Dagen H

פורסם ב:

בשלישי לספטמבר 1967, כבישי שוודיה היו שוממים. השלישי לספטמבר 1967 היה Dagen H, “יום ה-H”, היום שבו שוודיה עברה, באיבחה חדה אחת, לנהוג בצד ימין של הכביש, כמו שמקובל היה במדינות השכנות לה, בשאר אירופה, בישראל, ארה”ב ומרבית מדינות העולם (אך לאו דווקא אצל מרבית אוכלוסיית העולם, מכיוון שהודו נוהגת בצד שמאל, במודל האנגלי).

יש כמה דברים מדהימים בכל הסיפור הזה של יום ה-H. מסורת הנהיגה בצד שמאל התחילה באמצעDagen H Logo המאה ה-18, הרבה לפני המכוניות הראשונות, וזה לא קל, ממש לא קל, לשנות נורמות שהתשרשו במשך כל כך הרבה שנים, ולעבור לנהוג בצד ההפוך של הכביש. לא מפתיע שהיוזמה להחליף צד עלתה שוב ושוב במשך המאה ה-20 ונפלה שוב ושוב בהצבעות, ואפילו במשאל עם מלא ב-1955, שם העדיפו 83% לשמור על הכיוון הקיים. נדרש קמפיין בן ארבע שנים, כולל פרוייקטים של חינוך ציבורי, מרצ’ינדייזינג ומאמצים עצומים להרגיל את הציבור לרעיון.

אבל זה גם מדהים  עד כמה טובות היו הסיבות להחליף. לשוודיה יש גבול בן 1600 קילומטר עם נורווגיה, גבול פתוח למעבר רוב הזמן. לאורך כל המאה ה-19 שתי הממלכות היו חלק מפדרציה משולבת, כך שהגבול לא היה כמעט גבול מדיני. גבול פתוח עם חוקי תנועה שונים משני צדדיו הוא מתכון לצרות, אפילו יותר מאשר נהגים מארה”ב המתבלבלים כשעוברים את הגבול לקנדה, וצריכים להתמודד עם מהירויות ומרחקים בקילומטרים, במקום מיילים. בנוסף, בשוודיה נסעו מאז ומתמיד במכוניות אשר מושב הנהג בצד שמאל – כמו שנהוג בנורווגיה, ישראל ושאר מדינות הצד הימני, כך שיש התנגשות בין המכוניות לבין הכבישים מבחינת נוחות, זוויות ראיה ובטיחות. זה פלא שלקח כ”כ  הרבה זמן לעשות את המעבר.

אבל הדבר הכי מדהים הוא היעילות שבה התבצע המעבר. בליל יום ה-H נאסרה תנועת מכוניות בכבישים בזמן שנעשו שינויי תשתית, תחנות אוטובוס הועברו צד וצמתים רומזרו מחדש. רכבים עם אישור מיוחד המשיכו לסוע בלילה, אבל אלה עצרו באמצע הנסיעה ב-4:50, עברו לצד השני של הכביש, והמשיכו בדרכם ב-5:00. ביום שאחרי המעבר נרשמו בשוודיה 125 תאונות דרכים – לעומת 130 עד 198, שהיו הנורמה לימי שני בעבר. אחרי המעבר נרשמה צניחה חדה בתאונות דרכים קטלניות. נראה שהשינוי אכן היה לטובה.

אבל תוך שנתיים היקף התאונות חזר לקדמותו. נראה שהשיפור לא נגרם מזוויות ראיה משופרות, אלא פשוט מהנהיגה הזהירה יותר של אנשים שלא רגילים עדיין לכיווני הנסיעה. ברגע שהתרגלו ובטחונם העצמי חזר, הם חזרו לעשות תאונות בדיוק כמו קודם.

מה המסקנה, אם כך? אם אנחנו רוצים לצמצם את היקף תאונות הדרכים, חייבים לשנות כל כמה שנים את חוקי התנועה. ובאופן דרסטי.

עדכון: שי הפנה אותי לפרק בספר המדבר על risk homeostasis, תאוריה הגורסת כי רמת הסיכון שאנשים מכניסים את עצמם אליה היא קבועה, בגדול. אדם הנוהג ברכב הנתפס כבטיחותי יותר ירשה לעצמו לנהוג בפחות זהירות, כפיצוי. בפרק 4.4 הם מתייחסים ספציפית ליום ה-H והירידה בתאונות בשוודיה לפי התאוריה הזו: אחרי המעבר, הנהיגה נתפסה כמסוכנת יותר, ולכן הנהגים עברו למצב נהיגה בטוח יותר כדי לפצות על כך. לאחר שנתיים, כשתפיסת הסיכון התפוגגה, גם הנהיגה המגננתית. הם גם לקחו לי את הבדיחה בסוף. חולירות.


פורסם ב:

by

Comments

7 תגובות על “Dagen H”

  1. תמונת פרופיל של ד.ק.
    ד.ק.

    אלא אם כן תוך כמה זמן נתרגל לשינויים הדרסטיים

  2. תמונת פרופיל של אבנר שחר קשתן

    זו שאלה לפסיכולוגים, אם מתרגלים למטה-שינויים באותו קצב שמתרגלים לשינויים.

  3. תמונת פרופיל של א.ה.
    א.ה.

    עוד אנקדוטה משעשעת היא שהממשלה השבדית ביצעה את המהלך למרות שהציבור בשבדיה הצביע נגד ברוב עצום (82.9% נגד) במשאל עם על הנושא.

  4. תמונת פרופיל של א.ה.
    א.ה.

    אופס, החמצתי את הפיסקה הזאת בפוסט :)

  5. תמונת פרופיל של יניב

    הסיפור על מידת הזהירות מזכיר את הסיפור הבא מNPR:
    נהגים שצופים במרוצי NASCAR נוטים, כפי הנראה, להיות מסוכנים יותר
    http://www.npr.org/2012/02/29/147621392/do-nascar-races-contribute-to-motorists-wrecks

  6. […] גם לזה אנחנו נתרגל מהר. כמו החלפת כיווני התנועה, הטריק הזה לא יכול לשרוד הרבה זמן. אבל אפשר להרחיב את […]

  7. תמונת פרופיל של zipdrive

    יניב, העניין הוא שקורלציה אינה מצביעה על סיבתיות- יכול להיות שנהגים מסוכנים נהנים לראות מרוצים…

    אבנר, לפני כשנתיים ביצעו באיזה מדינת אי באוקיינוס השקט את המעבר ההפוך, ושם זה היה בלאגן גדול, ולו רק מפני שדלתות האוטובוסים עברו להיות בצד הרחוק…