ארכיון התגית 'אלכוהול'

Aug 08 2009

עוד קוקטייל פוליטי

…ועוד אגדה אורבנית שהלכה לעזאזל.

כשסיפרו לי לראשונה על קוקטייל הקוּבַּה ליבּרה (“קובה חופשית”), שהוא בסופו של דבר רום וקולה עם קצת ליים, סיפרו לי שהוא קיבל את שמו ממהגרים קובניים שברחו לארצות הברית אחרי המהפכה בקובה בשנות ה-50. הסיפור לווה באזהרה: השם של הקוקטייל הוא פוליטי, ואם תזמין אותו בהאוונה, אתה צפוי להיות מסומן כתומכם של הגולים בפלורידה ולחטוף איזו סכין. דמיינו, אם כך, את אכזבתי לגלות, בהכנת מכתם זה, כי השמועה חסרת כל קשר למציאות.

“פור קובה ליברה” (למען קובה חופשית) היה סיסמת הקרב של הקובניים לעצמאות מספרד, עצמאות שעמדה בלב מלחמת ספרד-ארה”ב ב-1898. ב-1900 התחילו להגיע משלוחים סדירים של קוקה-קולה לקובה, וככל הנראה – השמועות מעורפלות – בשנה הזו חשב מישהו לערבב את המשקה החדש עם הכוהל הישן. הרבה הרבה לפני שגווארה ובטיסטה נולדו הקוקטייל כבר צבר פופולריות, וב-1945 כבר שרו האחיות אנדרוז את להיט הרדיו Rum and Coca Cola.

אבל גם אם הפליטים הקובניים לא המציאו את המשקה, וגם לא נתנו לו את השם המהפכני שלו, אני עדיין יכול לקוות שיש לו ערך פוליטי כלשהו. אבל לא הייתי אף פעם בקובה. ומעט הספרדית שיש לי לא מספיקה כדי להבין אם יש איזה עניין פוליטי/תרבותי סביב השם הזה, או שסתם שיקרו לי בנושא הזה בצעירותי, כמו על דברים רבים אחרים.

בסופו של דבר, יש רק דבר אחד שרלבנטי: קובה ליברה, הקוקטייל עצמו? לא כזה טעים.

תגובה אחת

Aug 06 2009

קוקטייל פוליטי

במקומות שונים בעולם מקובל לשתות משקה המורכב משתי בירות מעורבבות. בצ’כיה ראיתי אותם מערבבים סטרופרמן כהה ובהירה ביחד. באנגליה, כך קראתי, מוזגים גינס עד אמצע הכוס, ומשלימים בביטר (bitter) כלשהו. אבל הווריאציה החביבה עלי היא האמריקאית, המכונה Black and Tan.

All-IrishBlackAndTan_LBlack and Tan, כהלכתו, מורכב מחצי כוס של pale ale כלשהו, ומעליו שופכים בזהירות, מעל כפית הפוכה כדי שלא יתערבב, גינס עד למילוי הכוס. השכבות הצבעוניות נשמרות בגלל הצפיפות השונה של הבירות, והתוצאה היא, בגדול, בירה עם צבעים מגניבים. שחור למעלה ו…חום כזה, נו. בערך חאקי, שידוע באנגלית כ-Tan. יש לנו Black & Tan.

הבעיה מתחילה מזה שהמשקה נתפס, לפחות באמריקה, כמשקה אירי. השימוש בגינס די אינדיקטיבי, וכמו בתמונה שהבאתי כאן משמאל, ניתן גם לשלב אייל אירי בתחתית. השיוך האירי כל-כך חזק שלפני שלוש שנים בן&ג’רי’ס הוציאו טעם מיוחד של גלידה לכבוד חג סט.פטריק בשם Black and Tan, המושפע מהמשקה. כאן התחילו הבעיות. כאן – וב-1920.

מסתבר שבתחילת המאה ה-20, בזמן מאבקי השחרור של אירלנד מהאנגלים, הקימו האנגלים יחידה של מתנדבים אנגלים שבאו לאירלנד כדי לעזור לדיכוי המרידות. כ-10,000 איש התנדבו, רובם יוצאי מלחמת העולם הראשונה, ומתוקף מחסור במדי צבא מתאימים הם צוידו במכנסי חאקי בלבד, כשהם לובשים חולצות כהות מעודפי הצבא או המשטרה – משם זכתה היחידה לכינוי ה-Black and Tans. היחידה לא זכתה לפיקוח ומשמעת רציניים עם הגעתה, ולכן היתה ידועה באלימות וברוטליות קיצוניות אפילו יחסית לשאר כוחות הדיכוי האנגליים. עד היום, 90 שנה אחרי, הכינוי “black and tan” הוא שם גנאי של לאומנים איריים לאנגלים בארצם.

לכן בן&ג’רי’ס הופתעו מההתנגדות של מהגרים איריים – וצאצאים של מהגרים אירים – לגלידה החדשה שלהם. הגלידה הוחזרה מיד למפעל ולא חזרה שוב למדפים, ותשקוט הארץ.

אז תזכרו – תרבות השתיה שונה מארץ לארץ. בהולנד ירימו גבה אם תזמינו חצי ליטר בירה ולא כוס קטנה של שליש, ובאמריקה אוהבים להגיש אותה בקנקנים גדולים לשולחן ושאנשים ימזגו לעצמם. אבל יש גם הבדלים שיגרמו למישהו לתת לכם אגרוף, ולכן כדאי לדעת איך להזהר מקוקטיילים פוליטיים. אל תזמינו Black & Tan באירלנד*.

 

 


* יש אנשים באינטרנט, אנשים רעים, שיגידו לכם שברוב המקרים כבר אין בעיה להזמין את המשקה הזה באירלנד. ושכבר עברו מספיק דורות, ושהכל נשכח. יכול להיות שהם צודקים. אבל למה להרוס סיפור טוב?

Comments Off on קוקטייל פוליטי

Mar 04 2009

יפה בורוד חלק ב’: אלכוהול

באלכופדיה, ויקי האלכוהול הישראלי החביב, מישהו החליט לתרום מתכון לוודקה בזוקה. המתכון פשוט – לקחת וודקה, להטביע בה מסטיק בזוקה ולחכות – אבל התוצאה, לטעמי, תהיה רחוקה מ-“[לכבוש] את לבבם של חובבי ליקרים רבים (ונוסטלגיים)”. אולי זה פשוט כי אני לא אוהב ליקרים.

תגובה אחת

Feb 15 2009

…and now, for something completely different

Today we shall explore the darker side of the the food and drink business. The twilight zone of molecular gastronomy and mixology, where people take our common conceptions of what is regarded as “food” and deconstruct it, creating deliberate disassociation between ingredients and flavors, or between appearance and taste, or just using unexpected materials for unexpected results.

First, some before-dinner drinks courtesy of Tony Conigliaro of The Drink Factory, a cocktail blog that has the csmokedOldFashionedhemical periodic table and the alchemical philosopher’s stone both mentioned in recent posts, so that should give you a hint of what we’re dealing with. The drink we’ll mention here is the Smoked Old Fashioned. It’s a variant of the classic Old Fashioned which tries to recapture the feel of sitting in a leather armchair, sipping the drink and smoking a cigar. This it does by using extracted essences tobacco and leather, purified to be edible, and layering them with the rest of the drink, thus conjuring up the bartender’s fireside vision. Is it any good? I don’t know. But it certainly goes above anmolecular_cuisine_olivesd beyond what I expect a cocktail to be.

For the main course, we can bring some dishes from the chef José Andrés, with some Olive Spherifications: you take olives, puree them, mix them with lime and seaweed extracts for flavor and consistency, and roll them back up into olive-shaped spheres. molecular_cuisine_martini

One thing you can do with these deconstructed, reconstructed olives is to use them in a deconstructed, reconstructed cocktail. In this case, a “Dirty Martini” consiting of a dry martini with one of these faux-olives and a foam made of sea-salt for a briny feel whenever you drink it. The used the same salt-foam for a margarita, as a replacement for the salt-encrusted glass commonly used.

Another thing that molecular chefs seem particularly enamored of is liquid nitrogen – omolecular_cuisine_nitrosushine of the basic tenets is that it isn’t the duration of cooking that is important, but the temperatures achieved, both hot and cold. Butane burners and liquid nitrogen, then, help achieve extreme temperatures without extensive cooling or heating. In one case, a fish tartare was accompanied by nitro-frozen smoking-cold pellets of sesame oil as garnish.

And for dessert – chocolate. But no mere hazelnut pralimolecular_cuisine_peachocolatenes here. No-siree. We have Dominique Persoone, a self-styled Shock-o-latier (groan) making everything from a tomato/basil/olive marzipan to a wasabi-and-white-chocolate green-pea ganache, and up to inhalable cocoa powders and smoked cocoa beans. Another dessert, quaintly named “Peanut Butter and Jelly”, is actually “grape juice that has been altered using sodium alginate and then dropped into a calcium cloride bath.” Add to that "peanut butter that has been combines with maltodextrin” and you get a very simple, but very chemical, molecular desert:

molecular_cuisine_pbj

 

Thank you for joining me in my slightly-appalled, often-surprised and mostly-tempted excursion into unfamiliar gastronomic territory, one that I doubt I will have much chance to explore in person.

תגובה אחת

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים