Feb 02 2014

טלאי על טלאי

את הצעצוע הזה הבת שלי קיבלה לפני כמה שבועות. אני חושב שסבתא שלה קנתה לה אותו. והוא גם שלם לחלוטין. הטלאי שיש לו באזור הבטן התחתונה (ועוד אחד שלא רואים, על הכתף) הגיע יחד איתו ישר מהמפעל. ושום דבר בזה לא נראה לי מוזר או יוצא דופן בזה, עד שפתאום חשבתי על זה שאף אחד, בעצם, כבר לא ממש מסתובב עם טלאים על הבגדים שלו. לפחות לא במטרה המקורית של לסגור חורים.Patches

אני לא יכול לקבוע בוודאות למה, אבל זה ללא ספק מערב גורמים כמו ייצור המוני במדינות עולם שלישי, מה שמאפשר הוזלה משמעותית של מחירי הבגדים. זה קשור גם לזה להעדפה, כשכבר כן מתקנים בגדים, לתפור את הטלאי בצד הפנימי של הבגד, כדי שלא יראה מבחוץ. מה שבטוח, אם אנחנו רואים טלאי במיקום בולט על בגד (או דובי), הוא שם בכוונה, בשביל שנראה אותו.

למה? כי לטלאי על בגד יש קונוטציות מאד ברורת – של עוני, של חסכנות, ומחסור. אבל על צעצוע, מדובר על שימור לאורך זמן של צעצוע אהוב, על ילד שלא יהיה מוכן לקבל תחליפים, אז צריך לתפור טלאי על הדובי בשביל שימשוך עוד שנה או שתיים. וזו התחושה שמנסים למכור לנו עם הטלאים על הדובי הזה, שנולדו יחד איתו.

כמובן, יכולות להיות קונוטציות אחרות לטלאים. על ז’קטי טוויד אפשר לראות טלאים על המרפקים, כחלק מהמראה הפרופסורי. שוב, יתכן שפעם זה היה דבר פונקציונלי (פרופסורים נוטים להשען על דברים יותר מהכלל?), אבל הוא כבר עבר פורמליזציה, חלק מהשפה התרבותית שלנו.

מהבחינה הזו, זה מזכיר את האייקון של הדיסקט או טלפון החוגה – דברים שכבר עברו מן העולם אבל נשמרים ברמה הסימבולית. רק שכאן לא המשמעות הפרקטית של העצם המקורי היא שנשמרת, אלא הקונוטציות הרגשיות שהתלוו אליו.

תגובה אחת

תגובה אחת לפוסט “טלאי על טלאי”

  1. אורןNo Gravatarבתאריך 03 Feb 2014 בשעה 20:29

    או שפרופסורים יותר עניים…
    ולפני כמה ימים נתקלתי בזה: https://twitter.com/kfvanes/status/426426298341150721

    (זה כמובן לא רק האייקון אלא גם השפה – לחייג, הטלפון “מצלצל” (כמו גם הצילצול הגואל בבית הספר, אני “הולך” למשרד [באוטו] ואני ימני/שמאלי [למרות שהכיסא שלי דווקא במרכז המליאה], וכו’…).

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובה

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים