Jan 07 2013

יומן צריכה: דו/רי/טוס

2012-12-12 08.53.29

אחחח, מאיפה להתחיל, מאיפה להתחיל? איך אפשר בכלל להוסיף משהו כשהחטיף הזה, נראה שהוא עושה את כל העבודה בשבילי. ננסה, בכל זאת.

ראשית, הפיצול. כאן יש לנו גאונות לשמה – שני טעמים מעורבבים ביחד בשקית! מה זה משנה מה הם, הרי גם ככה כולם אוכלים את הכל, גם ככה ההבדלים הקלים במינון של הטעמים המלאכותיים לא ממש משנים. אבל בהינף עכבר של מעצב גראפי משועמם, אנחנו יכולים ליצור מכל צירוף קיים ועייף של טעמים, מוצר חדש! טעם חדש! בשוק החטיפים, שבחודשים האחרונים היה די עייף ומחוסר חידוש, אבל משהו עלוב כזה הוא סיבה לעניין.

מישהו בטוויטר (ועם הצייצן סליחה, אבל אני לא זוכר מי זה היה) תהה למה אסם לא עלו עדיין על הרעיון של למכור במבה וביסלי גריל ביחד בשקית אחת, כמיקס המסיבות הישראלי האולטימטיבי. אני, בתורי, כבר זמן רב (מאז שנתקלתי בפלא המוצרי שהוא הביסלי האנונימי) חושב שאסם צריכים למכור חבילות-מסיבה של ביסלי, שלוש שקיות של ביסלי מוגדר (נגיד… גריל, פיצה ובצל), ועוד שקית רביעית שהיא ההפתעה: שקית אנונימית, אבל ביסלי רנדומלי כלשהו בפנים. שטראוס פתחו לנו כאן דלת שיווקית ענקית.

לועזית בלתי מחייבת

ולנושא השני – הטעמים עצמם. טרם טעמתי אותם, ואני בספק אם הם ירגשו אותי בצורה כלשהי, אבל עיקר העניין כאן הוא ללא ספק בשמות הטעמים עצמם. דוריטוס הוא מותג אמריקאי, מאד אמריקאי. לא היה מותג חטיפי תירס ישראלי חזק שדוריטוס נכנס לתוכו כשעולם השיווק האמריקאי הסתער על ישראל בשנות ה-90, כמו שהיה עם תפוצ’יפס, למשל. אז המיתוג של המוצר הוא כמוצר אמריקאי, וככזה – צריך אנגלית!

שני הטעמים שלנו מורכבים מארבע מילים, כששלוש מהן אנגליות במובהק, ועוד אחד, “גריל”, שהיא אמנם לועזית אבל בימינו כבר נחשבת עברית לכל דבר. הראשונה היא “אמריקן” – לא “אמריקאי”, חלילה, זה לא יהיה אמריקאי מספיק, ובנוסף גם “צ’יז” ו-“ספייסי”. בניגוד ל-“גריל”, שבאמת אין מילה עברית סבירה כתחליף, “גבינה” ו-“חריף” הן מילים שגורות ונפוצות, ואני די משוכנע שחיפוש בן עשר שניות הייתי מוצא אותן על עטיפות של חטיפים אחרים, כולל של דוריטוס עצמן. אבל מסתבר שמכונת השיווק המשומנת של דוריטוס לא מספיק סמכה על האריזה המשולבת, או אולי על הפופולריות של טעמי גבינה בישראל, והעלתה את חוגת האינגלוז עד ל-11.

אבל דבר נוסף אחד על השמות האנגליים: אני די משוכנע שב-“אמריקן צ’יז” אין באמת גבינה. אני אופתע אפילו אם יש אבקת גבינה שעשויה ממי גבינה מיובשים, ויש סיכוי סביר שהאמריקן צ’יז הזה הוא פרווה לחלוטין. כנ”ל ה-“ספייסי גריל”. טעמתי את מרבית הטעמים החריפים של החטיפים, וגם החיך האשכנזי-ברובו שלי לא ממש התרשם. אבל זה בסדר, לא? הרי אף אחד לא התחייב שיש בזה גבינה, נכון? רק “צ’יז”! ולפני שתגידו שזו התחכמות מיותרת שלא תעמוד בבית משפט, אני אזכיר כאן את תקדים ה-“wyngz” – תקדים משפטי אמריקאי שאסר על חברה לשווק נגיסי-עוף-בצורת-כנפיים-אך-שאינם-עשויים-מבשר-כנפיים כ-“כנפי עוף”, אבל כן כ-“קאנפיי אוף”, פחות או יותר. אז גבינה זה לא, אבל צ’יז? בכיף.

אריזה של כנפי-עוף-ללא-כנפיים.

5 תגובות

5 תגובות לפוסט “יומן צריכה: דו/רי/טוס”

  1. ygurvitzNo Gravatarבתאריך 07 Jan 2013 בשעה 21:19

    ואכן, כפי שמראה האריזה בגאון, החטיף פרווה. לא גבינה ולא מי גבינה.

  2. אבנר שחר קשתןNo Gravatarבתאריך 07 Jan 2013 בשעה 21:22

    היי, זה נכון. פספסתי את זה.

  3. שרוןNo Gravatarבתאריך 07 Jan 2013 בשעה 22:45

    סוגיית הכנפיים ללא עצמות היא הרבה יותר מעניינת לאור העובדה שהאמריקאים נוטים (או לפחות נטו לכך לפני 3 שנים) לשווק את מה שאנו מכירים כשניצלים ככנפי עוף ללא עצמות.

    לינקי-לינקי:
    http://www.nytimes.com/2009/10/13/business/economy/13wings.html?pagewanted=all&_r=0

  4. […] “צ’יז” על מוצרים. בפעם הראשונה היתה על אריזה של דוריטוס,  שהבטיחה טעם של “אמריקן צ’יז” בזמן שהאריזה טענה […]

  5. […] שנה וחצי בערך כתבתי על דוריטוס, ספציפית על איזה מיקס טעמים סר-טעם שהם הוציאו אז. כתבתי […]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובה

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים