אני לא יודע עליכם, אבל אני מאד שועשעתי לשמוע שארגוני נאו-נאצים ו-white supremacists החליטו להחרים את Thor, סרט הקומיקס החדש של מארוול בבימויו של קנת’ בראנה (!) עקב ההחלטה ללהק בתפקיד היימדל, האל השומר, את אידריס אלבה, שחקן בריטי שחורג טיפה מהדימוי המקובל של אל נורדי, קרי: הוא שחור. אבל אחרי ששככו גלי השעשוע, ניסיתי לחשוב ולהבין מה אני בעצם חושב על הליהוק הזה.
הפעם הראשונה שנתקלתי בדיון דומה היה באזור שנת 1995, הרבה לפני הזיות הגדלות של פיטר ג’קסון, באחד הדיונים האינסופיים בקבוצות דיון סביב מי ישחק את גנדלף, במידה וסרט באורך מלא של שר הטבעות אי פעם יופק. מישהו הציע את מורגן פרימן, והדיון, כמו דיונים רבים באינטרנט, התדרדר משם להאשמות בתקינות-פוליטית מוקצנת מכאן, ובגזענות חבויה או גלויה משם. אבל אפשר לראות טיעונים מעניינים גם בעד וגם נגד הליהוק של שחקן שחור לדמות שרבים כל כך רואים כלבנה כל כך.
נותר רק לחלום. עיבוד תמונה: Deerock-Gorilla
יצירותיו של טולקין מעוגנות עמוק בפולקלור ובמיתוסים הצפון-מערב אירופאיים. דמויות מהדרום והמזרח של הארץ התיכונה מתוארות באופן דומה לאנשים מהדרום והמזרח של כדור הארץ: עור כהה יותר, עיניים מכווצות, בגדים מוזרים. מונגולים וערבים, השכנים הקרובים ביותר של אירופה, והאויבים המסורתיים שלה, הפולשים הגדולים. אני לא חושב שנמצא מישהו שיטען שטולקין לא חשב על גנדלף כעל בעל עור בהיר. אבל השאלה היא מה החשיבות שיש לייחס לדעותיו של טולקין ביצירה חדשה המתבססת על כתביו, והאם יצירה קולנועית או ספרותית חייבת להשאר נאמנה למקורות שלה.
על פניו, המקרה של תור פחות נתון לפרשנות. לא מדובר כאן על יצירה מהמאה ה-20 שיש לה שורשים 
ורפרנסים למיתוסים ותרבויות, אלא לסיפורים הישר מהמיתולוגיה הנורדית, ושם באמת אי אפשר לחשוד בהם שהיו להם יותר מדי שחורים בפנתאון. אבל חשוב לזכור שבסופו של דבר לא מדובר כאן בעיבוד של הסאגות הנורדיות העתיקות, אלא בסך הכל בסרט על סמך קומיקס, קומיקס שנכתב בעשורים האחרונים, ושכל טהרן של מיתולוגיה נורדית ימצא בו הרבה דברים להתפלץ מהם, הרבה יותר בוטים מאשר צבע עורו של היימדל. גם את ניק פיורי, סוכן S.H.I.E.L.D, היה לבן בקומיקס, וב-1988 בכלל שוחק ע”י דיוויד האסלהוף, למרבה הזוועה. פיורי במקור התבסס על נורמות תרבותיות של התקופה, כמו סרטי המרגלים של המלחמה הקרה ותחילת שנות ה-60. האם מישהו מאשים את מפיקי איירון מן שהם חוטאים לאקלים התרבותי שבו נולדה הדמות? בגרסאות החדשות של הקומיקס, אחד האיתחולים-מחדש שמארוול עושה כל כמה שנים, הם בכלל הפכו את היוצרות, וביססו את הדמות של פיורי על סמואל ג’קסון!
אז האם מפריע לי שיש שחקן שחור שמשחק את היימדל, האל הנורדי, בסרט תור, המתבסס על הקומיקס של מארוול? לא, ממש לא. האם זה היה מפריע לי אם שחקן שחור היה משחק אותו בגרסא קולנועית לאפוסים הנורדיים המקוריים? כנראה שכן, אלא אם לצבע העור שלו יהיה תפקיד מהותי.
Comments
12 תגובות על “היהפוך נורדי עורו?”
אני מודה שאני לא מכיר את דמות הקומיקס שעליה הסרט מבוסס (כלומר אני מודע כמובן לקיומה, אבל לא קראתי את הקומיקסים שבהם היא מופיעה), אבל לפי מה שהבנתי מהטריילר של הסרט לא מדובר "באמת" בפנתאון הנורדי העתיק, אלא בתרבות חייזרית שהצליחה באמצעות הטכנולוגיה להגיע למעמד של אלים (די בדומה לכמה יצירות ספרותיות של רוג'ר זלזני למשל). אז בעצם כל הסיפור הזה הרבה פחות בעייתי מנקודת המבט של הגזענים לא? הרי לא מדובר בתור ה"אמיתי" או אפילו באינטרפרטציה בת ימינו לאל הנורדי, אלא למעשה בחייזר דמוי אנוש. אם כך אין שום סיבה שהוא לא יהיה שחור או אסייאתי (כלומר זה מטופש באותה מידה ממש אם הוא היה לבן).
כל זה כמובן נכון, וגם אצלי התגובה המיידית כשראיתי את ההתרעמויות היתה 'פחחח, אז מה אם הוא שחור?'. ומכיוון שגם אין לי קשר עמוק לא לתרבות הנורדית (טוב, חבר שלי ממוצא נורווגי אי שם בעבר הרחוק, אבל לא נראה לי שזה נחשב) ולא לקומיקס Thor שמבוסס על פרשנות מסוימת של המיתולוגיה הזו, גם לא עכפת לי בתכל'ס איזה שחקן משחק איזו דמות. מבחינתי, שוויל סמית' ישחק את ת'ור (טוב, אולי לא וויל סמית', הוא שחקן מעצבן, אבל הבנתם את הרעיון).
אבל אני זוכרת גם שמצאתי את עצמי מהרהרת מה היה קורה אם, במקום סדרה שמתבססת על המיתולוגיה הנורדית, זו היתה סדרה שמתבססת על מיתולוגיה אפריקאית כלשהי – באותה רמה כמו בקומיקס של ת'ור, כלומר שיש איזה סיפור ששואב כמה מוטיבים מהמיתולוגיה ונותן להם פרשנות אחרת – והיו עושים ממנו סרט, והיו מלהקים שחקן לבן ולא שחור לשחק את אחת הדמויות. האם זה היה מפריע לי יותר? איכשהו, נדמה לי שכן, ואני מנסה לחשוב למה המנגנון המנטלי הוא כ"כ שונה בכל אחד משני המקרים האלה.
בעצם, אפילו לא ממש צריך דוגמאות היפותטיות: יש את המקרה של Avatar: The Last Airbender. לפי מה שהבנתי על הסדרה המקורית, התרבויות שמתוארות בה מתבססות על תרבויות מזרח ודרום אסיאתיות, באופן רחב למדי – בערך כמו שת'ור מתבסס על המיתולוגיה והתרבות הנורדיות – אבל בסרט שנעשה על פיה הבמאי בחר ללהק בעיקר שחקנים לבנים, ועורר תרעומת. אני מרגישה שהתרעומת הזו היתה מוצדקת. למה אני לא מרגישה שהתרעומת על אדריס אלבה מוצדקת באותה מידה? האם זה רק בגלל שהמתרעמים במקרה השני הם גזענים, ואני מעדיפה לצאת נגדם? האם זה עניין של יחסי הכוח בין התרבויות השונות? אני באמת תוהה מה בדיוק קורה כאן.
עכפת? עכפת?! מאיפה זה הגיע?
אוף.
*אכפת, כמובן.
אהם, גד, אהם.
אלי – אני גם לא חזק מאד בסיפור רקע של תור ספציפית, אבל ממה שאני מכיר מתקופת המארוול הרצינית שלי, באזור סוף שנות ה-80 ותחילת ה-90, מדובר באלים לכל דבר. תור היה מסתובב די הרבה עם הרקולס, בלי שום בעיה – הפנתאונים חיו בשלווה זה לצד זה. אני חושב שתור וזאוס היו קצת בכסאח, עם כל הקטע של אלי רעם והכל, אבל חוץ מזה הכל בסדר. מצד שני, זה קומיקס – יכול להיות שהיה ריבוט והכל השתנה.
יעל – אני אכן חושב שהיחס השונה שלך – ושלי – למצבים האלה הוא בגלל יחסי הכוחות בין התרבויות, וההיסטוריה המתועדת והידועה של המערב להלאים תרבויות אחרות. אפשר גם לראות את הבסיס לחרדה של הניאו-נאצים, שלא לומר מגוון הארות אחרות: הם חיים בפחד שהתרבות שלהם בסכנה. לי זה נראה מוזר, כי בכל מקום שאני מסתכל, אני רואה עדיין את ההגמוניה הזו חזקה, אבל אין ספק שהיא פחות חזקה משהייתה, וההפרש הזה הוא שמלחיץ אנשים.
שוב, לא קראתי את הקומיקסים, אבל ככה משתמע מהטריילר של הסרט.
אורי – זה מעניין, הקטע הזה שצבע העור של גד לגמרי עבר לי מעל הראש, כשקראתי את הספרים בילדותי. לא מאד מפתיע, אבל מעניין. אנשים משליכים את ברירות המחדל שלהם, ולא תמיד ישימו לב. גם הסובטיליות שלה-גווין מזכירה בטקסט שלה, שהיא ניסתה לא להדגיש את נושא הגזע של גד מההתחלה, גרם לכך שאני, ובטח גם אחרים, נפספס את זה לחלוטין.
באחרית דבר שהארלן אליסון כתב לאחד הסיפורים שלו, I Have No Mouth And I Must Scream, כחלק מקיטור כללי נגד אקדמאים שמחפשים דברים בטקסט שלו שהוא לא ניסה להכנים, מביא מקרה שאחרי שאדם פיירט במשך דקות ארוכות על מוטיבים של אלוהות ואמונה בסיפור, אליסון עימת אותו עם העובדה שהגיבורה היא שחורה – עובדה שלחלוטין התפספסה. מכיוון שאליסון הוא אליסון, אני די משוכנע שהאירוע לא התרחש בדיוק כפי שהוא מתאר אותו, אבל עדיין זה מייצג את הנטייה הטבעית שלנו למצוא את מה שאנחנו מחפשים.
אלי – כן? אני לא חושב שזה ממש משתמע. כל הדברים שהם אומרים שם תופסים לגבי אסגרד, כמו גם לגבי כוכב אחר.
יש טיפ-טיפה אירוניה בכך שב"מקור" של המקור, המיתוסים הנורדים, היימדאל אכן מתואר כ"האל הלבן", או "האל הבהיר".
בקומיקס, מאידך, תור הוא ללא ספק אל, חלק מפנתיאון. אם מתעלמים כמובן מהשיבוט שלו. ומהפעם ש… ומהפעם ש… וכן הלאה.
באמת מעניין המאמר של אורסולה לה-גווין. אני חייב להודות שגם שאני קראתי את "הקוסם מארץ ים" זה לחלוטין עבר לי מעל הראש והסיבה היחידה ששמתי לב לכך היא שבשל אירוע מצער קראתי את "הקברים של אטואן" הרבה יותר מדי פעמים ושם מאד הודגש העניין של אימפריית הלבנים הרעה. עד אז זה כבר היה מאוחר מדי לדמיין את גד כמשהו אחר שלא לבן. מה שכן, בדיעבד הבנתי את חלוקת צבעי העור בארץ-ים כסוג של ביקורת על המערב, היות שהאמפריה הקארגית היא לבנה ורעה. כך שבסופו של דבר, גם הבחירה הספרותית היא לא מנותקת מהיבטים פוליטיים ולה-גייוון לא מסתירה את זה. באותה מידה המעבד יכול לבחור את הבחירה שלו (לא שאני בעד המיני-סדרה הנוראית הזאת).
אולי תיעוד קולנועי מדוייק נדרשת לו ריאליה תקופתית ואי אפשר להלביש לוק נורדי על שחור. אך בהחלט בקומיקס זה רצוי אפילו להדגיש ניגודיות זה חלק מהז'אנר הרי.
מצטרפת לדעתך. פוסט מעולה.
מומלץ אצלי בקולנוע
אסתי כ.
http://hamimlatsim.blogspot.com/2010/12/2912-2312.html
א. ניטפוק: קומיקס זה לא ז'אנר. קומיקס זה מדיום, שכולל הרבה ז'אנרים.
ב. בהתחשב באל"ף, מה זאת אומרת 'להדגיש ניגודיות זה חלק מהז'אנר'? אני לא מתחכמת, באמת שאין לי מושג על מה את מדברת ואשמח אם תסבירי.