תרבות הסייבר: כאן הוא השם החדש

יש משהו מאד חינני בספר אקדמי שנאבק לאורך כל ההקדמה שלו, וגם בהמשך, בלהגדיר מה הנושא שעליו הוא כתוב. בעיקר כשזה ספר כמו Introduction to Cybercultures של דיויד בל, שמבהיר מספר פעמים שהוא לא ממש מגיע “מהשטח” אלא מסתכל קצת מבחוץ. ובכלל, כל נושא תרבות הסייבר כל כך צעיר שבאמת נורא קשה להגדיר בדיוק על מה אנחנו עומדים לדבר.

לכן אני אציין שמאד אהבתי הגדרה אחת שניתנת בפרק הראשון של הספר, המיוחסת לדני קבאלרו: “An environment saturated by electronic technology”. הסיבה שאני אוהב את ההגדרה הזו היא שהיא נמנעת מליפול למלכודת נפוצה של הגדרת תרבות סייבר, שאני רואה הרבה כשאני מסביר לאנשים שאני מתכוון ללכת ללמוד תרבות סייבר ((או תרבות רשת, או לימודי אינטרנט. אין ממש כותרת אחידה לכל הדברים הללו עדיין)). אנשים אומרים “כן, זה מעניין התופעות התרבותיות והחברתיות שקורות שם, באינטרנט”. אבל הנקודה שמתפספסת היא שאין “שם”. הטכנלוגיות האלקטרוניות מקיפות אותנו מכל עבר, ומשפיעות על התרבות שלנו. שלנו, כאן. הן חלק בלתי נפרד מהתרבות הכללית שלנו. זה כבר לא תופעת שוליים של גיקים שמשחקים במחשב בלילות (אם כי זה עדיין קיים, ועדיין רלבנטי), אלא זה כל מה שכולנו עושים באימייל ובפייסבוק, ואיך אנחנו עושים קניות באתר של הסופר ומזמינים כרטיסים לטיסה. “תרבות הסייבר” היא כאן ועכשיו, בדיוק כמו “תרבות תוכניות הריאליטי” או “תרבות הכדורגל”. למרות שזה עדיין לא מובן מאליו להרבה אנשים.