למה שמתי את הכסף שלי על צלילה חופשית

לפני כמעט בדיוק שנה פרסמתי כאן פוסט על “הרועה האחרון”, סרט פנטזיה ישראלי שהיה אז בשלבי גיוס כסף במודל של מימון-המון. פרוייקט המימון ההוא הצליח (הרבה מעבר לסכום המינימום) וגם יצא לפועל, ויצא ממנו אחלה סרט, שהוקרן בפסטיבל אייקון שנה שעברה, ושוב בכנס עולמות השנה, וגם יצא ב-DVD במהרה בימינו אמן (בכפוף ללו”ז של פסטיבלים בינלאומיים וכאלה).

אבל הסרט לא היה מושלם. הוא לא היה מושלם מכיוון שלא משנה כמה החבר’ה שמאחוריו מוכשרים (והם מוכשרים, וגילוי נאות – הרבה מהם גם חברים שלי), ולא משנה כמה זמן ישקיעו האנשים הלאה, שעושים את הסרט כולו בהתנדבות ושיש להם עבודות וחיים וילדים, עדיין יש דברים שדורשים כסף. יש ציוד צילום טוב יותר, ויותר זמן בחדרי עריכה, ופחות פשרות שצריך לעשות.

זו הסיבה שאני השקעתי כסף בצלילה חופשית, הסרט החדש של אותה הקבוצה – הפעם לא סרט פנטזיה, אלא מדע בדיוני. כי אני סומך על האנשים שם, ואני ממש שמח שרותם ברוכין כותבת את התסריט, אבל אני יודע שכסף הוא קריטי להוציא סרט שיתן לתסריט הזה ולאנשים האלה להראות כמו שמגיע להם להראות.

אז כן, קמפיין המימון כבר הגיע לרף המינימום של 20 אלף ש”ח. והוא אפילו הגיע ל-stretch goal הראשון של 30 אלף. אבל כל שקל נוסף שיכנס יאפשר להם לעשות את הסרט טוב יותר, ומלוטש יותר, ומקצועי יותר. בקיצור, סרט שאני הייתי רוצה לראות, אבל גם בכלל, סרט שהייתי רוצה שיהיה – יותר סרטי מד”ב ישראלים שעשויים כהלכה.

אז זו הסיבה שאני שמתי ממיטב כספי על הסרט, וזו הסיבה שאני ממליץ גם להשקיע בהם, אפילו שהם כבר עברו את רף המינימום. כי בשביל איכות צריך להשקיע.