יריקה בפרצוף

פורסם ב:

מגיע לו רופא לעבודה, בבית החולים. הוא עייף, כי הוא בקושי הספיק לישון בין משמרת למשמרת, כי התקנים לרופאים בבתי חולים בישראל נקבעו בשנות השישים, ולא עודכנו לאוכלוסיה הנוכחית. אבל הוא בא לעבודה. הוא בא לטפל בחולים. אולי הוא רופא צעיר, עדיין חדור תחושת שליחות, רוצה לעזור לאחיו האדם. אולי הוא רופא ותיק – מריר, מתוסכל משנים של משכורות עלובות ואיומים על חייו מחולים שמרגישים שמגיע להם יותר. זה לא ממש משנה. הוא מגיע לעבודה, רופא ישראלי, בשביל לעזור לאנשים.

וחוטף יריקה בפנים. לא סתם יריקה – לא, ליריקות הוא כבר רגיל. כאן כבר עלינו מדרגה. “מֶנגלה!”, הם צועקים ברחובות. “הוא עושה ניסויים על ילדים!”. וזה לא משנה אם הרופא הוא דור שלישי לניצולי שואה, או שהוריו בילו את שנות החמישים במעברות לעולי מרוקו, או שעלה מרוסיה בשנות ה-90. קריאות “מנגלה” הן תופסות לכולם, ולא רק בישראל. אין כמעט רוע שמתקרב לשם הזה, שהפך לשם דבר לחוסר אנושיות, לרשע האולטימטיבי. אין משהו שיכול לפגוע יותר ברופא שבא כל בוקר, בין אם בשמחה או במרירות, בהתלהבות או באפאתיות, אבל בא כל בוקר לעזור לאנשים.

אבל בכל זאת יש משהו אחד שבכל זאת גרוע יותר. כשיעקב ליצמן, סגן שר הבריאות – סגן שר בשם בלבד, כי אין ממש שר מעליו  – ליצמן, שהוא בעצם הבוס של הרופאים כולם, בכל בתי החולים הציבוריים, איפה שהרופא הלא-כל-כך-תיאורטי שלנו עובד – ליצמן בא לאותו המון שעומד מחוץ לבית החולים וקורא “מנגלה”, שמאיים על חייהם של רופאים – לא באוויר, אלא בשיחות טלפון מאיימות באישון לילה. ליצמן בא לאותו המון שעומד מול עובדיו, רופאיו, ולא עומד מולו. לא. הוא שולף מכיסו מאות אלפי שקלים ושם אותם כערבות לאותה אם לילד המורעב. וזה לא משנה אם היא הרעיבה או לא הרעיבה – את זה אני אשאיר למשטרה ובית המשפט להכריע. מה שמשנה הוא שמאחוריה התייצב המון אלים, שעלה על בתי החולים ובפיו שטנה ושנאה ורעל ורצח. מול ההמון הזה התייצב ליצמן, ובכספו אמר את דברו.

ומה אמור להבין אותו רופא לא כל-כך תיאורטי? כשהבוס שלו, סגן-השר-במעמד-של-שר שלו, מוציא ממיטב כספו – הרבה יותר ממשכורת שנתית של רופא ממוצע – כדי לתמוך ולהגן על המאשימים אותו בזוועות? איך הוא יכול לראות את זה כמשהו חוץ מיריקה בפנים לממסד הרפואי כולו, ולרופאים אישית?


פורסם ב:

by

Comments

12 תגובות על “יריקה בפרצוף”

  1. תמונת פרופיל של שחר
    שחר

    בהחלט  וואו,
    אמרת את זה בצורה הכי מדויקת שאפשר, חודר עד העצם.

  2. תמונת פרופיל של א.ה.
    א.ה.

    ומעניין לעניין ובאותו עניין – מה אמור להבין שוטר כאשר שר המשטרה השר לביטחון פנים (והממשלה כולה) ממלא פיו מים ושותק לאחר ההתקפה של אביגדור ליברמן (ח"כ ושר החוץ) על מניעי המשטרה בעקבות ההמלצה להעמידו לדין?

  3. תמונת פרופיל של אודי
    אודי

    ואל תשכח- אותו (סגן) שר שאם כבר מבקר את ההתנהלות של מישהו בפרשה, הרי זה את התנהלותו של בית החולים.

  4. תמונת פרופיל של vandersister

    Hear Hear. כל מילה בסלע.

  5. תמונת פרופיל של גל כהנא
    גל כהנא

    טוב, אני מקווה שהוא מבין שהבוס שלו הוא לא באמת בוס אלא סתם עסקן, בלי שום לויאליות לממסד הבריאותי, אלא רק לקהל בוחריו הבהמי והאלים. משום כך, לא בשבילו הוא (הרופא) עובד ולא הוא (השר) המטרה לחובת הרופא לרפא.
    הלב נשבר ואולי אח"כ מתאחה חכם יותר. אני רק יכול להשתתף בצערו.

  6. תמונת פרופיל של אבנר קשתן

    יעקב ליצמן, ח"כ, מחויב לציבור הבוחרים שלו.

    יעקב ליצמן, (סגן-)שר, מונה ע"י ראש הממשלה ומחויב למשרדו ולמדינת ישראל בכללותה.
  7. תמונת פרופיל של יפתח הלינג
    יפתח הלינג

    אתה מניח ששר בהכרח אמור לגבות את המערכת. אבל למה, בעצם? הוא אמור לתמוך בה כשהיא צודקת ולבקר אותה כשהיא טועה. אם השר לבטחון פנים מחוייב לגבות את שוטריו בכל מעשה שהם עושים אזי הוא מיותר לחלוטין (באמת, אגב, זה תפקיד די מיותר). הדברים נכונים גם לגבי היחס בין שר החינוך למורים ובין שר הביטחון לחיילים. אני דווקא תופס את תפקידו של ליצמן בפרשה כאיש מפשר (למיטב ידיעתי הוא ממש לא מייצג את הקהילה של מאה שערים) ואני חושב שהתערבותו הייתה מבורכת.

    בלי להיכנס לעניין הקונקרטי ממש, ובלי להתעלם מהחשש שהרקע למהומות של החרדים היה הקושי להתמודד עם החום המעיק בישיבות נטולות המזגן, אומר כך: יש לי תחושה עמומה שאשה חרדית (כמו אשה רוסיה או אשה פלסטינית) אוהבת את ילדיה, ומנסה לדאוג לכל מחסורם. המהומות, בעיני, לא נבעו מן העובדה שהחרדים סבורים שהרעבת ילדים היא מעשה ראוי. אלא הן נבעו מחוסר אמון שלהם במערכת ומאי הבנה בין הצדדים. אמון והבנה נבנים באמצעות עבודה קשה של שני הצדדים. המשמעות היא שבפרשה הזו גם בית החולים הדסה כשל, ולו מבחינה הסברתית, ביחס לאותה קהילה.

  8. תמונת פרופיל של אבנר קשתן

    ליצמן לא צריך באופן עיוור לגבות את המערכת, כמובן. הוא אמור לחקור כל חשש למחדל במערכת. אבל כאן ההבדל – לחקור, לא להפגין. הוא לא יכול להיות בשני צידי המתרס, גם בממשלה וגם עומד בצד המפגינים בחוץ, יותר משהרמטכ"ל יכול לבוא להפגין כנגד גדר ההפרדה – אצלו ביד הכח לחקור, הוא לא יכול להיות ממניפי הכרזות. הוא לא גורם בלתי מעורב שיכול לבוא כמפשר בין שני הצדדים – הוא אחד מהצדדים! הוא נושא באחריות המינסטריאלית להתנהגותה של מערכת הבריאות, ואם חטאו, תפקידו לתקן את המעוות.

    ברגע שהוא בא, כדבריך, כמפשר – הוא מתנער מאחריותו.
  9. תמונת פרופיל של יפתח הלינג
    יפתח הלינג

    למה (סגן) השר הוא מהצד של הדסה, או של הרופאים? אם כבר, הוא אמור להיות מהצד של החולים (הציבור).
    (וזה בלי שנכנסתי בכלל לכך שרוב בתי החולים, לרבות הדסה, אינם מצויים בבעלות המדינה ושיש בעיות קשות של ניגוד עניינים במשרד הבריאות ביחס לבתי חולים המצויים בבעלותה. הרופאים בהדסה אינם מקבלים את משכורתם מן המדינה ואינם זקוקים לתמיכתה. הם כפופים לפיקוחה של המדינה שנועד לוודא מתן שירות ראוי לציבור).

  10. תמונת פרופיל של אבנר קשתן

    אני מסכים – הוא ראש הגוף המפקח, הגוף המוסמך למנות ועדת חקירה ובמידת הצורך לפטר רופאים ולהדיחם מהמקצוע. הסמכות הזו היא גם אחריות – אם הוא נעמד לצד המשמיצים והמאיימים, הוא יוצר מראית עין של הטיה, מראש, בחקירה הרשמית.

  11. תמונת פרופיל של איתי

    הגעתי לכאן בשיטוט מקרי והתפעלתי. אתה מוזמן לשוטט ב"עבודה שחורה" ואם מעניין אותך להצטרף לצוות הפעילים שלנו (ראה טופס ב"דרושים").