ארכיון התגית 'דומיין'

Apr 11 2015

שמות המתחם עוברים לפרוורים

יש משהו מרתק בגלי העיור והפירוור של ארצות הברית לאורך המאה ה-20 וה-21 (כך פתח, בתקווה שלא הרחיק, כבר, את הקוראים הפוטנציאליים שחשבו שהם מגיעים לפוסט שקשור לאינטרנט). אחרי מלחמת העולם השניה, התחילה הגירה מסיבית מתוך הערים הגדולות אל הפרוורים, אל שכונות מהונדסות עם אוכלוסיות אחידות, אל “איכות חיים”, בין אם אמיתית או משווקת. מרכזי הערים הגדולות דעכו, ועד שנות ה-70 כבר הפכו לשכונות עוני.

אבל בשנות ה-80 התחיל טרנד הפוך. היאפים התחילו להשתלט חזרה על הערים. ג’נטריפיקציה – השתלטות של גורמים אמידים על שכונות עוני תוך כדי שיפוץ ודחיקה החוצה של הדיירים העניים – החזירה את מעמדן של הערים, ומאז גלים של ג’נטריפיקציה – יאפים, היי-טקיסטים, היפסטרים – הפכו את מרכזי הערים הגדולות בארה”ב לפופלריות (ויקרות) מתמיד.

זהו לשיעור ההיסטוריה. עכשיו עברנו לשלב האנלוגיה המפוקפקת.

שלב האנלוגיה המפוקפקת

לפני כשש שנים, ממש בראשית ימי הבלוג, התייחסתי לצפיפות הכתובות באינטרנט, בעיה שהתחילה להיות מורגשת אז – כל הכתובות הנורמליות ב-.com ו-.org כבר היו תפוסות, מה שאילץ סטארטאפים להמציא לעצמם שמות מטופשים. התחילו לדבר אז על פתיחת כתובות חדשות – שטחים פתוחים, בלתי מנוצלים, שם יוכל אדם לקבל לעצמו בית מרווח עם חצר וחניה, או לכל הפחות לרשום את שמו באופן קריא. אז, ב-2009, סיומות כמו .travel או .museum התחילו להכנס לשימוש. אבל מאז 2009 נרשמו עוד כמה מאות מיליוני כתובות, ושטחי בור נוספים קיבלו אישורי  בניה מקיפים.

על פי IANA, הרשות שמנהלת את הרישום הטכני של כל שמות המתחם באינטרנט, ישנם, נכון לאפריל 2015, 897 סיומות מתחם חוקיות, החל מ-.com או סיומות המדינות השונות, דרך סיומות שפונות לשווקים ספציפיים כמו accountant (וגם accountants, ברבים!), dating או democrat (וגם republican, כמובן) או כאלה שמיועדות לערים ספציפים, כמו .brussels או .okinawa, וכלה בכאלה עם שימושים מאד צרים, או שנראה שנבנו בשביל משחקי מילים עם שם הדומיים הראשי, כמו cancerresearch או sucks (שנראה שקיים רק בשביל להוביל לתביעות דיבה והפרת זכויות יוצרים).

מה שעוד יותר מעניין בשמות הללו הוא המחיר הנדרש כדי לרשום בהן כתובת. על פי ספק האחסון שלי, כתובת באותן סיומות חדשות עולה בין 40 ל-130 דולר לשנה (רואי חשבון יהיו מוכנים לשלם. אקדמאים פחות). אבל כתובת תחת .com או .org תעלה רק 7-9 דולר לשנה – אם, כמובן, תצליח למצוא כתובת פנויה הגיונית.

image

אז כאן מגיעה האנלוגיה. בשכונות העירוניות, המוזנחות, אתה יכול למצוא כתובת די בזול, אם תצליח לברור משהו מתוך ההריסות. בפרוורים החדשים תוכל למצוא בדיוק את הכתובת שרצית, בלי תחרות, ואפילו השכנים יהיו לטעמך – אבל זה יעלה לך כסף.

האנלוגיה ושברה

כמובן, יש הרבה נקודות כשל לאנלוגיה הזו שלי. הראשונה היא שבניגוד למרחבים העירוניים והפרווריים, באינטרנט אין משמעות למרחק, ואין הרבה משמעות לשכונה. זה אומר שגם אם עולם ה-.com נזנח, זה לא הופך את מיליוני הכתובות הקיימות עם הסיומת הזו לשוות פחות, אלא אפילו יותר. הם (אם נתעקש על האנלוגיה) המגדלים הגבוהים, גורדי השחקים, שמייצגים את הכסף הישן במרכזי הערים. ה-.com החדשים הם הסלאמס. אבל אנשי ה-.com המבוססים לא עזבו את העיר. הם נאחזים היטב בכתובות הישנות שלהם, ולא מרגישים מאויימים מכך שמישהו קנה את ThisIsTheOnlyAddressAvailableAt.com.

ומעבר לכך, אם קניתי שם מתחם תחת הסיומת .restaurant, זה לא מרחיק אותי מהגולשים שלי, כמו שלפתוח מסעדה בפרוורים היה מרחיק אותי מהלקוחות שלי. זה לא עובד ככה. ולבסוף, בלי הדעיכה של המרכז, לא תהיה לנו ג’נטריפיקציה. נכסים קיימים לא מאבדים מערכם, כך שלא תהיה תנועה חזרה למרכז שתרענן את ה-.org הקלאסי, רק המשך התרחבות, הלאה והלאה.

תגובה אחת

Aug 27 2014

העיר הזו היא חוות התוכן שלי

מכירים את זה שחנות או מסעדה נסגרות, הבניין הולך ומתפורר, נהיה מוזנח ועזוב, אבל עדיין השלט הישן עוד תלוי שם, מזכיר נשכחות ומציב איזה ניגוד בין ההווה העצוב והעבר היפה? אז גם באינטרנט זה קורה. אתרים ישנים שנזנחים ע”י עורכיהם, בלוגים נטושים שהרישום של שם המתחם שלהם פג, והם נלקחים ע”י חוות תוכן – אתרי סרק שמתלבשים על כתובות שאולי היו פעם פופולריות וממלאים אותם בתוכן גנרי כדי למשוך גולשים מגוגל לצפות בפרסומות (במקרה הטוב) או להדביק בוירוסים (במקרה הרע). זה קרה ל-“הציווי החדש”, הבלוג של אלי לוין שקישרתי אליו לא פעם מכאן בעבר. הכותרת היא של אלי, אבל התוכן הוא ספאם, חוות תוכן מיותרת.

היום אבל נתקלתי במצב משעשע הרבה יותר, שבו בלוג כזה, שנבלע ע”י חוות תוכן, יוצר פער גדול הרבה יותר. דרך אתר של להקות עם שמות מוזרים הגעתי לאתר של להקה ששמה היה Tit Fuck Me Jesus, ככל הנראה איזו להקת הארדקור פאנק או מטאל, שלרוב הולכות על שמות כאלה. וגם היה להם אתר, ששמו thiscityismyfuckingtoilet.com. אבל מה, הלהקה כנראה מזמן התפרקה, והאתר נזנח, אבל אומץ על ידי חוות תוכן, שהחליפה אותו בבלוג וורדפרס פשוט, עם עיצוב נעים וקצת פסטורלי, שיוצר את הקונטרסט עם שם המתחם והכותרת של האתר:

image

כד עם פרחים. ספר פתוח. זוג משקפיים וקירות עץ כפריים. כל זאת ועוד, ועם מידע על סדנאות להאקרים “לבנים”, תחת הכותרת This City Is My Fucking Toilet.

גם דברים כאלה קורים באינטרנט.

Comments Off on העיר הזו היא חוות התוכן שלי

Feb 19 2009

מצוקת דיור באינטרנט

בצפון תל-אביב שוכן לו רחוב קטן ותמים בשם רח’ זנגביל. רחוב קטן בן 30 בניינים בצפון הישן. מתוך הרחוב הזה יוצא לו רחוב קטן יותר העונה לשם סמטת זנגביל, רחוב המכיל 5 מספרים בלבד. זה טוב שהם כל-כך צמודים אחד לשני, אחרת הבלבול יכול להיות גדול. טעות קטנה בקידומת ואתה מגיע לקצה הלא נכון של העיר. גם ככה אני בטוח שדיירי סמ’ זנגביל 2 מקבלים כל הזמן את הדואר של רח’ זנגביל 2, ולהפך.

אבל רחובות חדשים לא צצים לנו חדשות לבקרים. בטח שלא בערים קיימות ומבוססות. אבל אתרים חדשים כל הזמן קמים להם באינטרנט. עברו הימים שאדם יכול להסתפק באתר בית תחת geocities.com, ואפילו בלוג תחת בלוגלי או wordpress.org לא נחשב ממש רציני. אתר רציני, אם כך, צריך דומיין משלו. הבעיה היא ששמות דומיינים הם משאב מוגבל ובעייתי, ומשאב שמתחיל להגמר לנו.

מבט זריז באתרים כמו Read/Write Web או TechCrunch, שמדווחים על מיזמי אינטרנט וחברות Web 2.0 חדשות, מגלה לנו ששמות חדשים של אתרים נוטים לשני כיוונים. הראשון הוא כיווץ של השם, גם על חשבון קריאות. אתרים כמו Flickr (ללא ה-e) ואתרים אחרים שקמו אחריו בסגנון הזה לא עיוותו את הכתיב רק בשביל להיות מאגניבים, אלא פשוט כי ב-2003 כשהאתר יוסד, flicker.com היה תפוס כבר 5 שנים. אחרי שהמלים הטובות באנגלית נגמרו, אתרים נאלצו ללכת על שגיאות כתיב וצירופי אותיות שרירותיים. מבט חטוף ברשימת החברות ב-TechCrunch מראה שמות כמו Jangl, Scribd או Xoopit. פתרון אחר לשמות אתרים הוא דווקא בכיוון השני – להאריך את שם הדומיין לכדי משפט, ובכך לשמור על יכולת זכרון של השם למרות אורכו. אחוז נכבד מהדומיינים הארוכים הללו הם מה שנקרא Single Serving Sites, אתרים חד-שימושיים שקמו כבדיחות או לשימוש ספציפי.

דרך אחרת לפתור את מצוקת הדיור באינטרנט היא באמצעות הרחבת ה-Top Level Domains – כמו שאפשר להקים רחוב זנגביל חדש ברחובות בלי לבלבל את הדוור, אפשר תמיד לפתוח את ebay.biz, או את strawjackal.info, לא? אז זהו, שסימן רשום הוא סימן רשום בלי קשר ל-TLD שלו, ואני בספק אם בית משפט יאפשר לי לשמור את cocacola.biz. ואם פעם היו הבדלים מהותיים בין ה-TLDs השונים, והייתי יודע שאתר כמו recovery.gov הוא בהכרח אתר של ממשלת ארה”ב, אז היום ההבדלה כבר לא ברורה – מה ההבדל בין .com ו-.biz? בין .org ל-.info? אם אין הבדל, אז אין לי שום דרך טובה לזכור אם האתר הזה, strawjackal, הוא org, או .name, או בכלל .co.il. ההגדרות מתערבבות.

מה הפתרון? אני לא יודע. אולי אנחנו צריכים להוסיף עוד רמה שלישית בין שם הדומיין לבין ה-top level, אבל אני לא יודע על בסיס מה לעשות את החלוקה. אולי צריך פשוט להקפיא את כל השמות באינטרנט ולהתחיל רשימה חדשה: strawjackal.org.internet2. אני אשמח לרעיונות.

* * *

שאלת בונוס:

איזה מהשמות הבאים אינו top level domain באינטרנט?

1) .COM
2) .COOP
3) .MUSEUM
4) .TRAVEL
5) .XXX

תשובות אפשר למצוא כאן וכאן.

2 תגובות

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים