יומן צריכה: שיעור בקפיטליזם ומגדר

אף פעם לא אהבתי לשחק מונופול. אני לא יודע אם זה החינוך הסוציאליסטי שלא ממש קיבלתי בבית, או העובדה שאח שלי תמיד ניצח, אבל אף פעם לא חיבבתי את המשחק הזה במיוחד. אבל היום, אחרי ביקור קצר בחנות צעצועים והתעמקות במדף משחקי הלוח שלהם, פיתחתי המון סיבות חדשות לא לחבב את המשחק.

נדל”ן בכלכלת פוסט-מטבעית

בשביל משחק שמתיימר ללמד ילדים איך עובד עולם העסקים האכזרי, הוא קצת מיושן. מה זה הבנקאי הזה שמחלק את הכסף? כסף הרי מגיע ממכונה שבקיר. וזה מה שמונע ממונופול להיות עדכני וקולע לטעמו של הדור הצעיר, לא? לכן נוסיף למונופול את הרכיב החסר, כספומט ש”מעיף שטרות וכרטיסי הפתעה לכל עברממש באופן בלתי-צפוי!” (כך במקור). מה יכול לדמות יותר טוב את עולם העסקים ההפכפך?

אבל בינינו, יש סיכוי שהילדים שלנו גם את הכספומטים לא יכירו. כי מי כבר משתמש במזומן בימינו, בטח ובטח לתשלום שכר דירה. אבל האנשים הטובים בהאסברו דאגו גם לזה, כמו גם לדור שלם של ילדים שלא מסוגלים לשחק משחק אם לא כתוב עליו “אלקטרוני!”

חוץ מהמעבר לכרטיסי אשראי, יש כאן עוד פרט מודרני ועדכני: אינפלציה של מחירי הדירות. “מיליונים עוברים מיד ליד בכרטיסי אשראי”, מספר לנו מטיל הזהב שעל העטיפה (שהוא בעצמו שומר על ההון התרבותי שלו, למרות שהוא עתיק יותר עוד מהמזומן), ומבט מעמיק בלוח המשחק מראה דירות (או מלונות?) בסכומים שמתקרבים לסכומים שאנשים משלמים באמת.

העתקה היא המחמאה הגדולה ביותר

השלב הבא הוא שלב ה-Spin-offs, שבו המותג של מונופול, וחלק מהאלמנטים של המשחק, משמשים כדי למכור משחקים אחרים. באופן לא מפתיע, לאור פסקת הפתיחה, דווקא אלה הם הווריאנטים החביבים עלי. מה שכן, שניהם לא מהססים לגנוב נוסחאות מנצחות מאחרים.

הראשון הוא “מונופול צעיר”, גרסה שמניחה, בהתנשאות האופיינית לגרסאות “לצעירים” של מוצרים, שילדים לא ירצו לשחק במשחק של מכירת בתים ומלונות (כי מונופול הוא משחק לזקנים?) ויעדיפו דברים ש-“קרובים יותר” ל-“עולם המושגים” “שלהם”. (אני לא חושב שאני יכול להיות מסויג יותר מזה). המבנה דומה, אבל במקום רחובות יש לנו מתקנים בפארק שעשועים, ובמקום מלונות – דוכנים לממכר כרטיסים. ולמי שזה מזכיר את משחקי Theme Park ו-Rollercoaster Tycoon, ובכן, כן.

גרסה אחרת, שדווקא נראית לי די חביבה, היא “מונופול פלאי עולם”, שבה תל אביב ובאר שבע מוחלפות במגדל אייפל, מפלי הניאגרה  והפירמידות בגיזה. גם יש כאן אלמנט של ללמוד על מקומות בעולם באמצעות המשחק, אלמנט מוכר מאז Where In The World Is Carmen Sandiego המיתולוגי, אבל גם נראה שכאן לא היכתה האינפלציה שממלאת את שאר הסדרה – 60 שקלים בלבד למפלי הניאגרה! מבצע!

הסקסיסטי והביזארי

ואז, אז תפס את עיני המהדורה המעצבנת ביותר בחנות:

כן, זה מונופול – לבנות! או, כפי שהאתר של היבואן מתאר את זה, “משחק העסקים המוביל בגרסה ורדרדה וסגלגלה”. כן, כן. במקום לקנות נכסים, אנחנו “יוצאים למסע קניות בחניות בוטיק וקניונים”. האתר מתגאה בכך שהמשחק “מפתח מויומנויות חזותיות, מפתח מוטוריקה עדינה, מפתח חשיבה, מפתח כישורים חברתיים, מיומנויות למידה”, אבל לדעתי הוא בעיקר מפתח את ההבחנה שאם יש מונופול שהוא לבנות, זה הופך את הגרסה הרגילה להיות מונופול לבנים, ולמה שהן ירצו לשחק את זה?

מצד שני, למה שמישהו ירצה לשחק במונופול בכלל? אני לא רוצה, וכנראה שיש הרבה אחרים שלא רוצים. ובשבילהם, יש גם מהדורה מיוחדת! כן, כן, זוהי “ספידי”, הגרסה המהירה, שמאפשרת לך לשחק מונופול, אבל לסיים את המשחק מהר ככל האפשר, ולעבור לשחק משחק אחר שאולי אתה אפילו תהנה ממנו!