“ההומור שלנו מתדרדר”

פורסם ב:

יש אנשים שלא אוהבים את חוש ההומור שלי, שמתי לב. הם מסתכלים עלי מוזר. הם אפילו נעלבים. לקח לי זמן להתחיל להבין למה.

הומור, אני חושב שרוב הקוראים יסכימו איתי, נובע פעמים רבות מהפער בין הצפוי למצוי. כשמישהו אומר משהו שסותר את הציפיות של השומע, מתנהג בניגוד לדימוי המקובל או לדמות הרגילה שלו, אנחנו מרגישים פער, discrepancy, בין המציאות לבין הציפיה שלנו מהמציאות. על זה אני מבסס הרבה מההומור האישי שלי: הערות שלא במקום, non sequiturs, והמצאות חסרות קשר. למה? ככה. כי זה מצחיק אותי. בגלל הפער שקיים בין מה שאני חושב לבין מה שאני אומר. וההצלחה של ההומור מתבססת על כך שחברי לשיחה מודעים לפער הזה. הוא מסתמך על כך שהם יבינו שאני לא אומר דברים דווקא בגלל שאני חושב אותם, אלא לפעמים דווקא להפך.

אז מה הבעיה? הבעיה היא שאני לא נתפס אצל אנשים כמו שאני רואה את עצמי. זה, בפני עצמו, לא מפתיע. קצת יומרני לחשוב שאני מביע את עצמי לחלוטין, או לחילופין קצת יהיה מביך לחשוב שכל כולי פשוט מספיק להעביר לבני שיחתי. אבל עדיין, אני לא יכול שלא להרגיש, כשמישהו לוקח ברצינות הערה שלי, שהוא לוקח אותה ברצינות פשוט בגלל שהוא לא רואה בהערה כזו משהו שאני לא הייתי אומר. כלומר, אם אני אנסה לפשט את הסבך הלשוני של המשפט האחרון, שהערה כמו “לך תקפוץ לשמן רותח” לא מעוררת בשומע פער בציפיות, כי הוא לא ציפה ממני לא להגיד את זה.

ובינינו? זה קצת מעליב.


פורסם ב:

by

Comments

2 תגובות על ““ההומור שלנו מתדרדר””

  1. תמונת פרופיל של קוואזי
    קוואזי

    אני חושב ששכחת צעד נוסף בקישור בין "בדיחה" לבין "מצחיק". בדיחה מצחיקה רק כשהדיסוננס הזה מזוהה ע"י השומע, זה נכון, אבל היא מצחיקה כי השומע מרגיש מוחמא כי זיהה את הדיסוננס הזה. דיסוננס לא מזוהה יביא לתחושה מוזרה, אבל גם לתחושת פספוס כלשהי, שהיא עלבון שאינו קשור לתוכן הדברים ("קפוץ לתוך שמן רותח" וגו'). אני חושב שזו הסיבה לתגובה שלילית בחלק מהמקרים מצד אנשים שלא מכירים את חוש ההומור שלך.

  2. […] בפורומים גילה, היא מוגבלת. קל מאד לאבד ניואנסים. קל מאד להעליב מישהו. חסרות אינטונציות ושפת גוף. במקום זה, אנחנו מנסים […]