Feb 05 2012

שקיעת האימפריה הרומית בראי מחלות הנפש

כל דיסיפלינה באשר היא צריכה שפה משותפת. מומחים בכל תחום חייבים עולם מושגים משותף שבעזרתו אפשר להעביר ידע צבור באופן תמציתי ויעיל, ושמאפשר לסנכרן חוויות אישיות ושונות לצורה אחידה המובנת ע”י כולם. בתחום בריאות הנפש, השפה הזו מוגדרת ע”י ה-DSM, המדריך הסטטיסטי לאבחון מחלות נפש, המפורסם ע”י איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי. ה-DSM מאפשר לפסיכיאטארים, פסיכולוגים, גורמי ממשל ורגולציה, חברות ביטוח ויצרניות תרופות לדבר בשפה משותפת.

אפשר לכתוב ספרים שלמים על נושא ה-DSM ומדריכים דומים, כמו המקבילה הרפואית שלו, ה-ה-ICD (International Classification of Diseases) שמפרסם ארגון הבריאות העולמי של האו”ם ומספק סטנדרטיזציה של מחלות בכל העולם. יש הרבה מה להגיד על הפוליטיקה שנכנסת למדריכים כאלו, שיכולים במחי קטגוריה להפוך מה שפעם היה סתם אידיוסינקרטיות למחלת נפש, משהו שדורש טיפול, וחשוב מזה – משהו שנושא עמו תווית של “משוגע”. אבל לא לזה התכנסנו היום1.

מה שבאתי לדבר עליו הוא המהדורה העתידית של ה-DSM, החמישית, אשר צפויה לצאת בשנת 2013. ואפילו לא באתי לדבר על הספר, אלא להתעכב רק על מבנה השם של המהדורה, ועל ההבדל בינו לבין השם של מהדורות הישנות.

המהדורה הנוכחית, הרביעית, התפרסמה ב-1994 ועודכנה בשנת 2000. היא מכונה DSM-IV, וממשיכה מסורת בת 50 שנה של זיהוי מהדורת ה-DSM על פי הספרה הלטינית שלה. המהדורה החמישית, לעומת זאת, שינתה את הנורמה, וצפויה להתפרסם תחת השם DSM-5. לפי ויקיפדיה, גם היא היתה אמורה להתפרסם במקור תחת הספרה הרומאית, ועדיין אפשר למצוא מאות אלפי מאמרים שמשתמשים בנוסח הישן, אבל השם הרשמי הוא עדיין DSM-5, והאתר לא מכיל התייחסות רשמית, שמצאתי, לשינוי השם.

אז למה שינו את השם, ועוד שינוי כזה מינורי? אני לא יודע, אבל אני יכול לנסות לנחש. במשך מאות שנים, לטינית היתה השפה המועדפת על מלומדים בכל רחבי אירופה, וההשפעה שלה, החל מהאימפריה הרומית אל תוך הכנסיה ומשם אל מנגנוני האקדמיה והמדע, היתה עצומה. במשך מאות שנים לדבר לטינית היה סימן להשכלה מקיפה, ולכן אין פלא שמונחים רבים בעולם הרפואה, כמו גם רפואת הנפש, עדיין מבוססים על לטינית. אבל בעשורים האחרונים יש טרנד של דה-לטיניזציה של מוסדות ידע רבים, באדקמיה וגם ברפואה. האנגלית, וספציפית האנגלית האמריקאית, היא כבר מזמן השפה של המשכילים בכל הדיסיפלינות החדשות כמו הנדסה ומחשבים, ואפשר לראות קריאות לזנוח את הלטינית המבלבלת בתחומים כמו רפואה, בוטניקה, ואולי גם משפטים, אבל לא מצאתי סימוכין לזה.

אז נכון, אפשר למצוא תלונות על כך שהלטינית והיוונית יורדות מתכנית הלימודים עוד מלפני 80 שנה. ונכון שה-ICD, המקבילה הגופנית של ה-DSM, משתמשת בספרות ערביות כבר מהמהדורה הראשונה בשנת 1900 (אז עדיין ראשי התיבות ייצגו את המשפט המורבידי יותר International List of Causes of Death). אבל ההרגשה שלי היא שבאמת ירדה קרנה של הלטינית, עם השענותה על מקורות סמכות עתיקים, בתור חותמת האיכות וההשכלה בחברה המערבית. אם זה טוב או רע, זה כבר באמת מעבר לפוסט הזה להגיד.

  1. ומי שכן רוצה לקרוא על זה מנקודת מבט אקדמית, אני ממליץ על הספר Sorting Things Out של ג’פרי באוקר וסוזן לי סטאר, ספר שקראתי לקורס באוניברסיטה לאחרונה, ומספק ניתוחים מעניינים של ה-ICD []

3 תגובות

3 תגובות לפוסט “שקיעת האימפריה הרומית בראי מחלות הנפש”

  1. דפנה שיזףNo Gravatarבתאריך 05 Feb 2012 בשעה 17:52

    IV ו-V הם רב משמעיים. הרבה יותר קשה לטעות בקריאת “5”.  ואת זה אני אומרת כי הקשבתי  לאודיו בוק אחד שבו הוזכר ה”די אס אמ איי וי”.  

    אם אתה רוצה לקחת את זה רחוק: השינוי מונע מהדיוטות לעשות טעויות מביכות, ובכך מבטא דמוקרטיזציה של התחום. בדיוק כמו שאפשר לראות הפסקת בזבוז של שנים מהחיים על לימוד שפות מתות היא סוג של דמוקרטיזציה. 

  2. אבנר שחר קשתןNo Gravatarבתאריך 05 Feb 2012 בשעה 18:01

    אני חושב ש-V ו-IV הם מספיק מובחנים, בהנתן הקונטקסט, בהנחה אחת – שאנשים מצפים להתקל בספרות לטיניות. אבל הסיבה שהם לא מצפים לזה, או לפחות מצפים לזה פחות, היא בדיוק מה שאמרת – הדמוקרטיזציה של הרפואה, ושל האקדמיה בכלל, שמפסיקה להשתמש בשפה מורמת מעם. אפשר גם לקשור את זה עם המהפכה הפרוטסטנטית ותרגום התנ”ך לשפה המדוברת, אבל כאן אני בכלל צובע במכחול ממש ממש גס.

  3. דפנה שיזףNo Gravatarבתאריך 05 Feb 2012 בשעה 18:08

    אולי זה הרקע שלי בבלשנות חישובית –  אני מעדיפה דברים שמובחנים גם בלי קונטקסט.  זה מה שניסיתי להגיד. 

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים