מה לא מפתיע בפוסטר הזה, של הסרט החדש של טרי גיליאם? (אפשר ללחוץ לתמונה גדולה יותר). לא מפתיע לראות את העומס של הפרטים, כפי שגיליאם אוהב – עמוס סימבוליזם ופרטים אידיוסינקרטיים קטנים. לא מפתיע לראות את השחקנים הראשיים פזורים ברחבי התמונה. אבל מה שמעניין הוא שהמרכז הבלתי מעורער של התמונה זו לילי קול, עם הקונטרסט של השיער האדום הבוהק והרבה, הרבה עור לבן, שממלאת את הפוסטר כולו. כשראיתי את הפוסטר מיד הסתכלתי על שורות השמות בראשו לדעת מי זו, והופתעתי לגלות שלאור המרכזיות שלה בפוסטר, היא לא ממש בולטת ברשימת השמות. לא סתם שהיא לא פותחת את הרשימה, היא אפילו לא ברביעייה הפותחת שמופיעה מעל התמונה, וצריך לסובב את הראש כדי לראות את השם בצידי הפוסטר, האחרונה מבין רשימת שמות המשתתפים ולפני שעוברים ל-“אורחים מיוחדים”, אלא שלפני השם שלהם אפשר למצוא מילות קישור כמו “and” או “with”. הבחורה הערומה עשתה את שלה. הבחורה הערומה יכולה ללכת.