לפני כמה שנים, כתב ג’ואל ספולסקי מאמר בשם Biculturalism, שמדבר על הבדלי התרבויות בין מפתחים לסביבת Windows ומפתחים לסביבת Unix. אם נתקצר (או, ליתר דיוק, נשלוף טענה בודדת מתוך המאמר), אפשר לטעון שבעולם המיקרוסופטי הדגש הוא על פרגמטיות, על לעשות את מה שעובד לרוב המשתמשים בצורה נוחה כך שהם יכולים לעשות את העבודה שלהם, בעוד עולם ה-Unix מלא באנשי עקרונות שמתעקשים על נושאים שלעתים סותרים את צורכי המשתמש. נקיון הממשק חשוב יותר מקלות השימוש, או שהארכיטקטורה חשובה יותר מממשק המשתמש. ב-Windows הדגש הוא על פשרות. אז לא תמיד יש את הפיצ’ר שאני רוצה, ולפעמים זה נתקע או מתרסק, אבל בסופו של דבר אני מרגיש שמערכת ההפעלה והתוכנות שרצות עליה משרתות את הצרכים שלי בצורה מספקת. It’s good enough. אני מוכן לסלוח להם על בעיות רבות בגלל שברוב המקרים, אני מקבל את מה שאני רוצה.

בעולם האינטרנט, אי אפשר למצוא ניגוד גדול יותר מאשר מיקרוסופט וגוגל. מיקרוסופט היא הדינוזאור מעולם המחשבים שלא מחוברים לעולם. שירותי האינטרנט שלהם נתפסים כאיטיים, מגושמים, ומפגרים יחסית לחדשנות הגוגלית. אבל הקריסה של ג’ימייל בשבוע שעבר הדגישה משהו שחוזר על עצמו ברוב השירותים של גוגל: גם להם יש בעיות רציניות. בעיות בזמינות, מחסור בפיצ’רים, התרסקויות סדירות. אבל אנחנו מוכנים לסלוח להם, כי ברוב המקרים אנחנו מקבלים את מה שאנחנו רוצים, ובחינם. השירותים שלהם טובים, גם אם לא מושלמים. It’s good enough.

גוגל הם המיקרוסופט החדשים, ביותר ממובן אחד.