תגית: מוזיקה

  • מתקדם ומנותק

    אני כבר די הרבה שנים לא שומע רוק מתקדם באופן קבוע, אבל פעם זה היה הסגנון המוזיקלי המועדף עלי. יש משהו בגראנדיוזיות של הז’אנר שתמיד דיבר אלי איכשהו. היכולת של הלהקות לדבר, בצורה קוהרנטית יותר או פחות, על נושאים גדולים, גם אם על חשבון הנושאים הקטנים יותר. יותר פוקוס על האפי, פחות על האנושי. בהנתן […]

  • פתיחת המועמדות לפרס ריצ’מן

    מוזיקה פופולרית, ומוזיקות רוק בכלל, סובלת מדואליות מסוימת כזה נוגע למילים של שירים. לפעמים המילים של שיר הן מטומטמות, ממש ממש מטומטמות, אבל זה בסדר, כי זה שיר, וזה לא תמיד מה שחשוב. אבל יש שירים, וזמרים, ולהקות שמשקיעים במילים של השירים שלהם, והם חלק בלתי נפרד מחווית ההאזנה. וגם זה בסדר גמור, ואפילו יותר […]

  • הדיסטופיות של בואי, חלק א’: ועדת הברבור

    [הפוסט הזה הוא חלק מפרוייקט הדיסטופיות של בואי. אפשר לראות את הרשימה המלאה של הפוסטים בעמוד ההקדמה של הפרוייקט] החלטתי להתחיל את הפרוייקט עם שיר שהיה, במשך שנים, השיר האהוב עלי של בואי. The Cygnet Committee, מהאלבום הראשון ((כלומר, מה שלרוב נתפס בתור הראשון, Space Oddity, שיצא ב-1969. רק שהוא יצא ב-1969 תחת השם David […]

  • הדיסטופיות של בואי – הקדמה

    בדיקה מהירה בארכיון מראה שדיוויד בואי סובל מתת-ייצוג בבלוג הזה, בטח ובטח כשמשווים לייצוג-היתר שלו במדף הדיסקים שלי ((גם הוירטואלי שבהרדיסק וגם, כן כן, במדף הדיסקים האמיתי שעדיין יש לי בסלון)). זה מוזר, לאור החיבה שלי למוזיקה שלו ולמילים שלו, ולשעות הרבות שביליתי עם חוברת המילים של הדיסק בידיים. אני מתכוון לתקן את זה, ולעשות […]

  • האירועים הטראגיים של אוולין ואוולין

    מוזיקה, בשבילי, זה משהו שחוזרים אליו שוב ושוב. אם אהבתי אלבום, אני אשמע אותו הרבה, ולאורך הרבה שנים. מוזר לי, אם כך, להתקל באלבום שלא עושה לי חשק לחזור אליו מעבר לשמיעה הראשונה, אבל לא בגלל שהוא לא טוב, או לא מעניין. פשוט בגלל שאני מרגיש שמיציתי אותו. זה קורה לי עם מוזיקה הומוריסטית, כמו […]

  • Too Old to Rock’n’Roll, Too Young To Die

    היתה הופעה מצוינת של הבאזקוקס זה עתה, ממנה חזרתי עכשיו הביתה. היה משהו מלבב בלשמוע את פיט שלי שר את Orgasm Addict. אני חושב שמאז פרנק בלאק וה-Holiday Song בהופעה של הפיקסיז ב-2005 לא שמעתי גבר מזדקן שר על אוננות. אבל זה גרם לי לחזור שוב לנושא שהעסיק אותי פעמים רבות בעבר (זמרי הרוק המזדקנים, […]

  • סקר רדיוהד הגדול: תוצאות וספקולציות

    אז פתאום, out of the blue, רדיוהד מוציאים תקליט חדש. זה הפתיע את כל מי שהכרתי (ושאיכפת לו), אפילו את גיאחה שתמיד צעד אחד לפני רוב צרכני האינדי והאלטרנטיב בפיד ((“פיד”, מלשון newsfeed, בין אם זה טוויטר, פייסבוק, גוגל רידר, חדשות, רדיו ושלטי חוצות. מכלול האינפוטים התרבותיים שלי)) שלי. היחס לתקליט החדש היה מעניין. רבים […]

  • דיוקן האמן כגרסת כיסוי

    דרך עונג שבת גיליתי את הביצוע הזה של דיוויד בואי ל-Five Years, ביצוע בהופעה חיה בתוכנית טלוויזיה ב-1975. Five Years הוא אחד השירים האהובים עלי של בואי. שיר פרה-אפוקליפטי, מלא פחד ובלבול, שבואי מעביר יפה בביצוע הזה. אבל מה שתפס לי את העין, לא האוזן, זה המראה של בואי בקליפ המטושטש הזה. Five Years יצא […]

  • תחזיקו חזק

    ל-Hold Steady יש רק אלבום אחד, בעצם, וזה לא דבר רע. או, לפחות, עד 2007 הם עשו רק אלבום אחד, שפשוט נמשך להם שלוש שנים ושלושה תקליטים. שלושת האלבומים הראשונים של הלהקה הניו-יורקית בעצם באים לספר את אותו סיפור, מזוויות שונות, ולכן גם הדמיון המוזיקלי ביניהם מתאים למבנה הזה. הספק-שירה, ספק-דקלום של קרייג פין נשמע […]

  • מוזיקה במרחב המודפס

    אחד הדברים שאנשים אוהבים לבכּות עם גסיסתו האיטית של התקליט (והדיסק) והמעבר לקבצי MP3 הוא ה-album art, העטיפה הקדמית בעיקר, וה-liner notes שבפנים. אבל בנוסף לאלה, שמתי לב פתאום שחסרה לי העטיפה האחורית של הדיסק, עם רשימת השירים. בניגוד לעטיפה הקדמית, לרשימת השירים היה תפקיד מפתח בשמיעות הראשוניות של המוזיקה. אני שם דיסק חדש במערכת […]