ארכיון התגית 'תוכן גולשים'

Jun 04 2009

תוכן גולשים, למען השם!

בעקבות הכתבה של עידו קינן בעין השביעית על תופעת הפרסום הסמוי בבלוגים התעורר לו הרבה רעש בבלוגוספירה, בין השאר בהצעתו החוזרת של יהונתן קלינגר לניסוח קוד אתי לבלוגרים, על משקל הקוד האתי של עיתונאים. אני מסכים מאד עם דובי קננגיסר ועם נעמה כרמי על הסיבות למה קוד כזה הוא מיותר, אבל אני רוצה לחדד נקודה ששניהם העלו.

מיהו בלוגר? מישהו שכותב בלוג, כמובן, אבל מה המשמעות של בלוג, בהקשר הזה? בלוגר זה לא מי שיש לו וורדפרס מותקן או חשבון בישראבלוג. בלוגר זה מי שיוצר תוכן באינטרנט – בין אם זה בבלוג יעודי עם דומיין משלו, או בפרופיל שלו בפייסבוק, או אפילו בטוקבקים בבלוג של מישהו אחר או בתגובות לסרטים ב-YouTube. אין ספק שהיחס ל-“אחד שיודע” בטוקבק ב-YNet לא יהיה כמו לבלוגר עם אתר מבוסס שמזדהה בשמו, אבל בסופו של דבר שניהם מתבססים על עקרון – שהאינטרנט, ובעיקר ה-2.0 המציק הזה שמדברים עליו, בנוי על תוכן של גולשים – של כל הגולשים, לטוב ולרע. הבלוגרים הם לא נפרדים מכלל הגולשים. המודל הישן, בו יש יחס חד-כיווני וחסר-איזון בין העיתונאי והקורא שמחייב דרישתם לסטנדרט אתי מוגבר הם מיושנים – הסטנדרט האתי הזה, כפי שדובי מציין, תופס לגבי כולם.

בבלוג של יהונתן קלינגר מגיב שוקי גלילי:

[…] חלק מהעניין עם בלוגים הוא שכל אחד יכול לפתוח אחד, וכל זמן שאין קוד אתי למגיבים – שלא לדבר על אפשרות לאכוף אותו – בעל בלוג רשאי ולפעמים אפילו חייב למחוק.

כאן לב העניין. כל אחד יכול לפתוח בלוג, ולהגיב לבלוג, ולכן כולם כאן יוצרי תוכן, והאתיקה החברתית הבסיסית מחייבת את כולם.

5 תגובות

Apr 30 2009

פרוטוקולים עממיים

טוויטר, כפי שכבר ראינו, מפתח לו שפה משלו וקונבנציות משלו. הבעיה היא שהקונבנציות הללו מתנגשות עם מגבלת 140 התווים שהופכת את טוויטר למדיום כזה מיידי ואפקטיבי. אם מישהו רוצה לענות לי, הוא צריך לבזבז 10 תווים מתוך ה-140 רק על זה (@lisardggy). טוויטר מאפשרים שמות עד 15 תווים, ומה יקרה כשזה יתחיל להגמר? ומה קורה כשאני רוצה לפנות ליותר מאדם אחד? Retweet אפילו יותר גרוע (כמו תגובה, פלוס RT ורווח). Hashtags יכולים לתפוח לגדלים מוגזמים, ולפעמים אנחנו רוצים יותר מאחד. ועוד לא דיברנו על קישורים, שיכולים להיות באורך עשרות תווים ויותר, מה שהוליד את תעשיית ה-TinyURLs לסוגיהם שזוכים להרבה עניין וביקורת לאחרונה.

כל הודעה בטוויטר נושאת מטען סמנטי מעבר למלל המפורש. יש מידע רב שמתלווה לכל הודעה, כמו התוכנה דרכה היא נשלחה, ההודעה שאליה היא מגיבה או המיקום הגאוגרפי של השולח. כל המידע הזה לא תופס מקום ב-140 תווים, פשוט כי זה משהו שמתכנני המערכת חשבו עליו מראש. אבל הפרוטוקול מורחב חדשות לבקרים ע”י משתמשים מהשטח, בין אם לסימון של מידע על מניות (ע”ע $GOOG), או כדי להבדיל בין תוכן ה-RT המקודם לבין הערה של המקדם.

איך טוויטר אמורים להתמודד עם השינויים הללו? הם יכולים לשלב אותם בפרוטוקול הרשמי – להוסיף שדה נלווה לאזכורים, ל-hashtags ולקישורים, שיאפשר לאנשים להקדיש את 140 התווים שלהם לתוכן ההודעה עצמה. אבל איפה זה יפסיק, אם הם יוסיפו שדה לכל הנפצה? האם להוסיף שדה לסימון-מניה, למרות שזה לא מעניין 90% מהמשתמשים? ומה יקרה כשמשתמשים אחרים ירצו התייחסות מיוחדת ל-ISBNים, כלומר מספרי זיהוי של ספרים?

הפתרון הנגדי הוא להתעלם – להשאיר את כל המידע העודף הסמנטי הזה בידי המשתמשים, שיפרשו לבד מה אומר כל סימון. זה אומר ש-140 התווים יתכווצו במהירות, אבל כל אדם או קבוצה יכול להציג את החידוש שלו שאומר בדיוק מה שהוא וקוראיו חושבים שזה אומר.

ויש גם אפשרות פשרה: להוסיף עוד שדה אחד, יחיד, של metadata. ההודעה מונה 140 תווים. ה-metadata מכיל עוד 140 תווים (או לא, זה לא משנה). בשדה הנוסף הזה אנחנו נשתול את ה-hashtags, את כל ה-@ של אנשים שמוזכרים, את סימוני המניות, וכדומה. חיפושים טקסטואליים נריץ על ההודעה, אבל חיפושים חכמים נפעיל רק על השדה הזה. הפרוטוקול עדיין גמיש וניתן להרחבה – הוא פשוט לא בולע לנו תווים מתוך שטח הביטוי המצומצם שלנו.

מה דעתכם על הרעיון הזה?

3 תגובות

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים