הולך וצובר הדור

פורסם ב:

בימים האחרונים לפני הבחירות, וגם במהלכן, התחילה מפלגת העבודה בסדרה של כרזות בפייסבוק נגד מפלגות קטנות. קמפיין די מעצבן, לטעמי, ברטוריקה והתנסחויות שלו, אבל לא על זה באתי לדבר. בשביל לקרוא על פוליטיקה ותוצאות הבחירות יש בלוגרים מעניינים ומקיפים יותר ממני. לא, אני כאן בשביל השוליים, בשביל האקלקטיקה.

ובכן, חזרה את כרזת הפרסומת. מה אנחנו רואים בה? לא, לא התוכן, לא הרטוריקה. אני מדבר על העיצוב. ברור לחלוטין מה הולך שם, נכון? רקע ירוק עם מחיקות עמומות, טקסט לבן-מטושטש בכתב יד. מדובר בלוח וגיר, כמובן. סימן מובהק לבית הספר, עם כל המטענים שמתלווים לכך – שזו האמת שאותה מלמדים אותה, הידע המקובל אותו באת לרכוש. ככה זה קונוטציות ואסוציאציות. הן באות לעזור למכור את הרעיון.

image

העבודה היא לא היחידה שמשתמשת בלוח בפרסומות שלה, כמובן. בימים אלה ראיתי על שלטי חוצות גם קמפיין של חברי High-Q להכנה לפסיכומטרי. גם הם משתמשים באותו מוטיב. במקרה שלהם זה לאו דווקא בשביל קונוטציה של “אמת”. יותר בשביל להעביר “בית ספר”. לבסס אותם בעולם התוכן שלהם.

אבל השאלה המעניינת כאן היא מה בכלל מעמדו של הלוח הירוק הזה בתוך עולם הסמלים המוכרים לציבור? האם בכלל יש עוד לוחות גיר ירוקים בבתי ספר? עוד ב-2003, כך מסתבר, לפני כעשור, קראה מנכ”ל משרד החינוך דאז, עד-ממש-לא-מזמן-חברת-כנסת רונית תירוש, להחליף את כל לוחות הגיר ללוחות לבנים מחיקים עקב החשש לבעיות בריאותיות עקב נשימת גיר. לא יפתיע אותי אם עכשיו כבר לא נשארו כמעט בתי ספר שעדיין משתמשים בלוחות וגיר (אולי במגזר הערבי והחרדי), מה שהופך את התופעה, לפחות מחוץ לאוסטריה, להיסטורית בלבד. תוך כמה שנים, יש להניח שנראה דור שבשבילו לוח ירוק יהפוך להיות סמל אבסטרקטי, שארית היסטורית שעדיין מסמלת משהו (לוח, במקרה הזה) למרות שהיא כבר לא נראית כמו שהדבר נראה היום. הוא יהיה כמו טלפון חוגה, שעדיין שולט ללא עוררין בתוצאות החיפוש אחר תמונות של טלפון בגוגל. (הרבה פחות, משום מה, בחיפוש אחר “טלפון” בעברית), או כמו דיסקט.

הדיסקט שמסרב למות

בואו נדבר רגע על הדיסקט. הדיסקט הומצא בסוף שנות ה-60, התכווץ לו לאיטו, ובשנות ה-80 התייצב על גודל השלוש וחצי אינץ’ הפופולרי ששרד עוד איזה עשור וחצי עד שנעלם סופית מהנוף. היה לו, לפלופי הקטן הזה, את המזל להיות חלק מרכזי מתרבות המחשוב בזמן שמיקרוסופט הפכו את Windows לחלק בלתי נפרד מכל מחשב ביתי, ואת Office לסטנדרט העולמי בכל מה שקשור למסמכים. זה הוליד את סרגל הכלים, ועליו את כפתור השמירה, ועליו את האייקון הסטנדרטי של אמצעי האכסון האוניברסלי, הדיסקט.

image

עוד ב-2007 כתב דובי קננגיסר על אובדן הקשר בין פעולת השמירה והחפץ הפיזי התמוה הזה, הדיסקט. אבל עדיין, הנה מקטע קטן מתוך Word 2013, הגרסה האחרונה של מעבד התמלילים. שימו לב לאייקון הסגול משמאל למעלה. אכן, דיסקט 3.5” קטן וחמוד, שלמרות הרזולוציה המוגבלת מצליח להכיל אפילו את פתח קריאת המידע בתוך המגן המתכתי. השנה היא 2013, וילדי בית-ספר כותבים שיעורי בית בתוכנה הזו, שומרים את המסמכים שלהם על כונני USB ובתיקיות דרופבוקס באמצעות הכפתור הזה. אני משוכנע שחלק מהם, אולי אפילו רובם, לא יודעים מה האייקון הזה מסמל ולא משקיעים בכך מחשבה. זה פשוט האייקון של שמירה, לא? זה כל מה שהוא צריך להיות.

שרשרת משמעויות היסטורית

בשלב הזה, יש איזה אינסטינקט שמנסה בכח לצוץ בתוכי, להתחיל לבכות את פער הדורות. “הילדים האלה, הם לעולם לא יכירו את X”, אני אחשוב. או “כל החברה האנושית היא כת מטען אחת גדולה שמשמרת סמלים מתים בלי להבין אותם”, וכאלה מין. אבל הגישה הזו היא מוטעה בבסיסה, לדעתי, ונגועה בדוריות –“הדור שלי הוא האחרון/היחיד שבסדר, מכאן והלאה כולם מטומטמים”. זו הגישה (ההגיונית, אך עדיין מוטעית) שהצורה שאני מכיר דברים היא הצורה הבסיסית.

למה אני מתכוון? בואו נחזור לדוגמת הטלפון שהבאתי קודם. “ילדים שיחפשו תמונה של אייפון ימצאו תמונה של טלפון ישן/מקורי. הא! הם לא ידעו מה זה!”. אבל בין התמונות בתוצאות החיפוש הראשונות יש טלפון ישן, ישן הרבה יותר ממני. אבל איכשהו אין לי בעיה לכלול אותו בתוך התמונה המנטלית שלי של מה זה טלפון. אז אם זה המצב, למה שלילדים של היום תהיה בעיה עם זה? אמנם הם יחשפו לטלפוני חוגה רק בסרטים, אנציקלופדיות ואזכורים תרבותיים אחרים, אבל גם הרבה מהידע שלי על העולם מגיע ככה, והדור של היום רווי עוד יותר במידע ממני.

הלוח הירוק ממשיך להיות סמל אבסטרקטי שימושי, לא רק בגלל שעדיין משתמשים בו פה ושם, ולא רק בגלל שעדיין רואים אותו בסרטים, אלא בגלל שהלוח הלבן שהחליף אותו ממשיך לשרת את אותן המטרות, ולכן הלוח הירוק הוא “הגרסה הקודמת של הלוח הלבן”. בשביל שהלוח הירוק יאבד משמעות לחלוטין, צריך שגם ממשיכי דרכו יעלמו או ישתנו מספיק בשביל שאי אפשר לקשור אותם, בשרשרת משמעויות היסטורית, חזרה לאובייקט המדובר. ובשביל שזה יקרה, אנחנו נצטרך הרבה מאד שנים, שינויים מקיפים ומרחיקי לכת בחברה ובכלים שהיא משתמשת בה.


פורסם ב:

by

Comments

10 תגובות על “הולך וצובר הדור”

  1. תמונת פרופיל של דובי

    ואפילו אז. מספיק לחשוב על הכמות האדירה של פתגמים וביטויים שעושים שימוש במונחים ובדימויים שלא אומרים לנו כלום – עד כדי כך שאנחנו יכולים להחליף את המילים בהן באופן שתיאורטית אמור להפוך את המשמעות של הביטוי, אבל אנחנו לא מבינים גם אותן אז מה שמשנה זה רק ה"צלצול" המוכר של הביטוי.
    דוגמא בולטת: להפריד את המוץ מהבר (ובעיוות הנפוץ: להפריד את המוץ מהתבן, למרות שגם מוץ וגם תבן זה תוצרי לוואי מיותרים).

    ובכל זאת, הביטויים הללו משתמרים וממשיכים. תרבות היא דבר מופלא.

  2. תמונת פרופיל של נעמי
    נעמי

    זה כמו הספיה בעיבוד תמונות מודרני ובסרטים. ספיה – גוון חום על תמונת סטילס, שבא בדרך כלל עם עיבוד דהוי קצת ו"שרוף" קצת לצבעים – הוא הסממן הויזואלי לנוסטלגיה. למה? כי מבחינת הדור של ההורים שלנו, כך נראו תמונות הילדות שלהם. וילדות=נוסטלגיה עזה וחמימה. תמונות הילדות שלנו כבר מזמן לא נראות ככה, אבל הסממן הויזואלי הזה נשאר כל כך חזק בקולנוע פופולארי ובפרסומות סטילס, שהוא מייצג נוסטלגיה בשבילנו לא פחות מבשביל ההורים שלנו – פשוט כי התרגלנו לראות אותו ככה.
    ואז, הדור שמכור לאינסטגרם מעבד תמונות לספיה כדי שיראו כמו נוסטלגיה, בלי לדעת שהוא משמר את השרשרת הזו.
    כמו שדובי אמר, תרבות היא דבר מופלא.

  3. תמונת פרופיל של אורי
    אורי

    המילה האנגלית המקובלת לטלפון היא phone, לא telephone, ואכן הרבה פחות חוגות בחיפוש המתאים.

  4. תמונת פרופיל של אורי
    אורי

    ולבסוף, פוסט זה ותגובה זו נכתבים באמצעות סימנים שאיבדו לפני אלפי שנים את משמעותן המקורית. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%A4%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%98%D7%95-%D7%9B%D7%A0%D7%A2%D7%A0%D7%99

  5. תמונת פרופיל של אבנר שחר קשתן

    אורי: אני לא מדבר על סימנים שמאבדים את המשמעות המקורית שלהם ומקבלים משמעויות חדשות. אני מדבר על חפצים שפעם היתה להם משמעות פרקטית, קונקרטית בעולם, ואז הם איבדו את המשמעות הזו, ונשארו רק עם המשמעות הסימבולית.

  6. תמונת פרופיל של יוני ב
    יוני ב

    כל פעם מחדש שעולה הנושא הזה, אני רץ לגוגל כי אני לא זוכר את המילה.

    המילה היא skeuomorph – שמשמשת לתאר אלמנטים בעיצוב שמסמנים משהו אחר שהוא מיושן, מיותר, או סתם לא נחוץ.

    אני תמיד ניגש לגוגל ומחפש "that word or the shutter sound that digital cameras make".

  7. תמונת פרופיל של שפרה

    הנטיה האנושית היא לשמר סימבולים – חזותיים ומילוליים כאחד – שנים ואף דורות לאחר שהשתנתה המציאות שיצרה אותם. כך למשל שמות החודשים מספטמבר עד דצמבר, שהם למעשה שמות מספריים, אך באיחור של שניים (ספטה = 7, אוקטבה = 8 וכן הלאה). זה נובע מכך שברומי העתיקה חודשי החורף היו ללא פעילות חקלאית ועל כן לא נמנו במנין החודשים והשנה התחילה בחודש מרץ (על שם האל מרס). רק בזמנו של יוליוס קיסר נוספו חודשיים נוספים, אבל השמות כבר התקבעו.
    ואצלנו – במטבח יש לנו פח (שעשוי מפלסטיק) שנמצא מתחת לשיש (שעשוי מנירוסטה). תלמידי התיכון הם שישיסטים, שביעיסטים ושמיניסטים, בגלל שבבתי הספר החקלאיים של קום המדינה החלו הלימודים מכתה ה, שנחשבה לכתה הראשונה, ועוד דוגמאות רבות.
    אבל הדוגמה המובהקת ביותר בתחום זה לדעתי היא שלמרות שחלפו למעלה ממאה שנים וחמישים שנה מאז הומצא המנוע החשמלי, עדיין אנחנו מודדים אותו ב-כוח סוס!

  8. תמונת פרופיל של דימה
    דימה

    ולא רק זאת, אלא שכח סוס אחד הוא משמעותית פחות מהכח של סוס אחד, אלא אם מדובר בסוס כחוש, חולה ונכה במיוחד. טרם נתקלתי בהסבר מניח את הדעת למה כח סוס היא יחידה כל כך קטנה.

  9. תמונת פרופיל של דובי

    אפרופו טלפונים – שמתם לב שהאייקון של "להתקשר" בטלפונים הוא תמיד שפופרת טלפון מיושנת כזו, שכבר לא רואים בשום מקום כמעט?
    ושמתם לב גם שהאייקון של ניתוק שיחה הוא בדרך כלל אותה שפופרת ממש, אבל במצב מאוזן – כמו ששמים שפופרת חזרה על הטלפון הקוי המיושן שכבר לא משתמשים בו?

  10. […] הזו, זה מזכיר את האייקון של הדיסקט או טלפון החוגה – דברים שכבר עברו מן העולם אבל נשמרים ברמה הסימבולית. […]