מהדברה למסיבה

פורסם ב:

אני יושב לי כאן על דיזנגוף, בבית הקפה הקבוע שלי, ושומע את צלילי הזמר של המכונית המתקרבת. לא, לא אוטו-גלידה, עד כמה שזה היה יכול להיות נחמד. אני מדבר על צ’יק-צ’ק-ג’וק, חברת ההדברה שהפכה לתופעת פרסום תל-אביבית אשר מטילה את חיתתה על תושבי העיר מפלורנטין ועד בזל, בעיקר בימי שישי. משאית גדולה שעליה עומדות בובות-ראווה מפחידות של ילדים במסכות גז ומבוגרים עם מכשירי ריסוס שמרקדים להם במעגלים לצלילי שירים עליזים וג’ינגלים קליטים.

 

אבל היום אני יושב לי על דיזנגוף, בבית הקפה הקבוע שלי, ושומע את צלילי הזמר של המכונית המתקרבת. וזה לא אוטו גלידה, זה צ’יק צ’ק ג’וק. אבל הילדים המסתובבים על המכונית לא לובשים מסכות גז, אלא תחפושות וסרטים. והכיתוב על צד המשאית לא מפרסם הדברת מזיקים וריסוס, אלא מסיבות יום הולדת ואירועים. ואני מבין פתאום שצ’יק צ’ק ג’וק הצליחו להתעלות מעל מקדם ההצקה הגבוה שלהם, ואפילו מעל מקדם הקריפּיוּת מעורר החרדה, ולהפוך לאייקון תל-אביב ברמה כזו שאנשים רוצים להזמין אותם בתור ה-main attraction של מסיבות ימי ההולדת של הילדים שלהם. ושהילדים בעצם ישמחו לראות אותם!

אני חושב שזה די מרשים, שהטקטיקה השיווקית האגרסיבית הזו, שתמיד היתה מגובה במודעות קלילה לגיחוך שבעניין, תאומץ על ידי העיר. כן, הם עושים רעש והם קצת מעצבנים, אבל הם ללא ספק תל-אביביים, ואני שמח שהעיר למדה לקבל אותם.

הברסלבים המרקדים, לעומת זאת, סתם מעצבנים.


פורסם ב:

by

Comments

4 תגובות על “מהדברה למסיבה”

  1. תמונת פרופיל של רועי שהגיע אחר-כך

    אני מניח שהיחס השונה שמקבלים הברסלבים והצ'יק-צ'ק-ג'וקים נובע מהעובדה שהמדבירים, בסופו של דבר, מציעים שירות שיש בו היגיון. הברסלבים מרעישים רק כדי להרעיש.

  2. תמונת פרופיל של א' נדב

    המדבירים מוכרים מוות, הברסלבים מוכרים חיי נצח. אני יודע באיזה צד אני נמצא.

  3. תמונת פרופיל של פאזי
    פאזי

    בתור מייסד ונשיא מועדון המעריצים של צ'צ'ג', גמני התפעמתי לנוכח המיתוג מחדש של המדביר עם החוש לג'ינג'לים. אכן, אנו חיים בזמנים מענינים.

  4. תמונת פרופיל של ליאור צור

    אני מתנצל על הקידום העצמי חסר הבושה, אבל לדעתי הקרב בין שני מפגעי הרעש הוא לא פחות מקולוסאלי, ועל כך אף ציירתי פוסטר.
    http://www.flickr.com/photos/misquote/4000031999/