אקלקטיקה אהובתי

יש כל מיני דברים מעניינם שקורים בחברה שלנו למונחים כמו “משפחה” או “בית” עם הטכנולוגיה, ולמנהגים והטקסים שסביבם. הרבה כבר דיברו, אני חושב, על זה שמספר טלפון הפך להיות ערוץ תקשורת אישי ולא משפחתי, שקשור לאדם ספציפי ולא לבית בו הוא נמצא – והוא בתורו החליף, לפחות על פי סרטי הפילם נואר הישנים, את הפאב […]

הגרף הזה הוא אחד מאסופות הנתונים המטעות ביותר שיצא לי להתקל בהן: (מקור: Kotaku.com) למה הוא כל-כך מטעה? כי הוא משדר באופן מאד בוטה מסר שאין בו. על פניו, הוא מעיד על ירידות במכירות, ואכן זה חלק ממה שיש בו, אבל הוא מאד מעורר תהיות. איך זה שיש ירידות כאלה גדולות לקראת דצמבר? הרי זו […]

כהמשך לקיטורים שלי מאתמול, יובל דרור מדגיש עוד את הטשטוש הזה בין הגולשים ה-“אורגניים” של הרשתות החברתיות, לבין המפרסמים ואנשי השיווק שרואים בהן עבודה, לא חברה. הבלבול הזה נמצא בכל מקום. בטקסט כמו זה של גל מור על הבלוגים של נרג, הוא מתחיל לנתח אותם בעיניים של גולש, או צרכן תוכן, ועושה מעבר פתאומי לשיקולים […]

יש כל מיני מודלים להכנסות באינטרנט. פרסומות, כמובן, שכולם מכירים. ואתרים במנוי חודשי. יש את אתרי המיקרותשלומים שאף פעם לא הצליחו להמריא יותר מדי, ואתרי Freemium – קבל שירות בסיסי בחינם ושירות מתקדם בתשלום, שנחשב למודל האופטימלי בעיני אנשים רבים. אבל יש עוד מודל שתופס לו תאוצה, וריאנט על ה-freemium, ואני אישית די מרוצה ממנו. […]

אנדרו סאליבן, הבלוגר הפוליטי הבלתי נלאה של ה-Atlantic, מביא ציטוט של בן קסנושה שמתקשר ישירות למיני–סערה שהיתה בבלוגוספירה הישראלית סביב פוסט הפרובלוגינג של שליו בן ארי: One way blogging makes you a better writer is it forces you to work hard for your readers' attention. On the web, it takes less than a second to […]

יפתח הזכיר לי היום את סימן האירוניה, אחד מסימני הפיסוק המלבבים עליהם כתבתי בעבר, חלק מסט של סימני פיסוק אקספרימנטליים שניסו לצוף לתוך התודעה הציבורית מאז סוף המאה ה-19, וכולל סימנים גם להבעת ספק, התמרמרות או הסכמה. למה הם לא תפסו? מאותה סיבה, אני חושב, שאנשים לא אוהבים שמסבירים להם בדיחות. אחד העקרונות החשובים בכתיבה […]

Killing Yourself to Live / Chuck Klosterman יש משהו מאד אישי ומיידי במוזיקת רוק. כל דור ודור של רוק ממציא לעצמו מהפכה חדשה ומרד חדש ואינדיווידואליסטי כנגד הממסד, שמורכב מלא מעט אינדיווידואלים מהמרד הקודם. אבל זה חלק מהדימוי העצמי של הרוק. המרד והאינדיווידואליזם. אולי זו הסיבה שמבקרי רוק נוטים לכתוב תמיד הרבה יותר על עצמם […]

מה לא מפתיע בפוסטר הזה, של הסרט החדש של טרי גיליאם? (אפשר ללחוץ לתמונה גדולה יותר). לא מפתיע לראות את העומס של הפרטים, כפי שגיליאם אוהב – עמוס סימבוליזם ופרטים אידיוסינקרטיים קטנים. לא מפתיע לראות את השחקנים הראשיים פזורים ברחבי התמונה. אבל מה שמעניין הוא שהמרכז הבלתי מעורער של התמונה זו לילי קול, עם הקונטרסט […]

בפוסט האחרון שלי התייחסתי להבדל בין דיסק פיזי אותו אני קונה בחנות, לבין אותו תוכן בצורת קבצי MP3 על המחשב שלי, אותה כיניתי “צורה דיגיטלית”. שחר העיר לי בטוויטר שהבחירה שלי של מונחים היתה קצת מוטעית, והוא צודק. ה-MP3 הוא דיגיטלי בדיוק באותה המידה של ה-CD – שניהם קידודים דיגיטליים של אותות. ההבדל כאן הוא […]

על פי האפוקריפה של הקינדל, לג’ף בזוס מאמזון היה רגע הארה – רגע התפוח של ניוטון, כמאמר העורך שלי – כשהוא ישב לו על החוף וסיים את הספר שלו, וחשב לעצמו שלא משנה שהוא מנכ”ל של חנות מקוונת שמוכרת מיליון ספרים ביום, הוא עדיין צריך לקום וללכת הביתה בשביל להביא עוד ספר. כאן היחוד של […]