Jun 23 2013

רקונסטרוקציה של הוצאת ספרים – פוסט תגובות

הפוסט הקודם על מצב הוצאות הספרים עורר תגובות ודיונים מעניינים, אז החלטתי לרכז אותם כאן, כולל ההתייחסויות שלי אליהם.

  • העלמה עפרונית כתבה:

למה לקנות ספר (במחיר מלא!) על בסיס פרק אחד שונה מלקנות דיסק/אלבום על בסיס שני הסינגלים שיצאו לרדיו/לרשת? (בהנחה שלא מדובר ביוצר שהעלה אלבום מלא לבנדקאמפ או ליוטיוב)

אני חושב שזה לא מאד שונה, אבל אם כבר, זה עוזר לחדד את הבעייתיות של המודל הזה. בשביל ששני סינגלים יצאו לרדיו, חברת תקליטים צריכה לבחור בלהקה הזו (כמו תהליך הלקטורה), האלבום היה צריך לעבור עריכה מקצועית, וחברת התקליטים צריכה לפעול להפיץ את הסינגל לרדיו, מה שמאד קשה לעשות בלי המנגנון הזה. את כל זה, בא המנגנון של בנדקאמפ ושות’ לעקוף, ע”י כך שהאמן יוכל להפיץ את האלבום ישירות (כמו הסופרים במודל הדיגיטלי הישיר), אחרי שהוא (תיאורטית) עבר עריכה מוזיקלית מקצועית. לא שונה מהותית.

מה כן שונה? במקרה של מוזיקה, האופציה של “הורד עכשיו, שלם מה שתרצה אח”כ” הוא מקובל הרבה יותר מאשר בספרות. אני לא לגמרי סגור על הסיבות – אולי בגלל שמוזיקאים מתפרנסים גם מהופעות בנוסף למכירת תקליטים, ויש כאן עניין סינרגטי של לעורר עניין לקראת הופעות? אני לא בטוח שזה זה, כי רוב המוזיקאים לא מרוויחים כ”כ הרבה מהופעות, אלא אם הן ממש מצליחות. אולי בגלל שבמוזיקה אפשר לפצל הלאה למודל של סטרימינג בחינם אבל הורדות בתשלום? אני אשמח לדעות נוספות בנושא.

בכל מקרה, אני חושב שיש הרבה הקבלות בין שוק המוזיקה ושוק הספרים, כשלמוזיקה יש פור של כמה שנים, מסיבות טכנולוגיות – נגני מוזיקה דיגיטליים והורדה ישירה היו זמינים הרבה לפני שספרים אלקטרוניים נהיה נוחים, זולים ובמיינסטרים. שווה להסתכל על שוק המוזיקה ולחשוב מה יקרה הלאה.

  • עופר כתב

אחת הבעיות העיקריות עם מנגנון ההמלצות הזה הוא שהמנגנון פגיע לשיטת “תן לי ואתן לך” – אני אמליץ על הספר שלך, ובתמורה תמליץ על שלי: זו הסיבה שכשאני משוטט באמאזון אני אוטומטית פוסל ספרים שהם Self Published או יוצאים דרך הוצאות כגון Createspace. כי לא משנה כמה כוכבים יש לספר, אלא אם כן מישהו שאני סומך על טעמו המליץ לי עליו, קשה לי לדעת שההמלצות הן לא מהסוג הזה.

זה אכן חסרון במנגנון המלצות חסר רגולציה, בה אין לך דרך לדעת אם אפשר לסמוך על המלצה או לא. מצד שני, זה לא פחות נכון במודל הקיים. אם ספר קיבל ביקורת במוסף ספרים, זה כי הוא טוב או כי ההוצאה דחפה אותו? יש שם הרבה יותר דברים מאחורי הקלעים. מנגנונים אישיים יכולים, תיאורטית, להיות אמינים יותר – בהנחה שהם באמת מה שהם מתיימרים להיות.

המנגנון של המלצות גולשים היה הבטחה מאד גדולה לפני כעשור, והוא אחד העקרונות הבסיסיים של מה שכונה Web 2.0 בשלב מסוים. אבל מהר מאד, כמו שעופר ציין, אנשים איבדו אמון. דווקא בגלל הכח הגדול הזה של המלצות ישירות, המנגנון זכה למגוון abuses, סופרים שכתבו ביקורות מחמיאות לעצמם וקטלניות למתחריהם תחת שמות בדויים, חברות “שיווק אינטרנטי” המתמחות בכתיבת ביקורות חיוביות, ועוד.

לכן רשתות חברתיות זכו לכ”כ הרבה תשומת לב, גם בקרב אנשי שיווק וגם בקרב חוקרי אינטרנט. כי הם מוסיפים אלמנט נוסף, אלמנט האמון שמוטמע ברשת. המלצה של אדם לא ידוע באמזון היא מפוקפקת אוטומטית. אבל המלצה של מישהו שאני מכיר מיד זוכה ליותר התייחסות. כל מנגנון המלצות עתידי חייב יהיה להתבסס על הרשת החברתית של האנשים, בין אם רשת מפורשת, כמו גרף החברים בפייסבוק או טוויטר (או גוגל+, טוב, נגיד), או על רשת מובלעת, המלצות מפה לאוזן. לכן כל חנות אלקטרונית מכילה כפתורים לשיתוף הפריט בדואר אלקטרוני וברשתות חברתיות. ולכן חברות רוצות שתעשה להם לייק ותשתף תכנים ויראליים: כי ברגע שזה מגיע ממך, החברים שלך יתייחסו לזה.

מה שרק חסר עכשיו זה מנגנון שבו אני אוכל לראות את סך ההמלצות שלי – רשימת המלצות שנבנתה אוטומטית מהפעילות השוטפת שלי, ולבנות מזה “סל המלצות” מפורש".

אז מה שעשית זה הפכת את הסופר למפיק של ספר. ואתה יודע מה, אני יכולה לדמיין שהרבה סופרים יעדיפו פשוט לשכור מפיק, מישהו שיודע את התהליך ויודע למצוא אנשי מקצוע טובים. כמו שכשאתה משפץ אתה לוקח קבלן. עכשיו תקרא למפיק-קבלן הזה הוצאת ספרים, וחזרת לנקודת ההתחלה.

זה נכון מאד, ואפשר בהחלט לראות בהוצאות הספרים כמנגנון הפקה, שמנהל את כל תהליך ההוצאה לאור מא’ ועד ת’. אבל יש הבדל מהותי בין המודל היום לבין המודל של הוצאת הספרים כחברת הפקה, והיא השאלה של מי עובד בשביל מי. במצב היום, לתפיסתי, מי שמוציא ספר זו ההוצאה. היא מביאה גרפיקאים לכריכה, עורכים לעריכה, וסופר לכתיבה, אבל הם כולם מועסקים על ידי ההוצאה, בין אם כעובדים או כקבלנים. ההוצאה היא זו שמוציאה ספר, לא הסופר. המודל מבוסס האינטרנט עשוי להפוך את היוצרות – הסופר הוא זה שעומד בראש הפירמידה, וההוצאה עובדת בשבילו.

כמובן, בשביל להבין איך הגענו למצב הקיים, אנחנו נכנסים לסיפורים הרבה יותר גדולים. כמו שדפנה ציינה, הסיבה שהוצאות הספרים (ותאגידים גדולים בכלל) נהיו בעלי השפעה גדולה כ”כ היא בגלל שבסדרי הגודל שבהם דברים מתנהלים בימינו, אפילו במדינה קטנה יחסית כמו ישראל, חייבים לשים המון כסף up front בשביל להפיק אפילו מהדורה אחת של ספר. ולכן סופרים לא יכולים להרשות לעצמם את הסיכון הכלכלי, ולכן רק חברות שכבר יש להן כסף יכולות לעשות את זה, וע”י כך לקבוע את הכללים. השאלה היא אם אפשר לשבור את הריכוזיות בשוק ההוצאה לאור.

אפשר לחשוב על כל מיני דרכים, רובן בהשראת שווקים אחרים. למשל הקמת קואופרטיבים של סופרים שתומכים אחד בשני בהוצאה לאור של הספרים של כולם, בדומה ל-credit unions או קואופרטיבים צרכניים שחווים התעוררות מאז המשבר הכלכלי של 2008 וההפגנות שאחריו.

אפשרות אחרת, והיא זו שמובלעת בפוסט המקורי, היא שהפצה דיגיטלית ישירה יכולה להוריד משמעותית את העלויות של הפקת ספר. זו טענה שדורשת הוכחה, כמובן. עריכה עדיין תעלה כסף, ובתקווה סכומי כסף שתאפשר גם לעורכים להתפרנס בכבוד. ושיווק, ובכן, כל עוד רוב העולם עדיין מסתמך על מדיה ישנה ופרסום המוני, גם שיווק יעלה הרבה כסף.

  • ישראל כתב

יש הרבה יותר סיכוי שאני אהנה מספר אם הוא תורגם על ידי ד”ר עמנואל לוטם, והתחלתי לחפש אם קיימת איזו רשימה של ספרים בתרגומו (לא מצאתי). אם השם שלו היה מופיע על הכריכה, זה בהחלט היה גורם לי לקנות הרבה יותר ספרים.

וגם דפנה הוסיפה:

דרך אגב: מי במודל שלך מטפל בכלל בתרגומים? שבישראל מהווים 80% מהשוק

זו גם שאלה מעניינת. במודל התאורטי שלי, הסופר הוא היוזם והדוחף. אבל זה לא ריאלי לצפות שסופר ידאג גם לתרגומים של הספרים שלו לשפות שהוא בכלל לא יודע איך הן נראות. במצב כזה, צריך גורם מקומי כלשהי שיתפקד בתור היזם והדוחף. וכיום, הגורם הזה הוא הוצאות הספרים. מי זה יהיה להבא? האם מתרגמים מקצועיים יהיו כמו סופרים, ילכו לחפש ספרים ויפיקו את התרגום? לא סביר, כי תרגום, עם כל זה שזו לא עובדה טכנית בלבד ויש בה הרבה אמנות, אין למתרגם עדיין את אותו הדחף שיש לסופר, הדחף לראות את היצירה שלו על המדפים. אני אשאיר את זה כשאלה פתוחה בינתיים.

3 תגובות

3 תגובות לפוסט “רקונסטרוקציה של הוצאת ספרים – פוסט תגובות”

  1. DoMinorEffectNo Gravatarבתאריך 23 Jun 2013 בשעה 22:03

    הדיון מרתק ובתור אחד שאוהב את ספריו במתכונת המודפסת, אף מעורר טיפה חשש.

    אני רוצה להוסיף משהו לדיון:
    הדיון נע סביב הרעיון שספר יישאר ספר – טקסט שנכתב בידי אדם אחד ועובר (או לא) בשרשרת של הוצאת ספר.
    אך יכול להיות שהספר הבא לא יהיה כלל ספר.
    אם הפלטפורמה של ספר היא קורא דיגיטלי, אז בספר ניתן לשזור גם סרטונים בני שש שניות של vine, קטעי יו-טיוב, קישורים, מוזיקה ואת כל הרשת. הפרויקט של דב אלפון storyvid.io הוא דוגמא לכך – עיבוד מצולם לסיפורים קצרים. בקורא דיגיטלי אפשר לשלב ביניהם.

    הזכרת קואופרטיבים של סופרים שתומכים אחד בשני. נראה לי שיותר סביר יהיה להניח שאת הספר הבא ייצרו קואופרטיבים של יוצרים – כותב, אמן וידאו-ארט, צלם, מוזיקאי, רקדן.
    כשזה יקרה, להוצאת הספרים יהיה תפקיד משולב של תפקידיה המסורתיים לצד סוכנות אמנים, או סוכנות תיווך בין כל היוצרים המעורבים ביצירת הספר.

  2. יעלNo Gravatarבתאריך 04 Aug 2013 בשעה 11:18

    רק משהו קטן לגבי הטענה:

    “תרגום, עם כל זה שזו לא עובדה טכנית בלבד ויש בה הרבה אמנות, אין למתרגם עדיין את אותו הדחף שיש לסופר, הדחף לראות את היצירה שלו על המדפים”

    כמתרגמת, אני יכולה לומר לך שזה לא נכון. כלומר, לא אבסולוטית, ותלוי במתרגם, ותלוי ביצירה. אבל בעיקר כשמדובר על תרגום של יצירות קלאסיות ו/או מאתגרות, יש אלמנט חזק מאוד של להט שלדעתי מקביל במידה רבה לזה של סופר שרוצה לפרסם ספר – ולא משנה לצורך העניין אם מדובר על האיליאדה או יבגני אונייגין או קריפטונומיקון (ספר שהייתי מתה לתרגם אבל הייתי מתה אם הייתי צריכה לתרגם אותו), העיקר שמדובר על משימה שהמתרגם לוקח על עצמו לא (רק) בעקבות החוזה עם ההוצאה אלא מתוך התשוקה לראות את היצירה הזו בעברית. וזה בהחלט קיים.

  3. יעלNo Gravatarבתאריך 04 Aug 2013 בשעה 11:19

    אוי, שכחתי לעשות וי על הזהו של לקבל עדכונים על תגובות חדשות. זהו, סודר.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובה

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים