אקלקטיקה אהובתי
-
בואו של החסילון האגבי
אני זוכר לפני אי-אילו שנים, בלונדון, שהלכתי בהמלצת איזה ספרון-תיירים לשוק כלשהו בדרום העיר, שתואר בעיניים נוצצות (בטקסט) כחוויה רב-חושית מרהיבה. התאכזבתי. "בדיוק כמו שוק הכרמל", תיארתי את זה אז. "אבל עם שרימפס". התגובה שלי היתה מזלזלת, אבל במחשבה שניה, ההבדל הוא די מהותי, לחוויה שלי כישראלי. לא קשה למצוא שרימפס בישראל, במסעדות או בחנויות, […]
-
חייג ומשול
אני חושב שדי הרבה כבר נאמר על ההשפעות החברתיות של טלפונים סלולריים, של הזמינות הבלתי פוסקת, היתרונות, החסרונות, וכו’. על איך כולם מדברים אחד עם השני כל הזמן, בין אם בשיחות או ב-SMSים, רשת תקשורת פועמת ובלתי פוסקת. אבל מעניין דווקא לחשוב על אספקטים שבהם הטלפון הסלולרי דווקא מפרק מארגים חברתיים, ולא מאחד: המעבר של […]
-
AdSense אנלוגי
מכירים את AdSense, הפרסומות הקטנות, הטקסטואליות של גוגל שאנחנו רואים באתרים? השירות שמתאים את הפרסומות לתוכן האתר בו הן יושבות, למילות החיפוש שאיתן הגענו לאתר, אפילו אישית אלינו. אני מאד אוהב את הפרסומות של AdSense. הן מרגיעות אותי. בעזרתן אני יכול לראות שגוגל לא באמת יודעים כל-כך הרבה עלי. ולא ממש טובים בלהבין תוכן של […]
-
אין יותר מדי ספרים
נתקלתי היום בטור (פוסט? כתבה?) של סופר בשם ביל מוריס, שלא הכרתי, בנוגע למצב העגום של תעשיית ההוצאה לאור בארה”ב, דרך הפריזמה של מכתבי הדחיה ששולחים על כתבי יד המגיעים אליהם. אודה ואתוודה שכבר בפסקה הראשונה התחלתי להתעצבן מהנאו-לודיזם שנשפך מהמסך. כולם עברו לאימייל במקום מכונות כתיבה, ומאז אף אחד לא משקיע במכתבם ארוכים ומנומקים! […]
-
הגילדה
אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן ממתגת את עצמה השנה – ואולי גם קודם – בתור “הגילדה”. מה זה אומר לנו, הבחירה הזו בשם? “גילדה” היא אגודה של בעלי מקצוע שמטרתה להגן על האינטרסים המשותפים של החברים בה. מהבחינה הזו, השם הוא בחירה טובה. זה בדיוק תפקידה של אגודת הסטודנטים, גם אם יש כאלה שקצת מפספסים […]
-
סוד הקסם האיטלקי
ניהלתי השבוע שיחה קצת יוצאת דופן עם נהג מונית. לבחור, בגילי פלוס מינוס, היה מגאסון בילדותו, אותו חיקוי נינטנדו, ועד היום הוא זוכר בחיבה יתרה את השעות שהיה מבלה בלשחק סופר מריו מול הטלוויזיה. זה כשלעצמו לא מפתיע, כי היסטריית הרטרו סביב משחקי מריו המקוריים, בלי קשר לאימפריית הזכיונות המטורפת של נינטנדו סביבו, היא בשיאה. […]
-
דיאלוג מול פרסומת: שעטנז של אדם ותאגיד במדיה החברתית
שיחה שהתגלגלה בטוויטר גרמה לי לחשוב על האופן שבו המרחב החברתי הזה משמש לדיאלוגים מצד אחד, ולשימושים מסחריים מצד שני, ונקודות החפיפה העדינות בין השניים. הדיון התחיל ממקרה של חברת הלבשה תחתונה, בוניטה דה מאס, המפעילה חשבון טוויטר פעיל. בניגוד למפרסמים רבים בטוויטר, הטקטיקה שלהם היא לא להפציץ בלינקים ופרסומות לכל מי שמזכיר את המילה […]
-
מקומפיוסרב לפייסבוק: ביות הרשת
אני יושב ובוהה בבקבוק של שוקו יוטבתה, ומהופנט מה-F הגדולה שמודבקת עליו, הלוגו של פייסבוק שכולם כבר למדו להכיר. לא חסרים על הבקבוק פרטי קשר עם החברה – יש כתובת של האתר, ומספר טלפון, ואפילו כתובת דואר למי שתקוע בעבר, או רוצה לשלוח להם חבילת שי. אבל הסימון קשר הבולט ביותר הוא ה-F הזו של […]
-
ציוץ פרטי, ציוץ המוני
לאו לאפורט הוא אחד האנשים האלה שקשה להגדיר מה בדיוק התואר שלהם. הוא עיתונאי וסופר, אבל ההגדרה הכי טובה שלו היא “אושיית אינטרנט”. מאותם אנשים שהשם שלהם מוזכר כל פעם שמחפשים אנשים, כמו כריס אנדרסון, ג’ף ג’רוויס וסת גודין, בחזית ההתעסקות בתרבות הרשת המתפתחת. לפעמים הם מזיינים את השכל, לפעמים יש להם הארות מעניינות, אבל […]
-
פינת האינפוגרפיקה: אולי, בעצם, לא?
אינפוגרפיקה היא כלי מאד פופולרי, בשנים האחרונות, להקל על הקורא המסכן ולהגן עליו מהטקסט המאיים. העלייה של האינפוגרפיקה, לטוב ולרע, היא הסיבה שיש הצדקה לפינה הזו כאן. אבל לפעמים יש אינפוגרפיקות שפשוט מדהימות אותי. לא כי הם מרשימות במיוחד, וגם לא כי הן מטופשות או מטעות במיוחד. פשוט כי אלה אינפוגרפיקות שאין הצדקה לקיומן. אינפוגרפיקות […]