ארכיון התגית 'טרנסהומניזם'

Jun 04 2011

הומו אינפורמטיקוס

נתקלתי היום בפוסט המעניין הזה, שמתייחס לכנס שנערך בקליפורניה בקשר ל-Quantified Self, באזוורד אופנתית וחדשה שמצטרפת לותיקות יותר, כמו lifestreaming או personal tracking, ושמהותה היא תיעוד – אובססיבי יותר או פחות – של פעולות יומיומיות שאנחנו מבצעים.

יש כאן סקאלה שונה של אובססיביות, כמובן. החל מלעשות צ’ק-אין בפורסקוור בכל חנות או מקום בילוי, או תיעוד ביומן של כל פגישה, טיול, ארוחה או פעולה אחרת שעשינו בעשור האחרון (היי, יובל!). בפוסט המקושר, הכותב, צוקרמן, מתייחס גם לפעולות יותר ספציפיות, כמו רישום אוטומטי באמצעות GPS של כל שימוש במשאפי אסתמה, או שרטוט אוטומטי של מסלולי ההליכה שלנו על גבי מפת העיר. אבל צוקרמן מתייחס בעיקר לתועלת הפרקטית שיכולה לצוץ מהמעקב הזה. גם התועלת הישירה לאינדיבידואל המדווח, אבל בעיקר לחברה בכללותה: אם יש לנו מידע גיאוגרפי על השימוש במשאפים, אפשר להשתמש בו בשביל לגלות גורמים מזיקים באוויר, למשל.

matrix2

Credit: Ethan Zuckerman

אני לא מתכוון להכנס, לא כאן, ליתרונות ולחסרונות של מעקב כזה, לסכנות שבחשיפת מידע כזה או להסתכלות המוגזמת פנימה שנדרשת בשבילה. מה שמעניין אותי זה המניעים הפסיכולוגיים האישיים שיכולים לעמוד מאחורי פרוייקט כזה. כלומר, אם אני הייתי מתחיל לתעד ככה את חיי, למה הייתי עושה את זה?

התשובה שעולה לי בראש, להפתעתי, היתה קשורה הרבה פחות לאלטרואיזם או מיקור-המונים של מחקר רפואי, והרבה יותר לטרנסהומניזם, או לפחות לסוג מאד ספציפי שלו. אם טרנסהומניזם מדבר על שימוש בטכנולוגיה כדי לשנות – להרחיב, לקדם – את משמעות המונח “להיות אנושי”, אז כאן אפשר לראות שאיפה ברורה של להפוך את הקיום האנושי, הכאוטי והלא מוסדר, לרצפים נשלטים של אינפורמציה. לקודד את סך ההוויה שלנו לכדי רשימות וטבלאות וסכומים. הזכרון כבר לא יהיה גבב לא יציב במוח שלנו, אלא דטאבייס מסודר שממנו אפשר לשלוף נתונים, אם יודעים את הקוד המתאים (ושימו לב לתאריך – אחד הפוסטים הראשונים שלי אי פעם). לתרגם את האדם למכונה לא על ידי שימוש במכשירים מכניים, שתלים קיברנטיים או ממשקי מוח-מכונה, אלא פשוט על ידי בניית מודל ממוחשב של ההוויה האנושית. בהתחלה נשתמש בו ככלי עזר, זכרון חיצוני. בהמשך, אולי, אנחנו מקווים שהוא יהפוך למשהו מעבר.

4 תגובות

Aug 17 2009

טרנסהומניזם על המסלול

אני חייב להגיד שאני לא מצליח לגייס התלהבות מאוסיין בולט והשיא העולמי החדש שלו. אני דווקא חושב שאני מבין מה אנשים מוצאים בשיאים כאלה – מתיחת גבולות היכולת האנושית וכדומה. אני מזדהה, באמת שאני מזדהה. אבל אם כבר מישהו ממלא אותי בהתפעמות, זה לא בולט אלא מישהו כמו אוסקר פיסטוריוס. Oscar Pistorius, by Elvar Freyr

על פיסטוריוס כתבתי לפני כמה חודשים כבר. הוא אצן דרום-אפריקאי קטוע רגליים שמשתמש ברגליים פרוסתטיות מסוג צ’יטה כדי לרוץ – ומגיע לתוצאות שלא רחוקות משל אצנים אולימפיים עם שתי הרגליים המקוריות שלהם. לפני כשנה פיסטוריוס עורר שיח ציבורי ער סביב בקשתו להתמודד באולימפיאדה הרגילה, בקשה שנדחתה ומאוחר יותר אושרה. למרות זאת, פיסטוריוס לא עמד בתנאי הקבלה לנבחרת האולימפית ולא השתתף. אבל מה שמעניין אותי זו דווקא ההתנגדויות. רבים חושבים שיש כאן אלמנט לא-הוגן, שהרי לפיסטוריוס יש עזרים חיצוניים שמשפרים את יכולות הריצה שלו, ואין כאן באמת יכולת אנושית עילאית שבאה לידי ביטוי. אבל בינינו, גם אצנים כמו אוסיין בולט הם לא בדיוק אנשים מן הישוב. בשביל להגיע להישגים שלו, בולט משתמש בחומרים מלאכותיים: תזונה מאד ספציפית, תוספי מזון וכדומה. ואפילו לא באתי להאשים בשימוש בסטרואידים. הוא לובש נעליים שתוכננו בקפידה לתת לו את היתרון המשמעותי ביותר ובגדים אופטימליים ואוירודינמיים. בכתבה הזו, למשל, תולה הכתב את שיפור השיא של בולט בפיתוח תוספים תזונתיים טובים יותר ונעליים מתאימות. אז מה, בעצם, שונה בפיסטוריוס? העובדה שהתוספים המלאכותיים שלו יותר בולטים? או שבניגוד לויטמינים ונעליים, העזרים שיש לו לא זמינים למתחרים שלו?

כמו שהכתבה האחרונה משקפת, אין הבדל בין סטרואידים אסורים לתוספים מותרים מעבר להחלטה שרירותית שזה לגיטימי, וזה לא. אין ספק שתוספים חיצוניים – כדוגמת הידיים המכאניות שהוזכרו בלינק הראשון שלי – צריכים להיות זמינים לכל המשתתפים במירוץ באופן שווה. אבל אני חושב שהגיע הזמן שנכיר בזה שכבר עכשיו ההישגים הספורטיביים הם תלויי טכנולוגיה, והגיע זמן שנרשה לטכנולוגיה לתרום יותר – עמוק יותר, טכנולוגי יותר, קיברנטי יותר.

7 תגובות

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים