כשאת אומרת “בלוג”, למה את מתכוונת?

איך אני אוהב, כל פעם שחסרה לאיזה עיתון כותרת סנסציונית, טענות של “הבלוג מת!, יחי הלייפסטרימיניג!”, או הטוויטר, או המתחרה התורן על תואר “הדבר המעניין שקורה עכשיו באינטרנט”. רוברט סקובל הוא דוגמא קלאסית לבלוגר בולט ומשפיע שזינק על תופעת הטוויטר/פרנדפיד/מה שלא יהיה, ושש להספיד את הבלוג, או לפחות לנסות לבדוק אם אפשר בלעדיו.

הבעיה עם השאלה “האם הלייפסטרימים מחליף את הבלוגים” היא שהיא מקבילה לשאלה “האם הטלפון מחליף את הטקסט”.

ברור שלא. ברור שאני אבחר בטלפון כשאני רוצה לנהל שיחה, אבל אכתוב ספר (או מאמר, או בלוג) כשאני רוצה לדון בנושא כלשהוא. מסיבות שלא קשורות לשום דבר חוץ מההיסטוריה של הטכנולוגיה, פעם היו כותבים גם מאמרים וגם מכתבים בכתב. כשבא הטלפון, פתאום אפשר היה לנהל שיחות גם לא בכתב, אבל זה לא אומר שאין יותר מקום לכתב.

כנ”ל במקרה הזה. הבלוגים נולדו, כידוע, כדי לאפשר לאנשים לשים תמונות של החתול שלהם באינטרנט. אבל מהר מאד זה התפצל לבלוגים על אנשים – החל מילדות בנות 14 בלייבג’ורנל ועד לסלבריטאֵי-חנונים כמו ויל ויטון – לעומת בלוגים של אנשים – בלוגים על טכנולוגיה, על פוליטיקה, או על כל נושא אחר. ואין שום קשר בין שני הדברים הללו, חוץ מהעובדה שהם במקרה חלקו טכנולוגיית פרסום והפצה.

ולכן אין פלא שכשהלייפסטרימינג התחיל לתפוס תאוצה הוא התחיל להחליף את הסוג הראשון של הבלוגים, היומנים האישיים. הוא מתאים יותר לסוג הזה של כתיבה. הוא מאפשר רזולוציה גבוהה יותר של תיעוד, ויותר קל להגיב. אין פלא ש-Livejournal, אחד ממעוזות הבלוגים-כיומנים-אישיים, דעך עם עלייתם של פייסבוק ופרנדפיד ואחיהם. אבל זה לא אומר שבלוגים שבאים לדבר על נושאים, במקום על אנשים, בהכרח יפגעו מהם – בדיוק כמו שעדיין פורסמו ספרים גם כשכבר פחות כתבו מכתבים.

חשוב להבדיל בין פלטפורמה טכנולוגית – בלוגים – לבין התוכן.  האם הלייפסטרימינג יהרגו סוג מסוים של בלוג? כן, בהחלט, וזה כי הלייפסטרימינג יותר מתאים לסוג מסוים של self-publishing באינטרנט. אבל האם הייתי כותב את הפוסט הזה בטוויטר? לא נראה לי.