Dec 11 2011

מספרות זולה ועד הנוער לשלטון

אנדי באיו, בלוגר תקשורת וטכנולוגיה פופולרי והכותב מאחורי Waxy, פרסם בסוף השבוע פוסט מעניין, No Copyright Intended, על היחס של צעירים לזכויות יוצרים. נקודת ההתחלה שלו היה פרוייקט שהועלה לפני כמה שבועות, המסדר מחדש את ספרות זולה, סרטו של טרנטינו, על פי סדר כרונולוגי של אירועים. באיו יוצא מהמקרה הזה, שבאופן פלאי עדיין לא הורד מיוטיוב עקב הפרת זכויות יוצרים, כדי לנתח את היחס של צעירים לזכויות יוצרים.

כן, זה תירוץ קלוש לשלב את הוידאו הזה בפוסט. אבל הוא מגניב. אז למה לא.

 

הטענה של באיו פשוטה: צעירים אשר נולדו לתוך המציאות הטכנולוגית המקוונת – כמו האחראי לרימיקס הנ”ל, אשר באיו משער שהוא בן 16 ע”פ שם המשתמש שלו – גדלו עם הנחות שונות על המהות של זכויות יוצרים. מאות אלפי סרטונים מועלים ליוטיוב אשר מכילים דיסקליימרים כמו “אין כוונה להפר זכויות יוצרים”, כאילו עצם הדיסקליימר מספיק כדי לגרום לכך שלא תהיה הפרה. אבל לא מדובר כאן סתם בנסיונות כסת”ח, אלא בצעירים רבים שמאמינים באמת ובתמים שעיבוד של יצירה קיימת – תוך מתן קרדיט למקור וללא כוונות רווח – הוא דבר חוקי לחלוטין. באיו מייחס את זה להתבססות של Remix Culture, תרבות הסימפול והשיתוף והעיבודים המחודשים שלורנס לסיג כתב עליה, אשר הפכה לצעירים – אנשים אשר גדלו על יוטיוב ונאפסטר – למובנת מאליה.

* * *

עד כאן, נחמד ומעניין. באיו ללא ספק נמצא בלב תרבות הרימיקס הזו, בתור האוצר של Waxy Links, בלוג קישורים לאתרים, ממים, סטארטאפים ונושאים אחרים שמעניינים אושיות רשת כמוהו. אבל אז באיו הולך צעד אחד הלאה, וכאן כבר יש לי בעיה איתו.

כל מי שהיה בן 12 ב-2005, כשיוטיוב הושק, הוא עכשיו בן 18, ובעל זכות הצבעה. תוך כמה שנים, הצעירים הללו יתחילו להשפיע על דפוסי הצבעה. חוקים שהיו רלבנטים לדורות שלפני יהיו פחות רלבנטיים אליהם, ותוך כמה שנים מציע באיו, אבל נמנע מלהגיד במפורש, חוקי זכויות היוצרים יזכו לתיקון-העשרים-ואחד-לחוקה משלהם, וכמו חוקי היובש יהפכו להיות אפיזודה תמוהה מהעבר.

ואני בהחלט מבין לליבו של באיו. אני אמנם לא הייתי בן 12 ב-2005, אבל כן גדלתי יחד עם תרבות הרשת, ואם נחבר את זה לזלזול הכללי בזכויות יוצרים בישראל, נקבל גישה שלא שונה בהרבה: אם אני יוצר עבודה נגזרת, נותן קרדיט כראוי ולא מנסה להרוויח מזה כסף, איזו סיבה יש שזה לא יהיה חוקי? אולי אני (בן 32) יוצא דופן כאן, כמו גם באיו (34) ולורנס לסיג (50), אבל הצעירים, דור היוטיוב, הם עוד מעט יקומו וישנו סדרי עולם, לא?

אז זהו, שלא. לפחות לא נראה לי. אני חושב שבאיו סובל כאן מאפקט תיבת התהודה, שבו הקהל שאליו הוא מדבר כ”כ דומה לו, שהוא מקבל את ההרגשה שכל העולם כמוהו. באיו נמצא בלב הניו-מדיה, וקשה לו לראות שאולי לא כל העולם – ואפילו לא כל בעלי זכות ההצבעה בארה”ב – נמצאים באותו מקום כמוהו.

בנוסף, הטיעון של באיו סובל באופן קיצוני מהטיית בחירה. הוא רואה מאות אלפי סרטונים שהועלו כשהם מלווים בטענה שהם צריכים להיות חוקיים. הוא מקשר אל מאות יוצרים שמפיקים יצירות מופת מתרבות הרימיקס, השכבה העילית של תרבות הרימיקס. הוא מקבל עשרות תגובות – בין השאר לפוסט הזה שלו – שמגבות את האמונה שלו שהצעירים תומכים ברפורמה מקיפה של חוקי זכויות היוצרים. וכל זה יוצר אצלו את ההרגשה שזה הלך הרוח הנפוץ. אבל זה נגרם בגלל שהאנשים אליהם הוא חשוף הם האנשים שמלכתחילה נמצאים בקבוצה שלו, שתומכת במהלכים הללו. מי שיש לו את הידע, את ה-technological savvy להעלות יצירות מרומקסות ליוטיוב נמצא מראש בקבוצה מובחנת, בחוד החנית. מי שקורא את הבלוג של באיו, כנראה יש לו עניין בתרבות רשת. אבל מה עם כל האנשים האחרים, שלא נכנסים למדגם? מה עם כל מי שצופה בסרטונים ביוטיוב אבל לא יחלום להעלות אחד בעצמו? מה עם מי שאפילו לא יצפה בקליפים, אלא יכנס להולו או ישלם לנטפליקס? מה עם האנשים, רחמנא לצלן, שבכלל לא מתחברים לאינטרנט, ולא חיים בארה”ב?

אני חושב שמשאל אמיתי, מקיף, יגלה שאחוזים נרחבים בציבור אדישים לסוגיה שבאיו רואה כמרכזית כל-כך, ואחוזים לא מבוטלים אחרים מתנגדים לליגליזציה של הרימיקס. הגיל משחק כאן תפקיד, ללא ספק, אבל זה לא עניין דורי מובהק, ולא מהפכה של הצעירים. גם חוקי היובש שהוא מביא לא ממש מייצגים הבדלים דוריים. שלוש-עשרה שנה עברו בין התיקון השמונה-עשרה לחוקה, שאסר על מכירת אלכוהול, ועד ביטולו עם התיקון העשרים-ואחד. לא התחלפות של דור, אלא חוסר ההצלחה של המדיניות, הצביעות המגולמת בה, והכח שהיא נתנה דווקא לפשע המאורגן כספק האלכוהול המוביל. אם תהיה התגייסות בציבור לשינוי חוקי זכויות היוצרים, זה לא יהיה רק בגלל שהצעירים יעלו לשלטון (גם אם יש בסיס לטענה שהצבעות מתחלקות על בסיס גיל), אלא שהדברים האלה יגיעו כי פלחים גדולים יותר ויותר מהאוכלוסיה ידרשו אותם, וכי אינטרסים כלכליים יאפשרו אותם, ובגלל אלף ואחד סיבות – אבל אף אחת מהן היא לא פשטנית כמו זו של באיו.

6 תגובות

6 תגובות לפוסט “מספרות זולה ועד הנוער לשלטון”

  1. נדב פרץ-וייסוידובסקיNo Gravatarבתאריך 12 Dec 2011 בשעה 00:11

    אני חושב שדווקא הטענה של באיו, שלצעירים חוקי זכויות היוצרים יראו מוזרים, מחזיקה מים.
    אתה לא חייב להעלות בעצמך סרטים ליוטיוב כדי להיות שותף לתפיסה; מספיק שיסבירו לך שכל הסרטים האלה, שגדלת עליהם בסופו של דבר, הם לא חוקיים – ושזה יראה לך לא הגיוני.
    אני חושב שהבעיה שלו היא אחרת (ואתה מרמז לה בסוף הפוסט) – איזושהי תפיסה דמוקרטית נורא נאיבית, שאומרת שאם מספיק אנשים חושבים ש-X, אז הם יצביעו בהתאם וישנו את המציאות ל-X.
    בפועל, גם אם אפשר להניח שזה עובד ככה בסוגיות מאוד מרכזיות (במקרה הישראלי, שטחים; במקרה האמריקאי, נניח, הפלות או ביטוח בריאות), ברור שזה לא עובד ככה לכל אורך הספקטרום. חלק מהפוליטיקאים ינסו לגייס תמיכה על ידי שיגידו שהם בעד שינוי זכויות יוצרים; רוב הפוליטיקאים פשוט יבינו שעדיף לגייס תמיכה עם הכסף מחברות התקליטים.

  2. חנןNo Gravatarבתאריך 12 Dec 2011 בשעה 00:59

    פוסט מעניין. אבל לא חייבת להיות רפורמה חוקית.לא פחות הגיוני שהמצב הקיים יתמשך: החוקים הקיימים יישארו, אבל ירוקנו ממשמעות מעשית. כמו החוקים על רגולציה של פעילות מינית.

  3. עזיNo Gravatarבתאריך 12 Dec 2011 בשעה 06:50

    נדב, 
    אין שוני גדול בין דור ה-“יו-טיוב” ודור הקלטות.
    טכנולוגיית ה-“רמיקס” היתה קיימת עוד מהתקופה שכל נער מאוהב עם עודף הורמונים היה מכין למושא אהבתו Mixed-Tape, והדבר אינו חוקי בדיוק באותה המידה.

    ההבדל היחידי בדור היוטיוב והאינטרנט זו התפוצה, אולם הקונספט נשאר זהה.
     

  4. שחרNo Gravatarבתאריך 12 Dec 2011 בשעה 10:34

    פוסט מצויין, אנסה להתייחס אליו בהמשך, בינתיים רק תגובות לתגובות.
    נדב: אני מסכים איתך בטענה המובלעת לפיה אכן יש רוב מוחלט של צעירים שמתנגדים לחוקי זכויות יוצרים, אבל אני מסכים גם עם אבנר שעבור רובם לא מדובר במשהו משמעותי או מנומק (בניגוד לבאיו וסביבתו שיכולים לנסח מניפסטים תרבותיים סביב זה).
    חנן: נדמה לי שאתה חוטא כאן באמונה שההתקדמות הטכנולוגית בהכרח הולכת לכיוון אחד בלבד, ולכן המצב הקיים יתמשך, יש לא מעט טכנולוגיות שהבשלה שלהן יכולה להפוך מהר מאוד דווקא את האכיפה הקיצונית של חוקי זכויות יוצרים לקלה יותר מאי-פעם.
    עזי: לטעון שאין הבדל בין דור הקלטות לדור היטויב זה בערך כמו לטעון שאין הבדל בין מי שמשלם בשחור לבת של השכנים שעושה בייביסיטר לבין מי שמעלים מס על עסקאות של מיליונים. ברמה מסויימת של כבוד לחוק יש ביניהם קשר, אבל כשמדובר בחוקים כלכליים יש חשיבות עצומה לממד הכמותי. אין מה לעשות, דור היוטיוב מאיים על המודל הכלכלי של כל תעשיית הבידור והתרבות הרבה יותר משאיים הזלזול (הדומה במניעיו אולי) של דור הקלטת בזכויות יוצרים.
     

  5. […] קשתן כתב לפני כמה ימים פוסט מוצלח מאוד על זכויות יוצרים, על התחושה המובנת של […]

  6. פשוט יעלNo Gravatarבתאריך 17 Dec 2011 בשעה 11:47

    באמת מעניין. וממש מתבקש לציין בהקשר הזה את SOPA ו-Protect IP, שתי הצעות חוק שעלו בימים האחרונים לדיון בבתי הנבחרים של ארה”ב (אחת בקונגרס ואחת בסנאט, אבל אני לא זוכרת איזו מהן איפה) ועוררו די הרבה רעש במעגל של יוצרי תוכן אינטרנטי בארה”ב, כי הן עלולות לתת לארגונים כמו RIAA הרבה יותר כוח לדרוש להוריד מהרשת דברים שלא מוצאים חן בעיניהם[*]. אני לא מספיק בקיאה בפרטים, אז קשה לי לומר אם הטענות על צנזורה הן מבוססות או פרנואידיות, אבל באופן כללי הנושא נראה לי מאוד קשור למה שציינת.
    (הנה אחד המאמרים בעניין, לא בהכרח כי יש שם כיזוי מקיף של הסוגיה או משהו – עוד לא קראתי אותו בעיון בכלל – אלא פשוט כי בדיוק ראיתי את הקישור אליו אצל אחד מיוצרי התוכן שאני עוקבת אחריהם, וחשבתי שזה מעניין: http://www.techdirt.com/articles/20111216/12082717110/dear-congress-its-no-longer-ok-to-not-know-how-internet-works.shtml?utm_source=dlvr.it&utm_medium=twitter )

    [*] לכאורה, דברים שמשתמשים בתכנים שלהם ללא רשות – אבל לא רק שסוגיית השימוש ההוגן מכניסה יותר מורכבות לעניין הזה, אלא שלאחרונה היו דוגמאות לזה שלא תמיד הם משחקים לפי הכללים, למשל כשיוניברסל דאגה להוריד מהרשת שיר מחווה ל-MegaUpload שבוצע ע”י אמנים שלה, למרות שהשיר הוזמן מהאמנים האלה באופן חוקי לגמרי. http://www.inquisitr.com/167018/megaupload-song-hits-big-on-the-web-umg-tries-to-take-it-down/

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובה

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים