Aug 22 2009

עיר חטאים

אני מרגיש נבגד. חצי מהשלטים החתרניים, הביתיים שמובילים לג’חנוניות ארעיות של סופשבוע נראים אותו הדבר – שלט צהוב, פס שחור, טקסט אחיד. אני מתחיל להרגיש שכולם גם קונים את הג’חנון שלהם מאותו המקום. זה ישבור את ליבי. לכבוד ההארה, שלפתי את הפוסט הזה מהארכיון, אפריל 2008:

* * *

ג’חנון בתל-אביב הוא עסק מסתורי, שלא לומר מפוקפק. ג’חנוניות באות והולכות, טובות וגרועות, אבל הן לא חשובות. יש להן ג’חנון פושר. יבש. תעשייתי.
אבל יש גם ג’חנון אחר. ג’חנון סודי. ג’חנון שעובר מפה לאוזן. ג’חנון ארעי. רגעי. לא צפוי.

אתם יודעים למה אני מתכוון. אתם הולכים לכם ביום שישי בעיר. אולי עולים ברחוב החשמונאים. אולי נוסעים לאורך רחוב הירקון. פתאום שלט קטן תופס את העין, שלט שלא היה שם אתמול. כתב יד פשוט, בטוש שחור, כותב את המילים שחיפשנו. ג’חנון. רסק. ביצה.

אז אתה ממשיך ללכת. אתה לא מתעכב. אתה לא רוצה שמישהו יראה אותך נעצר לבהות בשלט הזה. אבל המלים נשארות לך בראש ואתה עושה סיבוב דרך הרחובות הקטנים וחוזר לשם, מנסה להבין לאיזה בניין או חצר אחורית מפנה אותך השלט. ואתה נכנס פנימה לחדר מדרגות תל-אביבי, מלוכלך, מפויח, ומתחיל להסתכל על הדלתות, על תיבות הדואר. מבטים חטופים החוצה, שאף אחד לא מסתכל.

ואז אתה מוצא את זה. שלט על דלת, אולי מדרגות למרתף. אולי יש פעמון בדלת. אולי נקישה סודית. אולי יפֵּתח לו חלון קטן בדלת, זוג עיניים חשדניות מציצות החוצה.

"קומפלט?", הוא ישאל. התשובה היחידה היא "כן". כל תשובה אחרת תסמן אותך כתייר. אתה לא רוצה להיות זה ששואל שאלות מיותרות, מבזבז לו את הזמן. אתה לא רוצה שהחלונית תסגר לה ולא תפתח שוב. אז קומפלט. אתה לא צריך להבין, אתה רק משחק את המשחק.

החלונית נסגרת. מאחורי הדלת רעשים. רסק מועבר מכלי לכלי. ביצה קשה פוגעת בדופן סיר. פתח נפתח, חמגשית עטופה בניילון. ביצה חומה. סחוג בפלסטיק. בצק שמנוני.

תל אביב. עיר חטאים.

10 תגובות

10 תגובות לפוסט “עיר חטאים”

  1. רועי שבא אחר-כךNo Gravatarבתאריך 22 Aug 2009 בשעה 22:18

    עכשיו יש לי חשק לג’חנון. במוצאי שבת, ב-23:18. לא בסדר.

  2. אבנר קשתןNo Gravatarבתאריך 22 Aug 2009 בשעה 22:23

    In that case, my work here is done.

  3. אבנר קשתןNo Gravatarבתאריך 22 Aug 2009 בשעה 22:23

    ואני אציין שבעוד שהם ללא ספק לא עומדים בסטנדרטים של הג’חנון המיתולוגי (והדמיוני) הנ”ל, אני חייב לציין שג’חנון למיקרו מספק את הסחורה לא רע, כשממש צריכים.

  4. יפתחNo Gravatarבתאריך 22 Aug 2009 בשעה 22:41

    אני אוהב בצק. אני אוהב בצק שמן. אבל ג’חנון זה לא אוכל טעים. ואלוהים ישמור איך שזה נראה. לדעתי כולם יודעים שזה לא טעים, אבל הם חשים חובה להתחנף לתימנים על תרומתם העצומה למדינה בצורת יזהר כהן ודנה אינטרנשיונל.

  5. אבנר קשתןNo Gravatarבתאריך 22 Aug 2009 בשעה 22:48

    פעם הסכמתי איתך, יפתח. לא נגעתי בג’חנון עם, נו, חפץ צר, חום ומוארך. אבל אני חייב להגיד שבשלב כלשהו התרגלתי. יש בזה משהו נחמד וממלא. Comfort food כזה, כמו פסטה. מאפשר למוח שלך ללכת לישון קצת אחרי שאוכלים את זה.

  6. יפתחNo Gravatarבתאריך 22 Aug 2009 בשעה 22:51

    ובכלל לא דיברתי עם הצחנה של העלמת מס שעולה מהסיפור הזה

  7. רועי שהגיע אחר-כךNo Gravatarבתאריך 23 Aug 2009 בשעה 09:56

    אני לא מבין, יפתח. איך זה שכל דיון איתך מגיע או לסאבטקסט קווירי או לדיני מסים? ולעניין התרומה למדינה – שכחת את יגאל עמיר, שבלעדיו לא היינו מכירים את לריסה טרימבובלר.

  8. The Daily Dolly 23/08/2009 at The Daily Dollyבתאריך 23 Aug 2009 בשעה 18:31

    […] הציטוט היומי 2: ”אני מרגיש נבגד. חצי מהשלטים החתרניים, הביתיים שמובילים לג’חנוניות ארעיות של סופשבוע נראים אותו הדבר – שלט צהוב, פס שחור, טקסט אחיד. אני מתחיל להרגיש שכולם גם קונים את הג’חנון שלהם מאותו המקום. זה ישבור את ליבי.” אבנר קשתן, כאמור, מרגיש נבגד. […]

  9. […] אקלקטיקה אהובתי » עיר חטאים blog.strawjackal.org/2009/08/%D7%A2%D7%99%D7%A8-%D7%97%D7%98%D7%90%D7%99%D7%9D – view page – cached #RSS 2.0 RSS .92 Atom 0.3 אקלקטיקה אהובתי » עיר חטאים Comments Feed אקלקטיקה אהובתי כן… עוד בלוג טרנסהומניזם על המסלול — From the page […]

  10. כדרלעומרNo Gravatarבתאריך 31 Aug 2009 בשעה 14:50

    אחרי שהבנתי שגינס מייצרים ערכת פאב אירי, הבנתי שהכל אפשרי.
    מה שכן, באירוח סופ”ש בצימר באבירים, בעלת הבית סיפרה שיש מישהי שמכינה ג’חנון אורגני לארוחת בוקר. לא יכולנו לעמוד בפיתוי. בתור מישהו שמזכיר יותר פתות מג’חון בצבע שלו, מעולם לא יצא לי לטעום ג’חנון שעשוי מחמאה ולא מרגרינה. תענוג.

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים