ארכיון התגית 'ג’חנון'

Aug 22 2009

עיר חטאים

אני מרגיש נבגד. חצי מהשלטים החתרניים, הביתיים שמובילים לג’חנוניות ארעיות של סופשבוע נראים אותו הדבר – שלט צהוב, פס שחור, טקסט אחיד. אני מתחיל להרגיש שכולם גם קונים את הג’חנון שלהם מאותו המקום. זה ישבור את ליבי. לכבוד ההארה, שלפתי את הפוסט הזה מהארכיון, אפריל 2008:

* * *

ג’חנון בתל-אביב הוא עסק מסתורי, שלא לומר מפוקפק. ג’חנוניות באות והולכות, טובות וגרועות, אבל הן לא חשובות. יש להן ג’חנון פושר. יבש. תעשייתי.
אבל יש גם ג’חנון אחר. ג’חנון סודי. ג’חנון שעובר מפה לאוזן. ג’חנון ארעי. רגעי. לא צפוי.

אתם יודעים למה אני מתכוון. אתם הולכים לכם ביום שישי בעיר. אולי עולים ברחוב החשמונאים. אולי נוסעים לאורך רחוב הירקון. פתאום שלט קטן תופס את העין, שלט שלא היה שם אתמול. כתב יד פשוט, בטוש שחור, כותב את המילים שחיפשנו. ג’חנון. רסק. ביצה.

אז אתה ממשיך ללכת. אתה לא מתעכב. אתה לא רוצה שמישהו יראה אותך נעצר לבהות בשלט הזה. אבל המלים נשארות לך בראש ואתה עושה סיבוב דרך הרחובות הקטנים וחוזר לשם, מנסה להבין לאיזה בניין או חצר אחורית מפנה אותך השלט. ואתה נכנס פנימה לחדר מדרגות תל-אביבי, מלוכלך, מפויח, ומתחיל להסתכל על הדלתות, על תיבות הדואר. מבטים חטופים החוצה, שאף אחד לא מסתכל.

ואז אתה מוצא את זה. שלט על דלת, אולי מדרגות למרתף. אולי יש פעמון בדלת. אולי נקישה סודית. אולי יפֵּתח לו חלון קטן בדלת, זוג עיניים חשדניות מציצות החוצה.

"קומפלט?", הוא ישאל. התשובה היחידה היא "כן". כל תשובה אחרת תסמן אותך כתייר. אתה לא רוצה להיות זה ששואל שאלות מיותרות, מבזבז לו את הזמן. אתה לא רוצה שהחלונית תסגר לה ולא תפתח שוב. אז קומפלט. אתה לא צריך להבין, אתה רק משחק את המשחק.

החלונית נסגרת. מאחורי הדלת רעשים. רסק מועבר מכלי לכלי. ביצה קשה פוגעת בדופן סיר. פתח נפתח, חמגשית עטופה בניילון. ביצה חומה. סחוג בפלסטיק. בצק שמנוני.

תל אביב. עיר חטאים.

10 תגובות

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים