פיסוק למתקדמים

פורסם ב:

אין ספק שאחת התופעות היותר מאפיינות את העידן המודרני היא קיטורים טרחניים על כמה טוב היה פעם, לפני שהכל השתנה. אני חושב שזו תופעה מודרנית פשוט בגלל שקצב השינוי החברתי נהיה מואץ הרבה יותר במאה האחרונה, ויש הרבה יותר שינויים להתלונן עליהם מאשר בעבר.

אחד הנושאים הפופולריים ביותר בז’אנר ה”כשאנחנו היינו צעירים” הוא הקריאה. הנוער כבר לא קורא. הנוער כבר לא כותב. אני לא מתכוון להתווכח עם הטענה שקוראים פחות ספרים בימינו – יש הרבה יותר אלטרנטיבות היום מאשר לפני חמישים שנה – אבל אני לא מדבר כרגע על ספרות, אלא על כתיבה וקריאה בכלל. עם כל הכבוד לתיזת האינטרנט המטמטם, כמות הטקסט הכתוב שהדור שלי וצעירים ממני יוצרים וצורכים – באימיילים, SMSים, הודעות בבלוגים וסטטוסים בפייסבוק – הוא עצום, וללא ספק גדול יותר מאשר של דור אחד לפנינו, דור שכבר זנח את הספרים לטובת הטלוויזיה ושעדיין לא זנח את הטלוויזיה לטובת תגובות ב-YouTube. זה אולי לא שייקספיר, אבל זו תקשורת כתובה לכל דבר.

תקשורת כתובה, כמו שכל מי שבילה זמן בפורומים גילה, היא מוגבלת. קל מאד לאבד ניואנסים. קל מאד להעליב מישהו. חסרות אינטונציות ושפת גוף. במקום זה, אנחנו מנסים לפצות באמוטיקונים וקיצורים. אבל למה להמציא את הגלגל כשאפשר להשתמש במגוון סימני פיסוק נידחים שכבר הומצאו בשבילנו, הרבה לפני היות האינטרנט? רובם לא קיימים בטלפונים סלולריים, אז SMSים יצאו מהמשחק, אבל עדיין, חשוב לי לעדכן אתכם בחלקים הנידחים יותר של עולם הפיסוק:

העולם בו אנחנו חיים הוא עולם מפתיע. טכנולוגיות חדשות מבליחות להן חדשות לבקרים, והתנהגותם של רבים מעוררת בנו תמיהה. לאור זאת, ראוי שהפיסוק שלנו יאפשר לנו להביע את רגש התמיהה בצורה פשוטה. לשם זאת נולד לו סימן התמיהה, בעל השם האנגלי הדרמטי ביותר Interrobang. הוא הומצא בתחילת שנות ה-60 ע”י פרסומאי, הוא בא להחליף את רצף סימני הקריאה והשאלה שמלווים הפתעה: “הוא כתב פוסט שלם על סימני פיסוק?!”.
היום, ממרום שנותי, אני מקונן על כך שלא הכרתי את הסימן בצעירותי, כי אם כן – הייתי בוחר ב-interrobang בתור הכינוי הקבוע שלי ברחבי האינטרנט.

איך שרד דור ה-X עד היום בלי זה? התשובה היא, כמובן, שאנשים שרוצים לנקוט באירוניה לרוב לא ממש מעוניינים להדגיש את הנקודה – אחרת איך אפשר להתייחס בציניות לאלה שלא הבינו את האירוניה שלך?

בכל מקרה, סימן האירוניה ותיק בהרבה מסימן התמיהה – הוא הוצע לשימוש בצרפת בסוף המאה ה-19, וזכה לפופולריות מוגבלת בספרים וכתבי עת אמנותיים במיוחד. הוא בתורו ממשיך את דרכו של סימן דומה מימי הביניים המאוחרים, שנועד לסמן שאלות רטוריות.

אין הרבה הצדקה לסימן הזה, בינינו. רוב הזמן עמימות נוצרת בטעות, לא בכוונה, ואם היא בכוונה זה קצת בטעם רע להדגיש את זה. אבל מה שיפה בסימן הזה הוא שהוא נבחר בגלל העמימות שלו – אפשר, ברמות טשטוש שונות, לקרוא אותו כספרות 8, 7, 6, 3 או 0.

  • מרכאות משולשות  (Angle Quotes): « »

הסימנים הללו לא כל-כך נדירים או יוצאי דופן. האמת היא שאפילו אין להם שימוש רשמי באנגלית. בשפות אחרות, כמו צרפתית למשל, הם משמשים כמרכאות להבאת ציטוטים. זה הוביל דוברי אנגלית רבים לנצל את אותם כאמצעי גראפי, בתור חץ או bullet ברשימה. ובהינתן שהאינטרנט היא הרשת שהיא, מיד יקומו אנשים וימחו על השימוש לרעה בסימנים הללו.

מה שעוד מלבב במרכאות הללו – כמו גם בגרסאות הלא-כפולות שלהן – זה שאנשים אהבו אותן מספיק כדי לפתוח להם אתר. ולא סתם אתר – ארבעה אתרים, כל אחד בדומיין משלו, כל אחד מוקדש לאחד הסימנים.  זה די נפלא בעיני.

 

אפשר להרחיב עוד את היריעה כאן על ההבדלים בין הלוכסן (/) לסולידוס (⁄), או למה כיוון אחד נחשב slash והשני הוא דווקא ה-backslash, ועוד לא התחלתי על ההבדלים בין hyphen ל-em-dash ל-en-dash ולסימן מינוס (תווים שונים ביוניקוד!) אבל באמת שלא יצא מזה שום דבר חוץ ממני מקציף מהפה ואתם תוהים מה לעזאזל קורה כאן. אז נעצור כן, ואם יש לכם עוד סימני פיסוק תמוהים, אם אפשר לא כאלה שמופיעים בקטגורית “punctuation” של ויקיפדיה, אני אשמח לקבל עוד עדכונים מכם.


פורסם ב:

by

Comments

6 תגובות על “פיסוק למתקדמים”

  1. תמונת פרופיל של דובי

    א. נוסטלגיה היא לא דבר חדש – פעם היא נחשבה מחלת נפש של חיילים שזכרונותיהם מהבית נהפכו צבועים בכל כך הרבה ורוד עד שזה השפיע לרעה על התפקוד שלהם. אנחנו מדברים על המאה ה-16, אם אני זוכר נכון.

    ב. לא סימני פיסוק חדשים, אבל פעם סימני הפיסוק המוכרים לנו – פסיק, נקודה פסיק, נקודותיים ונקודה, לא שימשו במשמעות התחבירית הנוכחית שלהן, אלא פשוט כאורכים שונים של הפסקה בקריאה (בדומה לטעמי המקרא). ההוראות הסטנדרטיות היו שפסיק שווה יחידת הפסקה אחת, נקודה פסיק הפסקה כפולה מפסיק, נקודותיים פי שלוש מפסיק, ונקודה פי ארבע.

  2. תמונת פרופיל של אבנר קשתן

    1. לא חדש, חלילה. אבל מוקצן הרבה יותר במאה שנים האחרונות, לדעתי.
    האמת היא שאני אומר את זה לחלוטין בלי ביסוס. זה דווקא יהיה מעניין לבדוק. השאלה היא, כמובן, איפה. בטח יש סוציולוגים שכותבים על זה.

    2. לין טראס מזכירה את נושא הפאוזות ב-Eats, Shoots and Leaves, ספר קיטורי-הדקדוק המשעשע-לפרקים ומעצבן-לעתים שלה.
    אני רואה עכשיו שיש לה ספר חדש שנראה נרגן אפילו יותר מזה.

  3. תמונת פרופיל של Meme
    Meme

    בגלל זה הפריעו לך נורא הנקודותיים בשיר ההוא מלפני שבוע. אני חשבתי על הנקודותיים האלה במשמעות הארכאית שלהם, של הפסקה משולשת, ולא כפתיחת רשימה.
    אני הרי ככלל ארכאית בחשיבתי.

    מוכר לי מאיפשהוא הספר הזה :-)

  4. תמונת פרופיל של דובי

    הנה הספר ממנו שאבתי את ההערה שלי: http://www.amazon.com/Nostalgia-Transition-1780-1917-Victorian-Literature/dp/0813925983/ref=sr_1_1?ie=UTF8&s=books&qid=1231035320&sr=8-1
    למרות שהוא מתחיל רק מהמאה ה-18…

  5. תמונת פרופיל של אלעד-וו

    דובי: ברור שנוסטלגיה היא לא דבר חדש. אני מתגעגע לנוסטלגיה של פעם. כזאת עם צמר גפן ורוד, וגני שעשועים. אני מתגעגע להיות על הגלגל הענק ולכמוה לאנגליה הויקטוריאנית. sigh, nostalgia: they don't make it like they used to.

  6. […] יפתח הזכיר לי היום את סימן האירוניה, אחד מסימני הפיסוק המלבבים עליהם כתבתי בעבר, חלק מסט של סימני פיסוק אקספרימנטליים […]