ארכיון התגית 'ביסלי'

נוב 17 2016

יומן צריכה: חטיפים בתמה ספרדית

כשראיתי את שני הטעמים החדשים האלה של ביסלי על המדף, הניחוש האוטומטי שלי הוא שהם יהיו זהים בטעמם. “צ’וריסו וגריל דרום אמריקאי?”, אמרתי לעצמי. “אין להם הרי שום דרך לדמות משהו כ”כ ספציפי עם השילובים הרגילים של חומרי טעם וריח שלהם. זה יהיה אותו דבר פשוט, לא?”ביסלי-520x245

אז לא. מסתבר שאני נתתי לאסם טיפה יותר מדי קרדיט. הם לא פתחו סדרת יצור חדשה ופיצלו אותה לשני טעמים באופן מלאכותי. לא, הם פשוט לקחו את שתי סדרות היצור הקיימות שלהם – ביסלי גריל וביסלי ברביקיו – והוסיפו עוד טיפה אבקת טעם ואריזה חדשה. למען האמת, זה ממש דומה לסדרת ה-Extra שהם השיקו לפני כמה שנים. זה פשוט ביסלי גריל, וביסלי ברביקיו, וקצת יותר MSG. לחובבי הז’אנר.

אחיזה נואשת בנוסטלגיה

אבל בעוד אסם לוקחים מוצר קיים ומנסים לתת לו שם חדש, עלית הולכים בכיוון ההפוך, בניסיון לרכב דווקא על גלי נוסטלגיה.

כבר לפני איזה שנה יצאה מהדורה של “תפוצ’יפס סטיקס” בשיתוף פעולה עם בורגראנץ’, בטעמי קטשופ-של-בורגראנץ’ וברביקיו-של-בורגראנץ’, מוצרים שמשלבים שני דברים מיותרים – הראשון הוא צ’יפס בצורת מקלות, השני הוא הקטשופ של בורגר ראנץ’, שתמיד היה מימי ומגעיל. אפילו רוטב הברביקיו, שבשנות ה-80 וה-90 המוקדמות היה כליל השלמות בעיני, הוא לא יותר מעיסה מתקתקה בימינו.תפוצ'יפס

אבל הניסוי החדש הוא עם מה שנקרא “רוטב" ספרדי”, שקצת הפתיע אותי. אמנם לבורגר ראנץ’ היה תמיד את ההמבורגר הספרדי שלה, אבל עד כמה שידיעותי הגיעו, היה מדובר פשוט בהמבורגר עם בצל קצוץ דק עליו, ולא רוטב מיוחד. אבל יכול להיות שתמיד היה גם רוטב, רק שאף פעם לא הייתי אוכל את הספרדי.

בכל מקרה, בשקית כאן אנחנו מקבלים שקיק של רוטב, בדיוק כמו שקיקי הרוטב הקלאסיים של בורגראנץ’, ובתוכו משהו שהזכיר לי בדיחה של וודי אלן:

שתי נשים זקנות יושבות במסעדה באתר נופש, ואחת אומרת “האוכל במקום הזה נוראי”. ”כן, אני יודעת”, אומרת השניה, “והמנות גם כל כך קטנות”.

הרוטב דלוח. מתקתק-חמצמץ, לא מעניין ולא ממש טעים, אבל יש כל-כך מעט ממנו! שפכתי אותו לקערית קטנה בשביל שישמש כדיפ, והיה לי שם מספיק רוטב לשלושה-ארבעה צ’יפסים לפני שמצאתי את עצמי מגרד את שולי הקערה.

לא טעים, וגם לא מספיק ממנו.

אין תגובות

אוג 17 2015

יומן צריכה: בשלשות!

לפני כמה ימים הלכתי לבקר אצל חברים, ועצרתי במרכול הקרוב למגוריהם לקנות אבטיח. כן, אבטיח. החלטתי להביא פרות, שיהיה טעים ובריא ולא עמוס שמן ומלח ומונוסודיום גלוטומט.

אז החלטתי.

כי אז, ממדף החטיפים נשמעה לחישה לכיווני, שהציעה לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה. לא אחד, לא שניים, אלא *שלושה* סוגים חדשים של ביסלי! ביסלי! יקיר הבלוג! חביב הפינה! אהוב ליבי, פי ולשוני! שלושה סוגים חדשים, בבת אחת! לא יכולתי, כמובן, לסרב.

image

טוב, אז לא מדובר ממש בביסלי-ביסלי, אלא בסדרת-בת של "ביסלי נאצ'וס", או כמו שהם היו צריכים לקרוא לזה, "ביסלי דוריטוס". עד כמה זה חיקוי של דוריטוס? לא רק ששלושת הטעמים שלהם הם טעמים שיש גם לדוריטוס (גבינה, חמוץ-חריף וצ'ילי), אפילו את הצורות של הצ'יפים הם לקחו אחד לאחד מהדוריטוס – הצ'יפ העגול, המגולגל והמנופח.

מצד שני, זה נאצ'וס. אין כאן ממש איפה לחדש ולגוון. הבעיה הראשית של המוצר הוא לא חוסר המקוריות שלו, וגם לא הטעם, אלא פשוט שנסיונות של אסם לעשות ספין-אופים למותג של ביסלי לא צלחו בעבר, לא כי המותג לא חזק, אלא כי הוא חזק מדי. אנשים לא צריכים ביסלי בשביל לאכול נאצ'וס. הם רוצים ביסלי בשביל ביסלי.

פול אקזוטי

את השלישיה הזו מצאתי מתחבאים דווקא במדף של הפיצוחים, לא של החטיפים. הם גם לא של אחת החברות הגדולות, אז הם לא קיבלו קידום ודחיפה בקדמת החנות. אבל האמצעי סקרן אותי, ועל הדרך כבר לקחתי את השאר לטעימה.

 2015-08-09 19.18.11

דברים מצופים בצ'ילי לא נדירים במחוזותינו, וגם לא דברים בטעם שום (בעיקר אם אנחנו קונים בחנויות הפיליפיניות בתחנה המרכזית או בשוק). אבל כמון – זה כבר מעניין. אז הרחקתי את החטיף מאשתי (פול זה רעל!) וצללתי פנימה לתוך מה שהרגיש כמו אוקיינוס עמוק של כמון.

ברצינות, אני חושב שהזמן עצמו האט לרגע בזמן ששקעתי לתוך שלולית הכמון הזו. סביבי עננה צהבהבה והעולם כולו נעלם בתוכה, ואני תוהה לעצמי – האמנם, כמון? האם זה מה שהיה חסר לעולם החטיפים שלי? האם בזבזתי את חיי עד כה בטעמי ברביקיו ושמנת-בצל? האם אני בכלל אוהב כמון?

שאלות אלה ועוד חלפו במוחי בעודי נוגס בנגיס הפול היבש. אבל לשמחתי, הן לא היו רטוריות. כן, זה היה נחמד. לא, זה לא מה שעולם החטיפים חיכה לו. וכן, אני די אוהב כמון. וטוב שכך. כי אחרת אני לא יודע אם הייתי יוצא משם בחיים. כי הדבר הזה היה הדבר הכי כמוני שאכלתי בחיי. ויצא לי לאכול אבקת כמון ישירות מהמיכל.

לפול מצופה השום הגעתי עם ציפיות לחוויה טרנצנדנטלית דומה, אולי רק עם מגדל אייפל מרחף ברקע, אבל אני חייב להגיד שהתאכזבתי. בקושי היה לו טעם של שום. אולי של אבקת שום קצת, ובעיקר מלח, ומונוסודיום גלוטומט טהור, מזוקק.

לבוטנים בצ'ילי עוד לא הגעתי.

אני מפחד להתאכזב שוב.

תגובה אחת

יונ 13 2014

יומן צריכה: מי הזיז את הצ’יז

אני נתקל לאחרונה יותר ויותר במונח השיווקי “צ’יז” על מוצרים. בפעם הראשונה היתה על אריזה של דוריטוס,  שהבטיחה טעם של “אמריקן צ’יז” בזמן שהאריזה טענה שהוא פרווה, מה שמשאיר את ה-“צ’יז” כתיאור ציורי לחלוטין. לפני כמה ימים נתקלתי גם במוצר בשם “’צ’יזלי” (cheezly), תחליף גבינה טבעוני (ודי מוצלח, נאמר לי) שמשחק את אותו המשחק של ה-wyngz שהזכרתי בפוסט המקושר – לרמז על גבינה בלי להתחייב. כמעט, אבל לא בדיוק, ההפך מגבינה.

אבל עכשיו הגענו למצב שהמונח המונפץ הזה, צ’יז, לא מנסה אפילו להתייחס לטעם גבינה, או לטעם-טעם גבינה. הוא הופך להיות מילת הקשר וקונוטציה חסרת משמעות. סדרת ביסלי “אקסטרים”, שעל חוסר האקסטרימיות שלה כבר כתבתי גם, הוסיפה כמה טעמים חדשים, וביניהם “ביסלי פיצה אקסטרא צ’יז”. (בהערה מוסגרת, אגיד שאהבתי שהם כותבים “אקסטרא” עם א’ סופית, על פי הצורה הארמית המקורית).

אני יכול להבין מה עבר בראש של הקופירייטר כאן. שם הסדרה, extreme, ממש מזמין את השימוש ב-C“אקסטרא” (לעומת ה-“יותר חריף” של הפריטים הקודמים בסדרה). ואם כבר על פיצה דיברנו, אקסטרא צ’יז זה מתבקש, לא? זה מונח שמתקשר ישירות לפיצות, הולך טוב עם שם הסדרה, ובגדול בטח נתפס כהברקת קופירייטינג נהדרת.

הבעיה היא שבניגוד לדוריטוס, שעוד מתיימרים אולי לאיזה קשר קלוש לגבינה (nacho cheese, אולי?), אין ביסלי שום זיקה לגבינה,  ומעולם לא היה. לביסלי פיצה מעולם לא היה אפילו טעם שמזכיר את זה, או התיימר לזה בכלל.. וכמובן, גם ל-“אקסטרא צ’יז” הזה גם אין שום טעם. וכן, גם הוא פרווה. אבל איך הייתם מתארים את חטיף האקסטרים? “יותר מתובל” תופס לכולם, זה גנרי מדי. “יותר פיצה!” זה סתם מטופש. כל תיאור של טעם היה מחייב אותם להסביר מה, בעצם, הטעם של ביסלי פיצה (“זה כמו מונוסודיום גלוטומט, אבל בצורה מרובעת עם חלונות!”). ולכן הם הלכו על הקשר תרבותי, גם אם אין לו שום קשר לטעם.

תרגומים תרבותיים וארכטיפים של טעמים

יש שני חטיפים נוספים, ככל הנראה חדשים, שנתקלתי בהם על המדף לאחרונה. הראשון הוא סדרת החטיפים של Mister Corn, הידועים גם כ-“בכמה צורות נוכל לטגן קמח תירס כך שיהפוך לחטיף”. מעין מאנצ’יז קטנים כאלה ודי טעימים. הם באים בשלושה טעמים אקזוטיים וקוסמופוליטיים – “ניו יורק” בטעם ברביקיו, “אוריינט” בטעם הודי(?), ו-“לטיני” בטעם חמוץ-חריף. MisterCorn Sabores Oriente packet

נעזוב שניה את השאלה הקבועה של איזה טעם בעצם יש לזה ומה הקשר למדינה המיוחסת, ונתמקד באיזה מדינות בחרו לייצג – אמריקה, הודו, דרום אמריקה. אלה הארכטיפים של הטעמים שהמשווקים החליטו שהקהל הישראלי יאהב. אבל Mister Corn הוא מותג בינ”ל, ושם הארכטיפים האקזוטיים קצת שונים. באתר הבינ”ל שלהם הטעמים שונים לחלוטין – “אוריינט” משמש לחטיף בטעמים מזרח-תיכוניים, עם שקדים ואריסה ל-“טעמים הערביים המושלמים” – מיתוג שלא יעבוד בארץ טוב, ואולי גם בארה”ב לא, אבל החברה היא מספרד, ושם הדמוגרפיה אולי קצת שונה. וגם הטעם האפריקאי, עם “תיבול דרום אפריקאי”, כנראה לא יגיד הרבה לצרכנים הישראלים. כל מדינה צריכה את האקזוטיקה הקולינרית שלה.

ביסקוויטים היברידיים

2014-06-12 07.48.22

יצא לכם ששלחתם יד אל ביסקוויט פתי-בר ואמרתם לעצמכם “אם רק היו מצליחים לעשות פריצת דרך טכנולוגית שתאפשר לי לאכול את הביסקוויט הזה, בצורת בייגל, שהוא בתורו בצורת לב”. מה, לא שאלתם את עצמכם, כי חברת “מאיר בייגל” משווקת את החטיפים האלה – פתי בר בטעמי וניל, שוקו וקינמון, כלא פחות מ-“פיתוח טכנולוגי חדשני וייחודי בעולם”.

כלומר כן, סביר להניח שיש שם פיתוח טכנולוגי. טכנולוגיה היא חשובה לא פחות מכימיה בהנדסת מזון, ושיקולים כמו טעם ומרקם דורשים ציוד יעודי. אבל עדיין, לשווק את החטיף שלך כ-“פריצה דרך טכנולוגית” כאילו מינימום הצלחתם להנחית עוגיה על הירח, זה אולי קצת מוגזם. לא טעמתי.

5 תגובות

אפר 06 2014

יומן צריכה: כשהחיים נותנים לך קמח מצה

2014-04-06 20.37.03

באמ:פם היום קפץ עלי מהמדף ביסלי קצת שונה: ביסלי בצל “ארוך במיוחד”, כך הבטיחה האריזה (וממתי ביסלי נמדד באורכו? אנא חסכו ממני את ה-double entendres המתבקשים). הביסלים עצמם שומרים בגדול על הצורה של ביסלי בצל, אבל הם קצת ארוכים יותר (אבל לא ארוך מספיק להיות אקסטרים, מסתבר), אבל גם שמנמנים יותר, גם בהיקף הטבעת וגם בעובי הדפנות עצמן. ואז שמתי לב להודעה שבפינה – ביסלי מיוחד כשר לפסח. מהר הפכתי את האריזה, ואכן – הביסלי הזה מורכב מקמח מצות. פתאום הכל נהיה יותר הגיוני.

קמח מצה, באופן לא מפתיע, מתנהג אחרת מקמח חיטה רגיל. אני לא אופה מספיק בשביל שאוכל לאפיין בדיוק מה הוא עושה ומה הוא לא עושה, אבל לא יפתיע אותי אם השימוש בקמח מצה הוא זה שחייב את הטבעות העבות הללו של הביסלי. אני מנחש שבהיקפים הרגילים של ביסלי בצל הוא פשוט לא שרד את התהליך, והשאיר רק שבבים עצובים צפים באמבטי שמן קטלניים.

אבל אנשי השיווק של אסם לא יתנו למשהו כזה לעצור אותם. אלה האנשים שהביאו לנו את הטעמים הנועזים והמתובלים יותר של הביסלי אקסטרים (תיבול ותעוזה שנשארו כמעט רק על העטיפה), הגדירו מחדש את מהות הטבע עם “חטיף החיטה בטעם טבעי”, ואפילו התגברו על משבר ה-“אפילו מהנדסי המזון שלנו לא יודעים מה הם עשו כאן”. ביסלי בצל שמנמן? אין בעיה! נשווק אותו כארוך במיוחד! לא עוד פשרת טעם לצורכי המנעות מחמץ, כי אם ביסלי ארוך יותר! נראה את החמץ מתמודד עם זה!

וכתמיד, לסיכום, וכהערת אגב – ביקורת הטעם: ובכן, נראה שכחלק מהעיבוי התשתיתי של הטבעות, גם הרבה יותר חלקיקי בצל וחומרי הטעם הנלווים נכנסו לתערובת. טעם הבצל מורגש יותר מאשר הרגיל, ובהחלט מומלץ לחובבי הצהוב הצהוב הזה.

6 תגובות

ינו 31 2014

יומן צריכה: מה כבר אפשר לצפות?

שוק החטיפים הישראלי קצת רדום לאחרונה, חוששני. אין ממש חידושים מעניינים, שום זוויות חדשות. אני ממש יכול לראות את אנשי המוצר של אוסם ועלית בישיבות סיעור-מוחות מיאשות, כל אחד מנסה לזרוק משהו חדש שאולי יתפוס, להצדיק את התקן שלו. במבה במילוי במבה? ביסלי זיתים? הכל תוצר של מערכת בפאניקה.

הנה דוגמה אחת שנתקלתי בה לאחרונה:

איך נראתה הישיבה הזו? “טוב, כבר ציפינו אגוזים, וביסקוויט, וסוכריות קופצות. ועוד סוג של ביסקוויט. ובייגל’ה. וביסקוויט. מה עוד נשאר?”. ואז פתאום מזדקף לו אותו מהנדס מזון (שבראש שלי לובש חלוק מעבדה לבן, משום מה) ואומר “גרעינים!”. ואז אומרים לו “מה?”, והוא מתעקש. “גרעינים! גרעיני חמניה! כן! ולא סתם זה, אנחנו נצפה אותם בציפוי קראנצ’י כזה, כמו של בוטנים אמריקאים, בתוך השוקולד!”. ואז כולם מסתכלים עליו מוזר, אבל כבר כמעט 17:00 וכולם רוצים ללכת הביתה, אז אומרים “יאללה. ננסה”. וככה זה הגיע למדפים שלנו. והאמת? זה לא רע. אבל בין השוקולד, לקרם שוקולד שבפנים, לציפוי הקראנצ’י הזה כמו של בוטנים אמריקאים? בקושי מרגישים טעם של גרעינים.

ואם כבר דיברנו על “בקושי מרגישים טעם”, אז האיזוטופ התורן של ביסלי נחת על המדפים לאחרונה, פלוס מינוס. “ביסלי אקסטרים” – גרסאות מוקצנות(?) של טעמי ביסלי קיימים, כולל “גריל יותר חריף” (לא ניסיתי), “ברביקיו יותר מתובל” ו-“גריל יותר מעושן”.

image

באיזו כתבה בויינט (אני אחסוך לכם את את הלינק) זה תואר כביסלי “בטעמים נועזים ומתובלים יותר” שיוצר “חווית טעם מושלמת ונועזת יותר מתמיד” (כן, זה טקסט שמתיימר להיות כתבה, לא פרסומת). אז נתחיל מזה ש-“נועז” אף פעם לא היתה מילה שקישרתי יותר מדי לביסלי, אבל במקרה דנן, הנסיון לטעון לאיזושהי חווית טעם יחודית מופרך לחלוטין – אני לא הרגשתי שום הבדל בטעם בין הביסלי הזה לגרסה הלא-אקסטרימית שלו. אפילו לא איזו מנה גדושה יותר של מונוסודיום גלוטמט. כלום. אולי החריף יהיה חריף קצת (אם כי אני מוחה על העובדה שיש שתי גרסאות לביסלי גריל הבנאלי, בזמן שביסלי פיצה או בצל לא מקבלים יחס), אבל אני בספק אם הוא יהיה באמת חריף.

זה נחמד לאכול ביסלי מוארך, זה נכון. יש כאן אלמנט חביב של ביסלי שדורש כמה ביסים. אבל זה בעיקר גרם לי לחשוב על פס היצור, על רצועות ארוכות-ארוכות של בצק ביסלי עיסתי שזוכה לתיבול וחיתוך לפני שנזרק אל השמן, ומזכיר לי ביקור במפעל של עלית, כשעוד היה בצומת עלית לפני שנים רבות, ופס ארוך כזה של טופי ורוד-ורוד בטרם נחתך למקטעים שנכנסים לאריזות. ואז נהיה לי כאב שיניים מהזכרון.

פינת הבונוס: במכולת למוצרי המזרח הרחוק בפלורנטין ראיתי את הפחית הזו, ומיד הייתי חייב לקנות אותה.

מדובר על בוטנים מצופים בטעם קפה. כן, כן. זה נשמע נהדר, לא? ובכן, זה לא היה בדיוק מה שציפיתי. אני חשבתי שזה יהיה דומה ללעוס פול קפה מר וקלוי, אבל עם מרכז בוטני. אבל מסתבר בתאילנד, משם מגיע החטיף, האסוציאציה לטעם של קפה היא בעיקר של חלב – יש לציפוי טעם של חלב מרוכז וממותק, עם רמיזה עדינה של קפה. לא מה שציפיתי, אבל ממש מוצלח. לחברה הזו יש גם חטיפים דומים בטעם חלב קוקוס, אצות נורי, מרק טום יאם(!) ועוף. בהזדמנות…

4 תגובות

פבר 12 2012

יומן צריכה: מהגורן ומהגפן, מהסופרפארם ומהטבע מרקט

מזמן לא פרסמתי יומן צריכה, איזה פוסט תמונות משיטוטי במרכולי עירנו. אבל איכשהו היום הצלחתי לצבור כמות נאה שלה, נאה מספיק להצדיק פוסט, ואפילו כזה בן שני חלקים. הראשון: הסופר-פארם! נכנסתי בתמימותי לקנות סבון וסכיני גילוח, ויצאתי עם מאגר טראומות קטן.

אפור הוא השחור החדשיומן צריכה 02

בעודי בוהה באדישות במדף הצבע לשיער, תהיתי למה לדוגמן על הקופסה יש אפור בשיער. אפור מרשים וסמכותי, אמנם, אבל לא מדובר כאן בצבע שנועד להסתיר בדיוק את זה?

אז זהו, שלא. מדובר בצבע שיער שמשאיר חלק מהאפור, בשביל לשמור על הארשת המכובדת של גבר מאפיר. וזה גרם לי לתהות – למה לטרוח, בכלל?

image

סבון לערפדיםיומן צריכה 03

את בקבוק הסבון הזה לא הצלחתי למצוא בכלל בחנות, רק את תווית המחיר שלו. ככל הנראה הרעיון השיווקי של סבון אהבה(?) בתוספת נצנצים(!) היה מפתה מדי בשביל לקוחות הסופרפארם, ואלה הסתערו עליו וסיימו את המלאי עוד טרם הגיעותי.

אגב, בדקתי – זה לא היה במדף של הקונדומים ועזרי המין, בניגוד להבטחה של השם.

הנרתיק המעיק

תמונות של המבצע הזה מסתובבות להן באינטרנט כבר כמה ימים, אבל היום נתקלתי בתופעה באופן אישי בפעם הראשונה.

image

זה יהיה מוגזם לצפות שכפל המשמעות כאן חלף מעל ראשיהם של הקופירייטרים ומנהליהם, כך שמדובר כאן פשוט בחוסר טעם מזעזע.

ומה שבעיקר עבר לי בראש זה “מה, הם משתמשים בסבון האהבה בתוספת נצנצים?”

איך לדבר עם ילדיך על דגימות שתן”יומן צריכה 01

יש כל כך הרבה דברים דפוקים במוצר הזה, שקשה לי אפילו להתחיל. יש את הרטוריקה המאיימת והמפחידה, שגורמת להורים להרגיש שאם הם יתקמצנו על 119.99 שקלים, הם יאפשרו לילדים שלהם להתדרדר לסמים. יש את התהיה של איך, בדיוק, אתה יכול לקבל מהילד שלך דגימת שתן בלי להעביר את הבית למשהו שמזכיר משטר צבאי. למה מישהו חשב שדווקא HOPE הוא שם הגיוני לבדיקת סמים. ויש, כמובן, את התהיה איך ואליום, מכל הדברים, נכנס דווקא הוא לפקודת הסמים המסוכנים.


בשלב הזה כבר יצאתי מהסופרפארם, אבל בדרך הביתה עצרתי בעדן טבע מרקט. אני לא קונה שם בדרך כלל, אבל עצרתי בכל זאת לחפש קורנפלקס, ועל הדרך בדקתי את מדפי החטיפים שלהם. היתרון בחנויות האורגניות הללו הוא שהן משווקות הרבה מותגים שאין ברשתות השיווק הרגילות, ואז מוצאים מיני הפתעות כאלה:

ביסלי ללא ביסלייומן צריכה 07

את הפֶטיש שלי לצורות השונות של ביסלי אתם אמורים כבר להכיר. כאן מדובר בחטיף תמוה (של חברת “משובח”, לא פחות!) שקולע בצורות בשניים מתוך שלושת הטעמים, בעוד חטיף הפיצה הכחול דומה יותר לצורה של ביסלי פלאפל. אבל הוא מעלה כאן חוסר סטנדרטיזציה אחר – הצבעים. שיוכי הצבעים פחות חזקים מאשר הצורות, אבל עדיין, ירוק לבצל? כחול לפיצה? קשה לי עם זה. בונוס: החטיף אמור להיות נטול גלוטן, מה שנראה לי תמוה. אבל לא קניתי, אז אין לי איך לבדוק.

צ’אנקי במבהיומן צריכה 08

מישהו יכול לעזור לי כאן, ולהגיד לי מה המשמעות של המונח “שובב”? כי אני יכול להבין חטיפים טעימים, אני יכול להבין חטיפים מזינים. אני יכול להבין חטיפים אורגניים ואפילו חטיפים בטעם קונוסים טבעיים. אבל אני לא יודע מה זה חטיף שובב. גם את החטיף הזה לא טרחתי לקנות. גם כי אני לא יודע אם אני אוהב חטיפים שובבים, אבל בעיקר בגלל שאני לא ממש אוהב במבה.

חטיף מהסרטים

יומן צריכה 06

אין לי הרבה מה להגיד על החטיף הזה, שהוא לא אורגני (ובינינו, ראיתי אותו עוד בסופרפארם, קודם לכן). אבל כל מי שראה את Mallrats של קווין סמית’ ידע בדיוק מה הבעיה שלי עם החטיף הזה.

(לא אני לא מתכוון להוסיף קישור. חפשו בעצמכם)

2 תגובות

פבר 04 2012

יומן צריכה: יאללה, ביסלי, יאללה

אחח, ביסלי, ביסלי. אחד המותגים המוצלחים והותיקים בשוק. למה אתם מתעקשים להרוס אותו, אסם? מה הוא עשה לכם רע?

כבר כתבתי על ביסלי בעבר, כי אני חושב שהוא דוגמה נפלאה לבנייה של מותג. יש לך מגוון של טעמים ככה שאנשים שונים יכולים לאהוב ביסלי גם אם הטעם שלהם שונה. יש להם צורות שונות, מה שמוסיף playfulness לחטיף, מאפשר לך לבנות מהם דברים (גלגלי פיצה מחוברים בצירי פלאפל, למשל). וכמובן, בצק מטוגן עם מונוסודיום גלוטומט, בשביל ההתמכרות. ועד כמה שאני חושב שהטעמים החדשים שמגיעים חדשות לבקרים הם חסרי יחוד או עניין יחסית לטעמים המקוריים (או לטעמים האבודים המיתולוגיים, שום-בצל וטאקו), הם עושים עבודה נהדרת בלשמור עניין במוצר. אני יודע על עצמי לספר שאני לא יכול לעמוד בפני איזוטופים חדשים של מוצרים קיימים. קוקה קולה וניל? פסק זמן לימון? אוזני המן במילוי כבש? Bring it on!

אבל אז מה באים אסם ועושים לי? את זה הם עושים:

2012-02-03 17.44.36

 

ספין-אוף. הם עשו ספין-אוף לביסלי, סדרה חדשה, מקבילה, של חטיפים מלוחים תחת השם “ביסלי יאללה”, עם אותן שתי דמויות מעצבנות מהסדרה הראשית. ובשלושה טעמים – “חריף”, “ברביקיו אמריקאי” (אמריקאי? באמת?) וכמובן, “טבעי”, שהוא כנראה אמור להיות בטעם של חיטה. עדיף, עדיין, על טעם של קונוס. רכשתי את שלושתם, ואני יכול להעיד על משיכת כתפיים קולקטיבית שנרשמה בקרב הטועמים. החריף לא חריף, הברביקיו לא אמריקאי (אבל מזכיר קצת את הביסלי ברביקיו הרגיל), והטבעי? ובכן, יש לו טעם מובהק של בצק מטוגן ומונוסודיום גלוטומט. כמו שסבתא היתה מכינה.

אבל הדבר הנוראי באמת שהם עשו כאן זה לזרוק לפח את התרומה הבולטת של הביסלי לשוק החטיפים הישראלי, והוא השפה העיצובית של החטיף. גריל הוא בצורת פוזילי מסולסל, בצל הוא טבעות. גם מותגי הבית של רשתות השיווק ידעו לא לשחק עם זה, פן יבלבלו את הלקוח המתוסכל שמזמן איבד אמון בשם של החטיף, ומזהה אותו ע”פ צבע האריזה וצורתו. אבל תראו איך נראים הביסלי יאללה החדשים:

2012-02-03 18.11.22

אתם יכולים לזהות מה כאן הטבעי, מה החריף ומה הברביקיו אמריקאי? כמובן שאתם לא. אי אפשר. כולם נראים אותו הדבר, חוץ מהחריף, שהוא קצת כהה יותר (שני העליונים משמאל). בשביל היכולת התיאורטית לטבול את הביסלי בדיפ, הם זרקו לפח ארבעים שנה של בידול!

אני מבין למה חברה תיקח מותג מוצלח ותשתמש בו למוצרים אחרים. עלית עשתה את זה עם פסק זמן בהצלחה לא מבוטלת. אבל כאן לא ברור מה ההבדל בין הביסליים החוורים הללו לבין המקור. לבלוג זה לא נותר אלא לפסוק: שערוריה!

4 תגובות

ינו 11 2011

יומן צריכה: ביסלי אנונימי

מכרי ומוקירי מכירים את האובססיה הקלה שלי עם מוצרי צריכה, עם דגש על משקאות קלים, ואולי חלקם כבר שמע את ה-rant הקבוע שלי על שלושת דורות הביסלי בארץ ישראל. לכן החלטתי לחנוך כאן בבלוג פינה בנושאי חטיפים, משקאות, ושאר פרפראות של חברתנו הצרכנית, כפי שכבר כיכבו כאן בבלוג, שלא להזכיר את הבלוג הקודם.

לכבוד הפתיחה החגיגית של הפינה, אני אחזור לביסלי, שביחד עם הבמבה מהווה אבן יסוד בעולם החטיפים הישראלי, וגאווה לאומית לא קטנה. אמנם אני נשאר נאמן לעקרון שלי שאף טעם של ביסלי מהדור השלישי, כלומר אלה הבאים והולכים לאורך השנים האחרונות, לא ממש מסוגל להחזיק יותר מכמה חודשים עד שמואסים בו. והדור השני של הביסלי – הטאקו והשום-בצל – נקבר בטרם עת למרות יתרונותיו הברורים. ובכל זאת, אני מרגיש מחויב לדגום כל טעם תקופתי שאסם דוחפת במורד גרונינו.

BisliIncognito

אז אחרי טעמי שווארמה וקטשופ, מנגל וחריף, באסם התחילו להתייאש. נגמרו להם הטעמים האיקוניים, הסטריאוטיפיים. הם לא יכולים להתחיל להוציא ביסלי בטעמי “כבד קצוץ” או “ביף בורגיניון”, אבל מהנדסי המזון הנמרצים שלהם ממשיכים לזרוק תבלינים, משפרי טעם ותערובות אקלקטיות של חומרים כימיים אל תוך קדרת הביסלי המהבילה. אז אנשי השיווק צריכים לשבת ולשים תווית על המוצר, ולפעמים, מה לעשות, גם לאנשי המיתוג והמכירות הטובים ביותר יש ימים רעים. וכך אנחנו מקבלים ביסלי… ללא טעם. כלומר, עם טעם, אבל בלי תווית, בלי אף שם. והרי השם הוא זה שמגדיר את הטעם, כן? זה לא שיש קשר כלשהו בין ביסלי פלאפל לבין פלאפל. אז כן, יש איזו תחרות אינפנטילית של להתקשר ולהציע להם שם, אבל בסופו של דבר, זה ביסלי בטעם “תעשייתי”. לא “בטעם תעשייתי”, אלא בטעם “תעשייתי”. נוט דאט דר’ז אנית’ינג רונג ויז דאט.1 

ומה בנוגע לטעם עצמו? נתחיל דווקא מהחשוב יותר – הצורה. כבר זועזעתי לפני שבוע-שבועיים כשנתקלתי בחיקוי-ביסלי שהעז למכור טעמים שונים באותה צורה, וברור לכל שזה חילול קודש ובלבול של הציבור. עם הביסלי הנוכחי, אני חושב שאסם פספסו הזדמנות לנסות להנדס ביסלי בצורת סימני שאלה, והלכו דווקא על משולש פשוט, שהיא צורה שהתעלמו ממנה עד כה, וחבל. הטעם? הטעם הוא טעם של ביסלי, כן? בצק מטוגן והרבה שמן, ותערובת תבלינים סמיכה מכדי להבחין במרכיביה. אבל לא רע. לא רע בכלל.

BisliIncognito_Triangle

  1. ובהערת אגב לשונית, אני תעתקתי כאן את ה-th האנגלי בשלוש דרכים שונות, בהתאם לצליל השונה שלהם. אני מרוצה מעצמי. []

12 תגובות

  • הודעות אחרונות

  • תגובות אחרונות

  • עדכונים מטאמבלר

    • photo from Tumblr

      כשרבנים הולכים לאותב סוכנות מיתוג ושיווק של מועדונים ו-DJים.

    • photo from Tumblr

      שירות לציבור.
      רח’ רש"י, תל אביב, ינואר 2017.

    • photo from Tumblr

      רגע של לשון.
      רח’ בר גיורא, תל אביב, דצמבר 2016

  • לרישום בדואר

  • כלים

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • עמודים קבועים