לפי אי-אילו שנים, הייתי חלק מצוות פיתוח של מערכת מחשב שקהל היעד שלה היה מורכב משופטים. סתם עוד מערכת מידע כזו או אחרת, למען מערכת המשפט, שנבנתה בתהליך הותיק בו מאפיינים מחליטים על הדרישות ומורידים אותן למטה אלינו, התוכניתנים.
סיפורנו מתרחש, אם כך, באמצע שלב הפיתוח, בו מציגים את המערכת העוברית למאפיינים כל כמה זמן לוודא שאנחנו עומדים בדרישות. באותה הצגה קפץ פתאום המאפיין על רגליו והצביע על המסך בהתרגשות, בעודו צועק “מה זה צריך להיות?!”. אנחנו היינו מבולבלים בשלב הזה, כי למיטב הבנתנו המערכת היתה בנויה לפי דרישותיו. אבל הוא המשיך: “מה כתוב בכפתור הזה?!”, דרש. “אתם כתבתם את המילה ‘הַדפס’ לשופט? אתם לא יודעים שאסור להשתמש בלשון ציווי לשופטים? זה לא מכובד!”
לקח לנו כמה דקות להתאושש מהקביעה הנחרצת הזו. לא שהיא בהכרח מוטעית - אמנם מעט השופטים איתם באתי בדברים היו חביבים וחסרי מניירות, אבל אני לא פוסל את האפשרות שהרוב הם פרימדונות קריזיונריות. לא, מה שממש גרם לי לאובדן מוחלט של אמון בפרוייקט הזה הוא ההבנה, כמה דקות מאוחר יותר, שלשון הציווי בכלל לא מופנית למשתמש, אלא למחשב!
Comments
2 תגובות על “ציווי משפטי”
המילה 'הדפס' מנוקדת לא נכון, כמדומני (בתור שם עצם ולא פועל בציווי).
ומלבד זאת, לא כל משתמש, בלי יוצא מן הכלל, הוא פרימדונה במובן זה או אחר?
בשביל זה קיים תהליך האפיון- התאמה לקריזות של המכנה המשותף הגדול ביותר מבין המשתמשים לעתיד.
המפפ. הפונטים שלי קטנים מדי, וחשבתי שעשיתי פַּתח. תודה על התיקון.