[האקלקטיקה שמחה לארח את דורי אורין, מעצב, שותף ומיסד קבוצת Umamy וחבר לספסל הלימודים]
השכלה אקדמית, כך אומרים, מרחיבה את אופקיך ומאפשרת לך ללמוד דברים חדשים שלא ידעת. אבל היא גם מאפשרת לך, לפעמים לדעת טוב דברים שכבר ידעת.
במסגרת לימודי בתוכנית למדע חברה וטכנולוגיה, נתקלתי בבעיה מתחום עיצוב הממשקים: כיצד ניתן לעצב ממשק אשר יבטיח שכל משתמש הדיוט יוכל להפעיל מיקרוגל לחימום למשך עשרים ושלוש שניות בדיוק?
בבעיה, אגב, לא נתקלתי כחלק ממהלך הלימודים הסטנדרטי, כי אם חלק מהבילוי בקפטריה. (אם מחשיבים את הקפה+קרואסון בקפיטריה בילוי, ולא נניח, הוצאת שם רע למושג "קרואסון", ופגיעה בשמו הטוב של ה"הפוך").
כפי שניתן לראות בתמונה. מפעילי הקפיטריה מצאו פיתרון, לדעתי מבריק, לשימוש במיקרוגל סטנדרטי בכדי לאפשר למגוון הסטודנטים לחמם את הרכישות (לא ממש קרואסון כבר אמרתי?) מבלי להטריד את העובדים אלפי פעמים בשאלות "כמה זמן?" "חימום או הפשרה?" או "איך מפעילים את המיקרו כאן?"
כמעצב, אתה חושב (או יותר נכון בטוח) שהחכמה כולה נתונה אצלך. מקרים מעין אילו מזכירים שמי שבאמת יודע הוא המשתמש.
כרווח נוסף אפשר לראות כאן את שבחי הגמישות. אם היו מתעקשים לחמם במשך 20 שניות, סידור המספרים היה הופך נח הרבה פחות. הקרואסון אמנם מתחמם 3 שניות נוספות. אך הפשטות, אין כמוה.
Comments
3 תגובות על “פוסט אורח: השכלה אקדמית בתחום העיצוב”
הערה קולינרית:
אף פתרון עיצובי לא פותר את הבעיה היסודית: חימום קוראסון במיקרוגל זה אסון קולינרי. טכנית קורים לקוראסון דברים שהשתיקה יפה להם.
כשהקרואסון של הקפטריות התת-קרקעיות יתחיל לכבד את עצמו, אני אכבד אותו ולא אחמם אותו במיקרו.
בבתי קפה יש קרואסונים. בקפיטריות יש קוראסונים. זה לא אותו הדבר.