Jun 14 2009

שינויים בהרגלי הגלישה

היום לפני חמש שנים, ב-16 ליוני 2004, ישבתי לי בקפה נונה ברחוב אבן גבירול1. הידיים שלי רעדו. משהו נתקע לי בגרון, אני לא בטוח מה. הכנסתי את כרטיס ה-PCMCIA לתוך חריץ ההרחבה של המחשב הנייד וראיתי את מילות הקסם מופיעות על המסך בפעם הראשונה: Wireless Network Found.

אני לא התרגשתי ככה מאז שנת 1989, כשבפעם הראשונה ראיתי תווי ASCII מופיעים להם על המסך שלי, שורה אחר שורה, בקצב של 1200 ביטים לשניה, כשהתחברתי לראשונה ל-BBS. זה היה… מדהים. מידע ממחשב מרוחק מופיע אצלי על המסך, בזמן אמיתי. העולם האמיתי נדחק לו לירכתי הבמה, ואני נמצא עמוק בסרט מדע בדיוני. העתיד כבר כאן. שוב דבר כבר לא יהיה אותו הדבר.

ככה הרגשתי גם ב-2004. אני חושב שלא הצלחתי להחניק צחקוק נרגש כשראיתי את גוגל מופיע על המחשב שלי, סתם ככה, מהאוויר. מיד עדכנתי את הבלוג שלי, כמובן, כי באותה תקופה הכל היה חייב לעלות מיד ל-LJ, אבל שוב היתה כאן תחושה של… העתיד בפתח. שינוי פרדיגמה. שינוי שהוא לא רק טכנולוגי אלא חברתי ותרבותי.

אני חושב שצדקתי בנבואות שלי בשני המקרים. ב-1990 חזרתי לארץ עם מודם 2400BPS והתחברתי לקהילת ה-BBSים והדואר האלקטרוני של אולטינט באותה התקופה. שם שמעתי על האינטרנט, והתחברתי לאחד מספקי הרשת הראשונים, DataServe, לחיבור יוניקס. משם, כמו שאומרים, הכל היסטוריה. מאז 2004 התחלתי להסתובב עם הלפטופ לכל מקום, לחפש רשתות אלחוטיות. בהתחלה היו מעט – נונה היה בין המקומות הראשונים שסיפרו רשת אלחוטית. השמועות דיווחו על אי של Wifi באזור כיכר מסריק, אבל זה אף פעם לא עבד. הייתי הולך הרבה לקפה ג’ו בחשמונאים אז, למרות המיקום, בשביל השילוב המנצח של מזגן, חשמל ורשת – אז עוד היה צריך לבקש רשות לחבר את המחשב לחשמל, לא כמו היום.

אז החיבור לאינטרנט, ממשיכם של ה-BBSים, לא נעלם. הוא פשוט נטמע ביום-יום, הפך להיות חלק משגרת החיים שלנו. גם הגלישה האלחוטית הפכה לברורה מאליה, למרות שהטכנולוגיה עצמה משתנה – כמו שהאינטרנט החליף את ה-BBSים, ככה גם החיבור הסלולרי מחליף לאט לאט את ה-wifi, פשוט כי לחברות הסלולר כבר יש תשתית פרוסה בכל מקום. אבל מה הפרדיגמה הבאה? ב-1989 ראיתי איך אנחנו עוברים ממחשבים מבודדים למחשבים מחוברים. ב-2004 ראיתי איך החיבור נהיה אוטומטי, שקוף, בלתי פוסק. מה הלאה? אני לא יודע. אני רק מחכה בקוצר רוח.

 


1. לא, הם לא שילמו לי בשביל להזכיר אותם כאן. חלאס! נגמר הסיפור! לאף אחד כבר לא איכפת!

2. תגידו, אתם כאלה שקוראים הערות-שוליים גם כשלא שלחו אתכם אליהן? תרימו יד אם קראתם את זה לפני שהגעתם לסוף!

4 תגובות

4 תגובות לפוסט “שינויים בהרגלי הגלישה”

  1. MemeNo Gravatarבתאריך 14 Jun 2009 בשעה 23:59

    איכשהוא כשאתה מדבר על ההתרגשות שבתווי הASCII על המחשב, או האינטרנט האלחוטי, אני קצת מקנאת בך.
    אולי זה כי אני לא הייתי קיימת עדיין (/לא ידעתי לדבר/לכתוב) בתקופת הBBS, ונולדתי לתוך עולם שבו ברור לחלוטין שיש מחשב, והמחשב עובד. אמנם ההגדרה של מה צריך להיות במחשב הזה השתנתה עם השנים (געגועים לתפריטים בעברית שאבא כתב לנו בDOS, כדי שנוכל להגיע בקלות למשחקי גורדי הרבים שלנו, אם כי החרמנו את “גורדי וטירת החשבון” מסיבות ברורות- היה בה חשבון), אבל תמיד היה ברור שהוא קיים והוא עובד. ואין ספק שהאינטרנט האלחוטי יעבוד. למען האמת, הייתי יותר ספקנית לגבי האינטרנט החוטי, בחיבור 56.6, שהיה צריך להתחבר אליו תוך כדי וודו מתקדם (לפתוח את החייגן, להרים את השפופרת, להפעיל את החייגן, לחכות בדיוק 5 צלצולים ורק אז להניח את השפופרת, או וריאציות בנושא).
    לא, אני לא זוכרת שאי פעם נדהמתי או התרגשתי מזה שטכנולוגיה עבדה. חוץ מאולי קוד שכתבתי בעצמי ומסיבה מופלאה כלשהיא גרם למחשב באמת לשחק איתי איקס עיגול כמו שתכננתי שהוא יעשה. אבל גם זה היה גבולי.
    אולי זה ההבדל האמיתי בינינו, פער הדורות? אני שואלת למה משהו לא עובד, בעוד שאתה שואל למה כן?

  2. אבנר קשתןNo Gravatarבתאריך 15 Jun 2009 בשעה 00:10

    את גדלת לתוך עולם האינטרנט והמחשבים. אני? אני גדלתי איתם. אני תמיד אסתכל עליהם טיפה כעל נטע זר, אפילו כשאני משליך את עצמי לתוכם ללא עכבות. אני חושב שזה כמו האמריקנה – אני אוהב אותם בגלל שאני לא חלק מהם, אלא עומד לידם.

  3. פאזיNo Gravatarבתאריך 16 Jun 2009 בשעה 15:13

    אני זוכר את ההתרגשות בגלישה הראשונה שלי. לא באמת ידעתי מה לעשות (היו לי דפים של מדור קפטן אינטרנט ששמרתי מהארץ). עוד כשהוטמייל עוד לא היו מיקרוסופט. ועוד לפני כן: כשקראתי על AOL ,פרודיג’י וקומפיוסרב.

    אבל הכיף האמיתי התחיל כשהיה לי מחשב משלי. לגלוש (גם תחת השפעת מיני כימיכלים) מלינק ללינק. עוד לפני הטאבים – היתה לזה השפעה משכרת לגמרי: אובדן ההתמצאות במרחב הקיברנטי, כשעוד ועוד דפים נטענים אחד על השני.

    במידה רבה הגלישה בטאבים שינתה את זה: כבר אין אובדן דרך מוחלט כזה. ואולי פשוט התרגלתי.
    הכלים שאנחנו מעצבים בסופו של דבר מעצבים אותנו.

  4. כדרלעומרNo Gravatarבתאריך 01 Jul 2009 בשעה 14:36

    למרות שאני זוכר שגם אני נורא התפעלתי מהאינטרנט האלחוטי, אצלי התדהמה מגיעה ממקומות אחרים. אני נדהם כשדברים שזכרתי כמסובכים ומייגעים לקינפוג, פשוט עובדים חלק. כשאמא שלי הראתה לי איך היא מתעדכנת בחדשות וואלה דרך הטלפון הסלולארי שלה, הלסת שלי נשמטה – לא כי לא ידעתי שזה אפשרי, אלא כי כשעבדתי בסטרט אפ שהתעסק באינטרנט סלולארי, היה לוקח לי חצי שעה לקנפג כל מכשיר, והיא עשתה את זה בלחיצת כפתור. לפני חודשיים, כשקניתי DVD, חיברתי את הכבלים לפי צבעים, תקעתי פנימה USB וזה פשוט הראה לי סרטי ווידאו, זה הרשים אותי במשך ערב שלם.

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים