שתי דקות וחמש-עשרה שניות

פורסם ב:

ב-2003 כתבתי את זה בלייבג’ורנל שלי (כן, כן):

יש להקות שאני אוהב יותר מאשר את הביטלס. להקות שאני חושב שהן טובות יותר, מוזיקלית וסגנונית. יש שירים שאני אוהב יותר משירים של הביטלס, שירים שמלהיבים אותי ומושכים אותי פנימה.

אבל לביטלס יש משהו, בכל זאת, שלא מתיישן ולא נמאס, ותמיד כיף לי לשמוע

הדעה שלי לא השתנתה הרבה ב-11 וחצי השנים שחלפו. יש שירים שפשוט לא נמאסים. אחד הבולטים שבהם הוא We Can Work It out שיצא ב-1965 ולא נכלל באף אלבום. יש משהו בשיר הזה שהוא ממש… נקי. אני לא מבין מספיק בהפקה מוזיקלית ועיבודים בשביל להגיד בדיוק מה עושה את זה (אולי העובדה שהטראק של השירה נמצא במלואו בצד אחד, והמוזיקה בשני), אבל השיר חד ונקי ומצוין, עם המעברים בין הקולות של מקארטני ללנון וחזרה. שתי דקות וחמש-עשרה שניות מדויקות ומושלמות.

 

 

—–

בזמנו, היה מקובל בלייבג’ורנל להוסיף לפוסטים ותגובות שורה של “מה אני שומע עכשיו”. לפוסט המקורי על הביטלס קיבלתי תגובה ממישהו שמסכים איתי בהתלהבות, ושורת החתימה שלו מראה שהוא מאזין לניל יאנג. קצת טאקט, בן-אדם!


פורסם ב:

by

Comments

תגובה אחת על “שתי דקות וחמש-עשרה שניות”

  1. תמונת פרופיל של דורי
    דורי

    לגבי החלוקה, אני לא סגור בדיוק על התאריכים, אבל הייתה תקופה שכל השירים שלהם היו מוקלטים כך, בצבא היה לי אוטו שעבד בו רק רמקול אחד ואז הייתי שומע קסטות (כן קסטות – ואז אפילו עוד לא קראו להם קלטות) של הביטלס ועושה קריוקי, כי לא היה לי את הצד של השירה.