Aug 12 2011

תפתחו חשבון בפייסבוק. זה לא כזה נורא

אני רואה, מדי, פעם, אנשים שעדיין מסרבים להכנס לפייסבוק. אני לא מדבר על אנשים מבוגרים שמנותקים מהלוּפ הזה, אלא על אנשים שכל המעגלים החברתיים שלהם נמצאים שם, והם ממשיכים בסירובם.

ואין בזה שוב דבר רע, כמובן. אני בהחלט מבין את הסיבות של האנשים, בין אם מדובר על בזבוז זמן לשווא או על חשיפה של מידע פרטי לידי גורמים מסחריים. אבל כשאני רואה אנשים כאלה מתלוננים על כך שהם מפספסים אירועים מעניינים בגלל שהם פורסמו רק בפייסבוק, אני מרגיש צורך לשאול אותם “מה, לא חשבתם שלבחירה שלכם יש גם עלות?”

אליס מארוויק, בבלוג ה-Social Media Collective המצוין (והוא של מיקרוסופט, הייתם מאמינים?), מתייחסת למחיר של opting out, של הבחירה להשאר בחוץ. בימינו, אמצע 2011, לא להיות בפייסבוק מתחיל להיות דומה ללבחור להיות בלי טלפון סלולרי. הסיבות אולי טובות, אבל במסגרת חברתית בה פייסבוק הוא הנחת יסוד, אתם דורשים מאנשים אחרים להתחשב בכם במיוחד, כי פתיחת אירוע בפייסבוק מספיק ל-99% מהאנשים. מרצה שלי באוניברסיטה תיאר את ההפתעה שלו כשגן הילדים אליו הוא בא לרשום את ילדיו דרש מההורים שיחזיקו טלפון סלולרי, על מנת ליצור איתם קשר. הטלפון הסלולרי הפך מקוריוז טכנולוגי לחלק הכרחי מהמבנה החברתי תוך עשור וקצת. רשתות חברתיות עשו את זה אפילו יותר מהר.

אז מה אני מנסה לומר כאן?

תפתחו חשבון בפייסבוק. זה לא כזה נורא.

פייסבוק היא מזמן כבר לא רק רשת חברתית, אלא גם מנגנון להפצת מידע. זה בולט בשבועות האחרונים עם מחאת האוהלים, והאירועים הרבים שמתלווים לה, ובמקרים רבים מתעדכנים בפייסבוק בלבד. אז אם אתם רוצים לקבל את העדכונים האלו – תפתחו חשבון בפייסבוק.

תפתחו חשבון בפייסבוק. אל תפרסמו בו תמונות שלכם. אל תעדכנו סטטוס. אתם יודעים מה? אל תוסיפו את החברים שלכם, ואפילו תפתחו אותו תחת שם בדוי, אם אתם חוששים לפרטיותכם. יש סיכוי טוב שאם אתם רוצים להשתמש בפייסבוק כמנגנון עדכונים ולא כרשת חברתית, רוב המידע שאתם תצרכו יהיה פומבי, אירועים המוניים וקבוצות שמזמינים את כולם.

תפתחו חשבון בפייסבוק. ואל תתלוננו שקורים דברים שאתם לא מודעים אליהם.

4 תגובות

4 תגובות לפוסט “
תפתחו חשבון בפייסבוק. זה לא כזה נורא

  1. אפיNo Gravatarבתאריך 12 Aug 2011 בשעה 17:33
    בא לי לרטווט את זה..
    עכשיו אני צריך להעתיק את הכתובת,
    לקצר את הכתובת,
    לחפש את השם שלך בטווטר על מנת למנשן אותך כשאני מצייץ.
    ולבסוף לייצר ציוץ שכולל את כל האמור.
    כל זה.. במקום ללחוץ על כפתור מוכן בבלוג.
    לא חבל ?
    ;)

     

  2. יעל ר.No Gravatarבתאריך 13 Aug 2011 בשעה 12:04
    כמי שאין לה חשבון בפייסבוק, אני דווקא לא מהמתלוננים על כך שאני מפספסת משהו – אני כן חושבת שהמפרסמים מפספסים. הכוונה לא לחברים בחיים האמיתיים שמפרסמים עניין כזה או אחר, אלא לפרסומים של להקות למשל. עצם ההתכווננות לקבוצה שכבר ממילא נרשמה לקבלת עדכונים, גורם לכך שאם הפרסום מתמקד אך ורק בפייסבוק הוא מפספס את כל ההמון העצום של הקהל הפוטנציאלי שטרם נחשף אליך, או שאינו חבר בפייסבוק, או שסתם לא מכיר את הדף שלך שם.

    בהתייחסות למחאה הנוכחית, אני יכולה לספר שהשתתפתי בה כבר בערב הראשון, ב-14 ליולי, כשהניחו את האוהלים הראשונים מול טוני וספה. לא שמעתי על זה מפייסבוק, קראתי על זה בעיתון.
    אם נסתכל על העצרת השנייה, כ-16,000 איש נרשמו להגיע אליה, הגיעו בפועל 150,000. הרוב הגדול מגיע מפרסום חוץ פייסבוק. זה אולי מתחיל שם, אבל ההצלחה קשורה ביציאה משם החוצה.
    (שהלא בדרך כלל לאירועים בפייסבוק נרשמת כמות מסוימת, ובפועל מגיעה עשירית ממנה)

    הרעיון של חשבון בשם פיקטיבי הוא חביב, אבל אם אתה רוצה לקבל מידע מחבריך אתה צריך להיות חבר פייסבוק שלהם, כלומר, לומר להם שזה אתה – ומשם זה כבר מתגלגל לחוסר האנונימיות שמטרידה רבים – לא?

  3. אבנר קשתןNo Gravatarבתאריך 13 Aug 2011 בשעה 13:36
    בנוגע לנקודה הראשונה: אותו המון עצום שלא מכיר אותך ולא מגיע לעמוד הפייסבוק שלך, הוא בדיוק אותו המון עצום שלא מכיר אותך ולא מגיע לאתר הבית שלך, או לרשימת התפוצה שלך. בשביל זה, צריך שמישהו שיכיר יעביר את זה הלאה. וכאן פייסבוק (וטוויטר ושאר הרשתות) עושות את העבודה לקלה. להקה שאני אוהב פרסמה הופעה או שיר בעמוד שלה? אני אעשה Share (או ריטוויט) וככה זה יגיע לחברים שלי שלא מכירים. זה הרבה יותר קל ואינטואיטיבי מאשר לפתוח מייל ולשלוח הודעה לחברים (למי? לכולם? להתחיל להחליט?) על ההופעה הזו. אני חושב שקהל האנשים שלא חברים בפייסבוק, בחתכי אוכלוסיה מסוימים, נהיה זניח יותר ויותר. לפני עשר שנים (אולי 15?) מי שהיה שם אימייל במודעה היה נראה מוזר, כי זה פונה לקהל מאד קטן. היום זה לגיטימי לחלוטין לרשום אימייל בלבד בתחומים רבים. כנ”ל פייסבוק. מפרסמים או ארגונים שפונים לקהל של בני 15-40, נגיד, יכולים בלב שקט להפנות לעמוד הפייסבוק שלהם בידיעה שהם יפספסו אחוזים זניחים מהקהל.

    לגבי הנקודה השניה, אני חושב שאת טועה. אני חושב שפרסום בפייסבוק מעלה דברים למודעות. גם אם רוב האנשים שמתכוונים לבוא לא יעשו Attending, וגם אם חצי ממי שעשה Attending לא באמת יטרח לבוא, עדיין המודעות לאירוע עולה דרך פייסבוק. לא הייתי מייחס חשיבות לרשימות ההגעה שם, אבל על כל אחד שמסמן שיגיע, יש עוד 50 שרואים את האירוע ונהיים מודעים אליו.

    ולגבי הנקודה השלישית – כן, זו בעיה. אתה נכנס לפייסבוק רק כדי להתעדכן בהופעות והפגנות, ומוצא את עצמך נשאב לתוך הרשת החברתית שלך, מכיוון ש – ובכן – היא הרשת החברתית שלך, ואתה רוצה לדעת מה הם עושים.

  4. […] לפתוח חשבון פיקטיבי או פיקטיבי למחצה, אומרים לנו, לא לפרסם בו שום דבר, רק לעקוב אחרי כמה מקורות מידע שממש […]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובה

  • הודעות אחרונות

  • תגובות אחרונות

  • עדכונים מטאמבלר

    • photo from Tumblr

      הידעתם: בוש מייצרים מקדחת צעצוע לילדים, עם מנוע שמסתובב והכל, רק לאט יותר. ועם ראש פלסטיק.

    • photo from Tumblr

      תגידו, מישהו עוד בכלל משחק פארמוויל? זה עוד קיים? ואם כן, מי לעזאזל חשב ששיווק משותף עם כרטיסי הימורים זה דבר חכם?

    • photo from Tumblr

      סודה בטעם אלדרברי וליצ’י. יש לכם את זה ביותר “ערבבנו חומרי טעם עד שיצא משהו סביר ונתנו לקבוצת מיקוד להגדיר כמו מה זה”?

  • לרישום בדואר

  • Meta

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • עמודים קבועים