המחיר הסמוי של החברה המערבית, או: אוטופיה תעשייתית לעניים

פורסם ב:

ניל גיימן, בספריו ובספרי הקומיקס, אוהב לבנות מציאות אלטרנטיבית שמתחבאת מאחורי הקלעים של החיים שלנו. בכל מקום אנחנו מלבישים על העולם את הציפיות שלנו ואת הנורמות שלנו, ולא רואים את הדברים שקורים בעומק – שדים ומפלצות, קסמים ונפלאות. בני אדם הולכים להם על רצפת זכוכית דקה, ומזדעזעים כשהיא נסדקת והמציאות צפה למעלה.

It means the world’s about as solid and as reliable as a layer of scum on the top of a well of black water that goes on forever, and there are things in the depths that I don’t even want to think about

     Rose, Sandman #16

גיימן לא באמת מדבר כאן על שדים ומפלצות. לא רק. כל החיים המודרניים שלנו, בחברה המערבית, בנויה שכבות על גבי שכבות, כשכל אחד מדחיק את השכבות שמתחת. אנחנו לא באמת רוצים לדעת לאיפה הולך החרא כשאנחנו מורידים את המים. אנחנו לא באמת רוצים לדעת איך דברים מגיעים למכולת. אנחנו מעלימים עין מהרבה דברים שמתחזקים את החברה המודרנית שלנו, את החשמל והכבישים, כי אם אנחנו נכיר בהם אנחנו נצטרך לוותר על הרבה מהנוחות שלנו.

טל גוטמן כתב היטב לאחרונה על תעשיית “יצרני התוכן”, ועל איך תעשיית הפרסום מרדדת לנו את התכנים. ויוסי גורביץ כתב גם הוא על מחירם הסמוי של הגאדג’טים, ועל זה שבשביל שאנחנו נוכל לקנות נגן מוזיקה חדש ב-200 שקל, צריכה להיות תעשיה שלמה על סף עבדות איפשהו בעולם השלישי.

אז הנה, שוב יצאתי סוציאליסט בעל כורחי.

אבל רגע, זה עוד לא נגמר.

כי בכל זאת אני לא לגמרי סוציאליסט. ואני מאמין שהעולם השלישי יוכל לצאת מהמצב הכלכלי שלו. ואני מאמין, באופטימיות אולי, שהעולם הראשון, המתועש, עובר מחזורים של נצלנות שבסופה מוסרניות. ובמקביל לניצול של כח האדם באסיה גם אסיה עצמה מתפתחת, ויום אחד כבר אי אפשר יהיה לנצל אותם בזול כמו שאי אפשר כבר לנצל את מזרח אירופה. ואז זה יעבור לאפריקה, אבל גם שם התהליך ימשיך. ואז יגיע היום (במהרה בימינו וכו’) שהחברה המתועשת סיימה לתעש את כל מה שהיה לתעש. ואז היא תעמוד בפני משבר.

לארה”ב זה קרה בסוף המאה ה-19, כשנגמרה לה היבשת. אומה שקמה על עקרון כיבוש הספר המשיכה מערבה עד שנגמר לה לאיפה, עברה משבר, ונאלצה להמציא את עצמה מחדש, ממעצמה חקלאית למעצמה טכנולוגית. ועוד הרבה דברים אחרים, כמובן.

ככה גם יקרה לעולם התעשייתי, כשמנוע הצמיחה יאבד את הדלק שלו. יתכן שהטכנולוגיה תאפשר לנו להתקדם למקום טוב יותר, נקי יותר. יתכן שלא. אבל החברה התעשייתית שלנו צריכה את העולם השלישי לא פחות משהיא צריכה פלדה ונפט. וכשאלה יגמרו, משהו יהיה חייב להשתנות.


פורסם ב:

by

Comments

4 תגובות על “המחיר הסמוי של החברה המערבית, או: אוטופיה תעשייתית לעניים”

  1. תמונת פרופיל של איה
    איה

    Aya likes this.

    Aya also fully agrees.

  2. תמונת פרופיל של דובי

    לא, לא, אל תעשה לי את זה. רק גמרתי לבדוק כמה עשרות מבחנים ועבודות על השטויות האלה של מודרניזציה והתפתחות, ובאמת שאין לי כוח לכתוב פה את ההסבר למה הדעות שלך תואמות את מה שהיה באופנה להגיד לפני… אמממ… בערך 60 שנה.

    נו, נגיד כמה דברים. יש הבדלים ניכרים בין אסיה לאפריקה. זה לא נכון להגיד ש"המערב תיעש את אסיה". אסיה תיעשה את אסיה, באכזריות שאפילו העולם המערבי לא היה מעלה על הדעת. זה לא שהמערב לא ניסה לנצל את אסיה כמו שהוא מנסה לנצל כל אזור חלש בעולם, אבל לאסייתים יש מה שאין לא לאפריקאים ולא לדרום-אמריקאים: מנגנון מדיני מפותח ועוצמתי. קרא את "Embedded Autonomy" של Evans כדי לקבל נקודת מבט טיפה יותר מעודכנת על התהליכים האמורים.

  3. תמונת פרופיל של אבנר קשתן

    אה, לא, לא התכוונתי להגיד שהמערב בה ותיעש את אסיה. אני יכול לראות איך זה יצא מהטקסט שלי, אבל זו לא הכוונה. הכוונה שלי פשוט היתה שאסיה נהיית תעשייתית, ובסופו של דבר (כך אני מאמין, לא לפי מחקר מעמיק) תגיע למצב שהיא לא תציב את עצמה כספק סחורות למערב תוך ניצול כח האדם שלה. המדינות האסייתיות כאן לא כפופות למערב, אלא הן חלק מהמערך התעשייתי בפני עצמן.

  4. תמונת פרופיל של פאזי
    פאזי

    כל רפרנס לגיימן משמח אותי. תודה.