ארכיון התגית 'הפשרות'

Oct 05 2011

סייברפאנק, זכרון וריקודים: עדכון תקופתי

חדי העין וה-RSS שביניכם יבחינו שהבלוג לא הכי פעיל לאחרונה, למרות האסופה המרשימה של הטיוטות שמחכות שאני אסיים לכתוב. לא באתי להתנצל, אלא רק, כהסבר, להביא רשימה קצרה של דברים אחרים שעשיתי לאחרונה או שאני אעשה בקרוב, שממלאים את זמני:

1) נפילתו ועלייתו של הסייברפאנק – פסטיבל אייקוןimage

ב-16 עד ה-18 לאוקטובר מתקיים באשכול-פיס שמאחורי הסינמטק בתל-אביב פסטיבל אייקון, כשהתימה השנה היא התחדשות. ביום השני של הפסטיבל, בשעה 16:00, אני אעביר הרצאה על ז’אנר הסייברפאנק שכוכבו דרך בשנות ה-80 וצנח חזרה בשנות ה-90, ואנסה לקשר אותו להתפתחות האינטרנט ותרבות הרשת, ולראות איך רוח הסייברפאנק קיימת עדיין סביבנו. ההרשמה לפסטיבל נפתחה לא מזמן, ואתם מוזמנים לבוא (ולא רק להרצאה שלי).

(הערה: ההרצאה היא הרחבה של ההרצאה שהעברתי בכנס בדיון בחודש יוני האחרון, ואמורה לכלול יותר הדגמות ופירוט)

2) זכרון ושכחה בעידן הדיגיטלי – הכוורתimage

בסוף השבוע האחרון השיקה דפנה שיזף פודקאסט חדש ואקלקטי בשם הכוורת, בו היא עורכת ראיונות על רעיונות, ותופסת אנשים לשיחה על רעיונות מעניינים וספרים שבלטו לטובה. התוכנית הראשונה שעלתה, בשלב הזה, היא איתי, סביב נושא הזכרון והשכחה בעידן בו כל מה שאנחנו עושים נרשם, לדראון עולם, במאגרים של גוגל או פייסבוק, וההשלכות של השינויים הטכנולוגיים הללו על סוגיות חברתיות של פרטיות, זהות וקהילתיות. השיחה התבססה במידה רבה על הספר Delete, של ויקטור מאייר-שנברגר, שמתעסק בסוגיות החוקיות והחברתיות של הנושא.

3) הרקדן הכי טוב בעולם – הפשרות

על הפשרות כבר כתבתי כאן בעבר, אבל מאז ההתלהבות הראשונית הספקתי ללכת להמון הופעות שלהם, לראות אותם מחליפים מתופף ומוסיפים קלידנית/פרקשניסטית, מעבדים מחדש כמה שירים, מוציאים כמה שירים לגמלאות, ועם כל זה נשארים להקה שממש, ממש, ממש כיף לבוא לראות. לפני כמה שבועות הם פרסמו בטוויטר הזמנה לקהל לבוא להשתתף כניצבים בצילומי הקליפ הראשון לסינגל הראשון שלהם, ואני התייצבתי בשמחה. ואיכשהו באמצע גם שודרגתי מתפקיד מעודד בקהל לתפקיד “היורש”, עם ריקוד מטופש במיוחד. הקליפ מאד מוצלח, והלהקה גם כן. זה אמנם לא פרוייקט שבו השקעתי כמו בשניים הקודמים, אבל עדיין שווה, לא?

4 תגובות

Dec 28 2009

שלוש מחשבות על הופעות

הגעתי למסקנה שאני תמיד צריך לאמץ איזו להקה צעירה. זה נורא נחמד שיש לך להקה כזו שאתה יכול לעקוב אחריה, ללכת לכל ההופעות שלה, גם אם הן מחוץ לעיר. לחגוג איתה את ימי ההולדת של הגיטריסט או המתופף. לזהות פרצופים מוכרים בקהל מפעם לפעם, גם אם אתה אף פעם לא מדבר איתם. זה גם עוזר אם הם להקה טובה, אבל זה לא חובה, העיקר שתהיה לך להקה משלך, כמו קבוצת כדורגל, שאתה יכול להתלהב ממנה גם אם אף אחד אחר לא אוהב אותה, ולהגן עליה מול אחרים. בזמנו היה לנו את אגרול, בתקופת הקאברים שלהם. ואת בינתיים, עד שאלון עבר לחו”ל. אבל רוב הזמן אני מזניח באופן מחפיר את העובדה שאני גר מטר מהאוזן-בר ורבע שעה מהלבונטין, ולא שומע מספיק להקות חדשות. זה תמיד כיף להיות חלק מקהילה קטנה כזו, אפילו אם ברור שזה לא ישרוד לעד. לכן אני תמיד שמח למצוא לי להקה חדשה ומוצלחת לאמץ.

* * *

בגדול, אני אוהב רוק מתקדם. אני אומנם כבר כמעט לא שומע פרוג, בטח שלא דברים חדשים, אבל שנים רבות זה היה הסגנון החביב עלי, קינג קרימזון וג’נסיס וג’נטל ג’יאנט ואפילו אמרסון לייק ופאלמר. אבל לפרוג, ובעיקר להקות פרוג חדשות, יש נטייה לשקוע לתוך הטכניקה ולאבד את הכיף שבמוזיקה. הם עושים מוזיקה למוזיקאים, שנהנים ממעברי האקורדים המורכבים וההברקות הטכניות בזמן שאני משתעמם. אין לי ויכוח על יכולותיהם כנגנים, רק על העניין שביצירה. וגם כשהמוזיקה שלהם לא משעממת (ואני חלילה לא אומר שכל דבר שנוגע בפרוג הוא משעמם), המוזיקה של הפרוגרים נוטה להיות מורכבת יותר, מתלהבת פחות. יותר נוטה לנענוע ראש בהערכה מאשר לקפיצות מלאות התלהבות.

לכן זה מעניין כשלהקת טובה ופרוגית, יותר או פחות, מנגנת שיר רוק פשוט יותר,straightforward. אולי איזה קאבר אירוני, או סתם נוסטלגי. ופתאום הכשרון הטכני המפותח מקבל לידיים לא איזה מאפה פילו אוורירי או תבשיל מעודן, אלא נתח בשר עסיסי, עוד על העצם, ופתאום לא רק הידיים של הגיטריסט רצות להן על צוואר הגיטרה, אלא כל הגוף שלו מתחיל לקפוץ, והידיים של המתופף הופכות לטשטוש לבן, והבסיסט מחליף את ה-counterpoint המורכב בקו בס פשוט יותר אבל שמהדהד לך בכלוב הצלעות, ואתה מתחיל לתהות למה הם לא יכולים להכניס כל-כך הרבה התלהבות גם לשירים הרגילים שלהם.

טוב, לפעמים הם יכולים.

* * *

אני גם אוהב להקות שיש להם שני זמרים ראשיים. לא כל שיר מתאים לכל סגנון שירה, ואם יש שני זמרים, זה כמו להוסיף עוד כלי נגינה להרכב. זה פותח אפשרויות. גם הרמוניות קוליות מעניינות יותר, וגם פוטנציאל לשירי סולו מותאמים אישית. ואם יש זמר וזמרת אז בכלל יש לנו מנעד רחב של אפשרויות.

* * *

הפשרות היא להקה ממש נחמדה. נגיעות של פרוג בלי שיהיה יותר מדי מזה. מדי פעם איזה קאבר נוסטלגי. גיטריסט מצוין שחגג אתמול יום הולדת. נגן סוזאפון על הבמה במקום גיטרה בס. שני זמרים ראשיים. שווה.

7 תגובות

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים