ארכיון התגית 'שפה'

Apr 01 2017

פיצה כן, רוסיה לא – מה מצדיק גייט?

בפוסט הקודם דיברנו על התפתחותה של הסיומת –גייט לציין סקנדלים פוליטיים ואחרים. הסיומת, כך טענתי, היא גמישה ופרודוקטיבית, ומאפשר ליצור פרשיה מכל מילה שהיא. אבל האם באמת כל מילת בסיס מתאימה להשתדך ל-גייט? ניקח כמקרה בוחן שתי פרשיות שצפות להן כיום בחדשות, ושההבדל ביניהן הציק לי לאחרונה.

המקרה הראשון הוא Pizzagate. בקצרה מאד (וגוגל יספק פרטים נוספים), Pizzagate היא פרשיה הכוללת האשמות (שקריות ומופרכות) על כך שפיצריה מסוימת בוושינגטון די.סי. היא בעצם עסק כיסוי לרשת זנות פדופילית של בכירי הפוליטיקאים הדמוקרטים, האשמות שרצו במשך חודשים בזמן הקמפיין הנשיאותי, ולאחרונה כל מקדמיה מנסים להתנער ממנה, אפילו אלכס ג’ונס מ-Infowars, מבכירי אנשי ה-fake news בארה”ב, שלרוב לא בוחל בשום טענה, מופרכת ומטופשת ככל שתהיה.

המקרה השני הוא Russiagate. התווית הזו רחבה הרבה יותר, ומתייחסת למגוון ההאשמות, המבוססות יותר ופחות, על התערבותה של רוסיה הפוטיניסטית בבחירות האמריקאיות לטובתו של דונלד טראמפ, העסקה ישירה של בכירים בקמפיין הבחירות שלו (כמו פול מנאפורט, מנהל הקמפיין לשעבר) ופגישות סודיות עם בכירים בממשל החדש, כמו מייקל פלין, היועץ לבטחון לאומי שהתפטר לאחר שנחשפו (וכנראה מבקש בימינו חסינות תמורת עדות), או ג’ף סשנס, שר המשפטים הנכנס.

בלי להכנס לשאלה אם הפרשיות הללו אמיתיות או מדויקות, או למשמעויות הפוליטיות שלהן, הייתי רוצה לדבר רק על האם השמות שלהן מרגישים נכונים, כ-גייט. עצרו שניה וחישבו אם אחד מהם מרגיש לכם נכון יותר, טבעי יותר, מתאים יותר מהשני. נו, תנסו. עצמו עיניים. דמיינו את שתי המילים הללו מתגלגלות לכם מהלשון. האם אחת מהן עובדת טוב יותר? האינטואיציה שלי אומרת שבעוד Pizzagate מרגיש כמו שם סביר, תקין ואפילו מעניין לפרשיה, Russiagate מרגיש דווקא מאולץ. לא מתאים.

זה לא במקרה. כמו שכבר אמר אניל דש בפוסט מכונן, גם לשפות מומצאות ומבודחות יש תחביר, ומי שדובר את השפה ישים לב לחריגה. כמו שממים הם תבניות לשוניות שדורשות תוכן שמתאים להן, גם הגייט דורש שמילת הבסיס שלו תעמטוד בסטנדרטים מסוימים.  עכשיו נשאר רק להבין למה פיצה עובדת בעוד רוסיה לא.

הגורם המרכזי, לדעתי, הוא שמאז טביעת המונח בשנת 1972, הסיומת -גייט עברה שימוש-יתר אגרסיבי. רשימת הסקנדלים שחולקים את התבנית כוללת עשרות אירועים, כשחלקם, כמו Strippergate, שימשו יותר מארוע אחד. בסביבה רוויה כזו, קשה להיות יחודי.

ומה זה Russiagate, בעצם? סקנדל פוליטי שמערב את רוסיה? זה מרגיש נורא לא ספציפי. רוסיה היתה האויב המוצהר של ארה”ב למשך חצי מאה לפחות. היא מילאה את תפקיד השטן הגדול בעשרות ספרים וסרטי ריגול ובילוש. היא סיפקה את החומר לסקנדלים פוליטיים ופראנויות מתמשכות, מהרשימות השחורות של מקארתי ועד השליח ממנצ’וריה. מלחמה קרה, סוכנים רדומים, ניסיונות הפיכה מדומיינים ועוד. אם נגיד Russiagate עוד, נגיד, שנתיים-שלוש, מישהו ישאל “רגע, איזה מהם?”. הסיפור גדול, אבל השם? השם קטן.

לעומת זאת, Pizzagate הוא סקנדל (מומצא) הרבה יותר ספציפי. פיצה היא, בגדול, מאכל נטול מחלוקת. אמרת Pizzagate, ברור שהתייחסת (בינתיים) לאירוע מאד ספציפי, ולכן גם המונח עובד הרבה יותר טוב בראיה היסטורית רחבה. אתה לא תקוע עם מונח שמאבד מהרלבנטיות שלו תוך חודשים.

אין ספק שמי שטבע את Pizzagate היה קשוב הרבה יותר לדקויות הסמנטיות וקונוטטיביות של המונח. מי שדוחף את Russiagate נראה שמסתפק בעובדה שהמילה “Russia” לבדה לרוב מספיקה להקפיץ לאמריקאים רבים את הפיוזים. גם במחיר של ביטוי עם פחות שרידות.

אין תגובות

Mar 30 2017

מווטרגייט ועד היום – סקירה לשונית של סיומת הסקנדל

ווטרגייט. שער מים. שער שמוצב על נקודת המפגש בין תעלת Chesapeake and Ohio עם נהר הפוטומק. שם תמים לקומפלקס של בנייני מגורים ומשרדים בוושינגטון די.סי על גדת הנהר שהוליד לאחת מהתופעות הסוציו-פוליטיות-לשוניות השימושיות ביותר בשפה האנגלית, ובכלל, כבר 45 שנה. אה, וגם הובילה להתפטרותו של נשיא ארה”ב, אם גם זה מעניין אתכם.

ביוני 1972, חמישה אנשים נעצרו כשפרצו למשרדים באחד מבנייני ווטרגייט, משרדים שהיו שייכים למפלגה הדמוקרטית. ההפתעה היתה ששטרות כסף שהיו בכיסים שלהם קושרו ע”י ה-FBI (איכשהו?) לכספים שהוצאו ע”י ה-Committe to Reelect the President, ארגון של הנשיא ריצ’רד ניקסון, מהמפלגה הרפובליקנית. הקישור הוליד חקירה, והחקירה הולידה חשיפות על כך שניקסון נהג לשתול מכשירי האזנה ומעקב אצל יריבים פוליטיים, והשתמש במנגנוני השלטון להסתיר ולכסת”ח. הפרשה התפוצצה, הנשיא התפטר (כדי שלא ידיחו אותו), והמונה “ווטרגייט”, שחשף את קצה החוט, הפך לשם-דבר מטונימי לכל הטריקים המלוכלכים של ריצ’רד “tricky dicky” ניקסון, ובהרחבה – לטריקים מלוכלכים של פוליטיקאים.

כל הסיפור הזה לקח כשנתיים, וההתפטרות המתוקשרת של ניקסון אירעה באוגוסט 1974, כשמונח “ווטרגייט” מהדהד ללא הרף, כולל בשם הוועדה בסנאט שחקרה את כל העניין. העניין לא הספיק לדעוך, וכבר נטבעו מונחים חדשים ע”פ המבנה הלשוני של קומפלקס המשרדים הזה, והפכה מונח אנגלי תמים לתבנית אפקטיבית לכל דבר.

בספטמבר 1974 השתמש הפובליציסט ויליאם ספייר (Safire) במונח “וייטגייט” (Vietgate) מעל דפי הניו יורק טיימס, אולי הפעם הראשונה שהתבנית יצאה מהשימוש המקורי. אבל גם השימוש הזה עדיין היה קשור מאד לווטרגייט – ספייר כינה בשם הזה את הצעת החוק לתת חנינה מלאה לכל מתחמקי וסרבני הגיוס לוייטנאם, בטענה שאם ניקסון ורבים מבכיריו קיבלו חנינה על פשעיהם בפרשיית ווטרגייט, אין סיבה שגם סרבני הגיוס לא יקבלו.

שימוש אמיתי, חדש של התבנית הגיע, ככל הנראה, שנתיים מאוחר יותר. כותרת במגזין Time בנובמבר 1976 הציעה את המונח Koreagate לסקנדל חדש שנחשף בין חברי קונגרס דמוקרטים לבכירים בממשל וסוכנויות הביון הדרום קוריאניות. משם, המונח התגלגל לו לרחבי העולם, או לפחות, בשלב הראשון, בעולם דובר האנגלית.

כשאנחנו מתחילים לעבור על רשימת הגייטים בויקיפדיה, אנחנו מתחילים להתקל בבעיה מתודולוגית מעניינת. הרשימה מראה לנו שימושים בבריטניה ובדרום אפריקה עוד בשנות ה-70, עם Rinkagate (סיפור בריטי עסיסי הרבה יותר מאלה האמריקאים, המערבים חבר פרלמנט ששלח רוצח שכיר להתנקש במאהב לשעבר, אבל שבסוף ירה רק בכלבתו של אותו מאהב) ובדרום אפריקה עם Muldergate, על שם שר בממשלה שניצל תקציבי מדינה להקמת עיתון שידחוף תעמולה שלטונית. בשני המקרים, עמוד רשימת הגייטים מפנה לעמודים בשמות Rinkagate ו-Muldergate, אבל העמודים עצמם מחזיקים דווקא בכותרות אחרות – The Thorpe Affair ו-The Information Scandal, בהתאמה. כלומר, לא בטוח שהמונח עם הגייט היה באמת בשימוש כזה נרחב בשבילהם. במקרה של Thorpe, יצא ב-1996 ספר בשם Rinkagate שנחשב לריכוז האינפורמציה המוצלח לגבי הפרשה, אבל האם יתכן שהוא היה הראשון שהצמיד את הכינוי הזה לפרשיה? בלי להתחיל לחפור בארכיוני עיתונות, אנחנו יכולים להסתכל רק על המבט הסינכרוני שגוגל וויקיפדיה מציעים לנו, ויתכן שהם מכניסים מונחים אנכרוניסטיים לשימוש.

אבל בכל מקרה, החל משנות השמונים השימוש הולך ומתרחב, אפילו במדינות שאינן דוברות אנגלית – הוושינגטון פוסט מצטט ב-1993 את ידיעות אחרונות שהכתירו את פרשיית “הקלטת הלוהטת” כ-“ביביגייט”. השימוש גם מתרחב לו בשנות האלפיים אל מחוץ לספירה הפוליטית, עם שימושים רבים בתחום הצרכנות, ספורט וטכנולוגיה – כמו למשל Antennagate, סביב כשל האנטנה של מכשירי האייפון 4 כשהם מוחזקים ביד שמאל (“you’re holding it wrong“), או Gamergate, פרשיה מתמשכת משנת 2014 ועד היום סביב סקסיזם בתעשיית משחקי המחשב.

אז מה מקום הגייט בימינו? נקודת ציון גאוגרפית שנתנה את שמה לבניין משרדים, שנתן את שמו לסקנדל פוליטי שהוליד מוספית לשונית רבת עוצמה שיכולה להפוך כל מילה לסקנדל פוליטי. כמובן שההצלחה שלה גם החלישה את כוחה – כיום ינסה כל פוליטיקאי להוסיף את הגייט לפאשלה הכי קטנה של יריבו כדי להעצים אותה לדרגת מחדל או סקנדל. וגם לא כל מילת בסיס יוצרת צירוף -גייט אפקטיבי – אבל על זה נרחיב בפוסט הבא.

אני לא חושב שסיומת ה-גייט תעלם בזמן הקרוב. גם 45 שנה אחרי ווטרגייט, הוא נשאר אירוע מכונן בפוליטיקה האמריקאית – אם כי לא מן הנמנע שנראה כמה אירועים מכוננים דומים בחודשים הקרובים. אולי משהו חדש יצוץ ויהוה אלטרנטיבה. כבר עכשיו יש שמנסים להשתמש בסיומת ghazi לתאר פאשלות וכסת”ח שלטוני, על שם מתקפת טרור בעיר בנגאזי בבלוב והסקנדל שמיוחס להילארי קלינטון על הסתרת ראיות של רשלנות שהובילו למותם של אמריקאים שם. אבל זה לא ממש תפס, בטח לו באותה עוצמה כמו הגייט. בינתיים ההסתבכויות של הנשיא טראמפ זוכות לכינויי -גייט חדשים (שעליהם גם נדבר בפוסט הבא), אבל יתכן שאם משהו גדול במיוחד יצוץ שם, הוא יתרום את השם שלו לדור הבא של פרשיות פוליטיות. כך מתגלגלת השפה.

 

 

תגובה אחת

Nov 19 2016

כמה מחשבות על אמוג’י (ובלי אף מילה על קקי מחייך)

מה שמעניין באמוג’י זה לא רק העובדה שהם תפסו כ”כ בהצלחה – כי הרי תמונה, כידוע, אקספרסיבית כאלף מילים -  אלא העובדה שאמוג’י בוואטסאפים, פייסבוק וצ’ט הם לא נשמרים, טכנית, כתמונות. אמוג’י זה פונט, עם תווים מוגדרים בתקן Unicode הבינלאומי. כשאני שולח הודעה עם “פנים בוכות דמעות של אושר”, אז אני בעצם שולח רק את קוד ה-unicode מספר U+1F602  (כמו שהאות A היא U+0041), והדפדפן או הטלפון בצד השני מציג אותו ע”פ הפונט המקומי שלו. כמו שהפונט שבו אני מציג את הטקסט שלי לא קובע באיזה פונט יקראו את ההודעה, כך גם אמוג’י נראים אחרת בכל טלפון ובכל דפדפן, בהתאם לפונט של מערכת ההפעלה. זה יכול להיות מבלבל.

* * *

ברשימת האמוג’י הרשמית יש 24 סימנים של שעות על שעון אנלוגי – לכל שעה וחצי שעה ביממה. .

אז חוץ מהעובדה כחלק מההבדלים העיצוביים לעיל, סמסונג, למשל, מתעקשים להוסיף מחוג שניות מיותר ומבלבל, אני תוהה אם עוד 50 שנה ידברו על כך שהאמוג’י אחראי לשימור קריאת השעון האנלוגי, שאחרת ההכרות איתו היתה הופכת לנחלתם של היסטוריונים בלבד.

* * *

רשימת האמוג’י המתעדכנת-תקופתית מכילה סימנים לדגלים של כל המדינות. תאורטית. בפועל, טלפונים או דפדפנים ישנים יציגו רק את 10 המדינות שהיו בגרסאות המוקדמות של התקן (יפן, קוריאה, סין, ארה”ב, רוסיה, גרמניה, צרפת, ספרד, איטליה ובריטניה), בעוד גם כאלה שתומכים בחדשים יותר, לפעמים לא טורחים לקדד את הדגלים עצמם למכשיר, אלא ישימו רק את ראשי התיבות של המדינה במקום, כפי שאני רואה אצלי בכרום.

אבל בלי קשר, מדינות זה משהו שמשתנה. לא כל יום, אבל לאט לאט. אבל דגלים שנוספו לתקן לא יכולים לרדת ממנו. אתה לא יכול להגדיר מחדש את הקוד לדגל בלגיה, גם אם בלגיה תתפצל לה לפלמיה וולוניה. אי אפשר לשנות משמעות של אות, כך שמה שפעם נכתב “בלגיה” יהיה בעתיד “קרפדה” רק כי שינו את משמעות הקודים של האותיות. אז אני מקווה שתכננו קדימה, עם מקום לעוד מדינות ועוד דגלים בתקן.

אין תגובות

Sep 16 2016

נוקדנות תרגומית, בייבי

בפינת הנוקדנות התקופתית שלנו, נבחר להתעצבן על משהו שרבים אוהבים לשנוא: תרגומים של שמות סרטים. או, במקרה שלנו, אי-תרגום שמות:

יש לנו כאן סרט עם שם מאד ברור, מאד straightforward באנגלית – Bridget Jones’s Baby – שניתן היה גם לתרגם אותו בקלות לעברית – “תינוקה של ברידג’ט ג’ונס”. לא סתם שזה ברור, קליט ויושב טוב בעברית, זה גם מתכתב עם שמות של סרטי עבר, כמו “תינוקה של רוזמרי” (אם כי אולי זה לא בדיוק הז’אנר שאליו הם מכוונים).

לעומת זאת, השם הנבחר נשמע כאילו מישהו עילג מנסה לדבר באנגלית. כי מה לעשות ש-S הבעלות באנגלית, כשהיא באה אחרי מילה שנגמרת ב-S, היא אחד הפינות הפונולוגיות הבעייתיות באנגלית. יש כאן צליל שחשוב להבנה, אבל שלא נהגה בכלל, ושניתן לכתוב אותו בכמה דרכים שונות (גם Jones’s וגם Jones’). אבל בכתיב העברי, הניואנס הזה הולך לאיבוד, ואנחנו נשארים עם סרט שהוא יותר “Million Dollar Baby”, כלומר נראה בה-“בייבי” הוא כינוי לברידג’ט ג’ונס עצמה, לא לתינוק/ת.

אז המפיצים הישראלים לקחו את אחד המקרים באנגלית שבה תעתוק מצלולי של השם יגרום באופן מפורש לאיבוד מידע, והחליטו דווקא כאן לתעתק מצלולית את השם.

יופי.

6 תגובות

Apr 04 2016

יוגורט מקצועי למקצועני היוגורט

שטראוס הוציאו לאחרונה יוגורט חדש תחת מותג הדנונה הבינלאומי שלה. “דנונה PRO”.

danone_pro_lavan_2.4_2015_0

ואני שואל את עצמי, למה Pro? האם באמת יש כאן הפרדה בין יוגורט שהוא תחביב בלבד, לעומת יוגורט למקצוענים? אני מקבל את זה במהדורות של מערכות תוכנה, אבל ביוגורט? האם אתלטים שצורכים הרבה חלבון (שהם כנראה קהל היעד האמיתי או המדומין של המוצר) באמת מקצוענים יותר בצריכת מוצרי החלב שלהם?

או שפשוט, כמו בתוכנה, מדובר במיצוג שמאפשר לגבות יותר כסף בעבור פיצ’רים שלא ברור שמישהו בכלל צריך. ובמקרה הזה, ליצור קטגוריה פיקטיבית שבין יוגורט לבין תוסף-חלבון שאתלטים אמיתיים יתעלמו ממנה, ומי שיקנה את זה הם אנשים שרוצים להרגיש שהם מקצוענים. מה שזה לא יהיה.

2 תגובות

Mar 28 2016

סייבר-כותרת לסייבר-פוסט בסייבר-בלוג

נתקלתי לאחרונה בשני חשבונות טוויטר מלבבים, שלצערי הגעתי אליהם – לפחות לראשון מביניהם – קצת לקראת סופו. הראשון נקרא CyberEveryWord והשני CyberPrefixer, שניהם מתופעלים ע”י אחת Jill @ None, ושניהם סובבים סביב אותו רעיון בסיסי – לקחת את הקידומת “סייבר”, שממש קרובה לאובדן כל משמעות אמיתית, ולתת לה את הדחיפה הקטנה שהיא צריכה מעבר לקצה.

 

 

מבין השניים,  CyberEveryWord הוא החביב עלי. המשימה של החשבון פשוטה – לעבור על המילון כולו, מילה מילה, ולפרסם אותו כשהיא עם הקידומת “סייבר”. לצערי הצטרפתי יחסית מאוחר, באזור האות U שהיתה מלאה בהרבה מילים לא הכי מעניינות עם הקידומת Un, אבל הרעיון עדיין קסם לי, באבסורדיות המוחלטת שלו, החל מ-Cybervegetation ועד Cyberwasherwoman. הזכיר לי ציטוט מהספר Microserfs של דאגלס קופלנד, אותו ציטטתי לא פעם:

Abe has a friend in research who’s working on “metaphor-backwards” development of software products. That is, thinking of a real-world object with no cyber equivalent, and then figuring out what that cyber equivalent should be. Abe’s worried because at the moment he’s working on “gun.”

 החשבון השני, CyberPrefixer, לוקח כותרות מעיתונים ומוסיף את הקידומת Cyber לפני שמות עצם ופעלים. התוצאה, באופן מחשיד ודי מדכא, לא מאד קיצונית. אבל לא רק שהכותרות שנוצרות לא שונות בהרבה מהכותרות האמיתיות, הן בעיקר נראות כמו מנוע ליצירת תקצירים לסיפורי מד”ב עצלניים. Not that there’s anything wrong with that.

2 תגובות

Feb 15 2016

תיאום ציפיות

העיר מלאה בימים האחרונים בשלטי פרסומת לחנות חדשה, “לחייל ולטייל”, שהשם שלה, אני חייב להודות, נתקע לי בעין ובפה שוב ושוב כשניסיתי לעכל אותו.

 

לחייללטייל

איך אתם חושבים שקוראים לחנות? איך הייתם מנקדים את השלט? גם לכם זה פתאום נתקע, לא מסתדר? מרגיש קצת עקום?

כוונת המשורר כאן, כך נראה לי, היא ששתי המילים יהיו מנוקדות באופן דומה. לחַיָל ולטַיָל (Hayal, Tayal). יש כאן סימטריה ברורה. הבעיה היא שבעוד “חַיָל” היא מילה נפוצה מאד, “טַיָל” היא הרבה פחות נפוצה, בעוד “לְטַיֵל” גם היא מילה מאד נפוצה. זה גרם לי לקרוא את השם, אינסטינקטיבית, עם הפירושים הנפוצים, כשהמילים לא מתחרזות. התוצאה? התנגשות בין החרוז שראיתי לבין חוסר-החריזה ששמעתי בתוך הראש.

אז המוח שלי מיד ניסה לתקן את זה, להתאים את ההגיה לראיה ולבחור בפירוש אחר לאחת המילים. הבעיה היא שגם בין שני הפירושים האלטרנטיביים למילים הכתובות, החלופה למילה הראשונה – “לְחַיֵל” היא יותר נפוצה מאשר “טַיָל”. אז הנסיון השני שלי להגות את זה הפך לשמות הפועל – “Lehayel veLetayel”, שמסתדר מצוין מצלולית – אבל לא מבחינת משמעות. בסופו של דבר מדובר בחנות, אחרי הכל, וחיול זו פעולה שעושה, ובכן, הצבא.

רק אז, כאופציה שלישית ואחרונה, הסכים המוח שלי לבחור בפירושים המיועדים של צירופי האותיות, ולימד אותי שיעור נוסף בחשיבות של לבדוק את הרעיונות שלך גם מול אנשים שלא מעורבים בפרוייקט, שאולי היו אומרים לבעלי החנות שאנשים שלא שמעו את השם מראש, אולי יקראו משהו אחר בשלט.

4 תגובות

Jul 29 2013

על אמהות ומטונימיה

הפלך – distaff – הוא לא סתם עוד כלי לעבודות הבית. בימי הביניים הוא הפך לסמל המייצג של עבודות הבית הנשיות, עד כדי כך ש-“יום הפלך”, או “יום הקדוש פלך” (St. Distaff’s Day), היה יום חג לא רשמי של הכנסיה הקתולית, היום בו נגמרת חופשת חג המולד והנשים שבות לעבודות הבית.

 

אבל זה לא נגמר בסתם יצוג מטונימי בין פלך הטוויה לבין המלאכות הנשיות שבבית. במאה ה-15, לכל המאוחר, הכישור כבר סימל באופן כללי את תפקידה של האישה בבית, את הסמכות של על המשק הביתי.

במאה ה-19 המשמעות התגלגלה עוד קצת, אולי בגלל שהתיעוש החליף כמעט לגמרי את הטוויה הביתית, אבל לא לחלוטין – המונח “distaff side” החל לתאר את צידה של האם באילן היוחסין. “He is his uncle on the distaff side”, יוכל לתאר את אחי האם. המונח המקביל לצד הגברי של המשפחה, אגב, הוא “spear side”, אם כי ללהבנתי (וללא מצאתי אטימולוגיה מספקת כאן) מדובר על הצד השני של הפלך, לא הצד עליו כרוכים חוטי הטוויה, ולאו דווקא הצד הלוחמני של המשפחה.

* * *

נתקלתי בביטוי שהיה חדש לי באנגלית, to be mother. המשמעות, הבריטית כל-כך, היא “למזוג את התה (למישהו אחר)”, כלומר “להיות אמא” זה למלא את התפקידים הביתיים המסורתיים של האם, להגיש תה (וגם אוכל, ע”פ פרשנויות מסוימות של הביטוי). שוב, יש כאן זיקוק מטונימי של התפקיד המסורתי של האם במשפחה (או במקרה הזה, תפקידה המסורתי בשעת התה) אל תוך עצם המהות של “להיות אם”.

בפורום בו נתקלתי במונח אפשר היה לראות חוסר נוחות של אנשים מהמונח הזה, שהוא ללא ספק קצת ארכאי. הוא ללא ספק משקף תפיסה מאד קשיחה של תפקידים מגדריים בבית ובמשפחה. האנשים שלהם הביטוי לא הפריע נטו להיות מבוגרים יותר, אנשים שגדלו בתקופה שהיה פחות שיח ציבורי סביב התפקידים המגדריים הללו.

מצד שני, מטונימיות הרבה פעמים ישקפו תפיסות כאלה – כשאתה משקף את השלם באמצעות חלק, אתה בעצם טוען לקשר מהותי בין השלם לבין החלק הזה, ולכן הן מקום מעניין לצפות בו על הנחות מובלעות בשפה שלנו, ובחברה שלנו. גם מבחינת המטונימיות שבהן אנחנו משתמשים, וכמובן גם אלה שלא – כמו הביטוי “to be father” – שלא ממש קיים.

(אגב – חיפוש ב-google images אחר “to be mother” הניב עשרות תמונות של נשים בהריון, פלוס תמונה או שתיים של ג’סטין ביבר.)

* * *

בשני המונחים הללו נתקלתי באתר English Language and Usage (כאן וכאן), אתר שאלות ותשובות וחלק מרשת אתרי StackExchange. הוא אתר מרתק שאני נהנה לקרוא בו (וגם לענות מדי פעם על שאלות) כי הוא חושף אותך לעושר והגיוון הבלתי פוסק של השפה האנושית. מומלץ בחום.

3 תגובות

Apr 21 2013

פיסוק לבקשתך

אמיר אהרוני, בבלוגו (כאן וכאן), יוצא כנגד התופעה של סימן הפיסוק החדשני, שתי הנקודות (..). בפוסט הישן יותר הוא מוטרד מהפופולריות שלה בשפה לא פורמלית, ובזה החדש מהחלחול שלה לשפת קופירייטינג רשמית. אני, בתורי, הייתי רוצה לתת זווית אחרת.

ראשית, הייתי רוצה להרגיע את חששותיו של אהרוני. שפת קופירייטינג מעולם לא היתה שפה תקנית במיוחד, ולצפות ממנה להקפיד על כללי התחביר המקובלים לשפה כתובה היא ציפיה חסרת סיכוי. אני מופתע כל פעם מחדש שאנשי פרסום ויחסי ציבור, אנשים שהמילה הכתובה היא כלי העבודה הראשי שלהם, מוציאים תחת ידיהם טקסטים עלגים ומגושמים. אבל זה המצב.

שנית, לעניין עצמו. אני מסכים עם אהרוני שהתופעה עצמה מעניינת, ואני חושב שהיא נולדת מתוך המשלב המשולב של הכתיבה האינטרנטית. אחת הנקודות המעניינות שמביאים כרמל וייסמן ואילן גונן בספרם “עברית אינטרנטית” (כתבתי בזמנו סקירה) היא הטענה שהשפה הכתובה באינטרנט, במרחב של אימיילים ורשתות חברתיות, היא שפה היברידית, שמשלבת מאפיינים של שפה כתובה ושפה מדוברת. ככזו, למרות שהיא מובאת בכתב, היא לא מקפידה על רבים מהכללים של השפה הכתובה, ובהם סימני פיסוק מובחנים, וחלוקה ברורה למשפטים ופסקאות שמרכיבים טיעונים מובנים.

מה הכוונה? שהטקסטים הללו נוטים לזרום ממשפט למשפט, כמו שפה מדוברת – קריאה של תעתיקי שיחה מדוברת מראים שלא רק שאין לנו זכר לפיסוק קוהרנטי או משפטים שלמים, גם כללי דקדוק רבים קיימים רק כהשפעה כללית על השיח. שלוש נקודות, אם כך, מסמלות את המעבר ממשפט אחר לשני בלי המבנה הפורמלי של משפטים, שהנקודה מסמלת.

אז מה עם שתי נקודות? הן נכנסות במקומות שבהן שני משפטים קשורים יותר מאשר אלה המופרדים בשלוש נקודות. שתי הנקודות מסמנות  במקרים רבים פאוזה קצרה יותר המסמלת משפטים הקרובים יותר רעיונית, או אפילו באה למלא את השימוש המסורתי של שלוש הנקודות, להכניס פאוזה בתוך משפט, ולא לקשר בין משפטים פזורים. בקיצור, סימן ניקוד חדש שבא למלא צורך אמיתי, בתוך משלב שפה חדש.

אני מבין את הרתיעה האישית של אהרוני, רתיעה שבאה במקביל ובלי קשר לקבלתו את התופעה כמשהו שקורה. לי אישית השימוש בשתי נקודות לא צורם, למרות שיש מספיק תופעות לשוניות חדשניות באינטרנט שכן גורמות לי לצמרמורת.

3 תגובות

Oct 07 2012

פייס/דיש/ויקי: על קידודים ופירושים

כך צייץ הבוקר יונתן/חתול/רובוט:  

הטוויט הזה גרם לי לחשוב עד כמה מעצבנים אותי אנשים שמשתשים במונח “דיש” למדיח הכלים, כלומר “שמתי את הכלים בדיש”. בעודי עסוק בלהתעצבן, בתוך הראש שלי, באנשים שמדברים אחרת ממני, הגיעה תגובה לציוץ המקורי וגרמה לי (בלי שום קשר לבדיחה של @Appelboy7) להבין, סוף סוף, מה מפריע לי בקיצורים כמו “פייס” או “דיש”, שלא מפריעים לי ב-“מק”, למשל.

נתחיל מכמה הנחות יסוד. הראשונה היא שקיצורים זה דבר טוב. זה דבר טבעי. לתקשר זה קשה וזה מעייף, וזו לא עצלנות לחפש קיצורי דרך למונחים נפוצים. הבעיה עם זה היא, כמובן, שיש מספר מוגבל של מילים קצרות שאפשר להרכיב מסט העיצורים והתנועות שאנחנו משתמשים בהם, כך שתמיד תהיה תחרות על המשאב הנדיר הזה, המילה החד-הברתית. יתכן שנמאס לי כבר להגיד “אנציקלופדיה”, אבל אני לא אוכל לקצר אותה, ברוב ההקשרים, ולהגיד פשוט “אין”, כי המילה הזו כבר בשימוש ע”י משהו אחר. מדעני המחשב בקהל יכולים לראות כאן קשרים לקידוד הופמן, אחד העקרונות המוקדמים ביותר של כיווץ מידע, שבו אפשר לכווץ מילה פופולרית לקוד קצר ופשוט, בהנחה שהקוד הקצר והפשוט הזה אינו מילה שימושים בעצמו.

שנית, ההנחה שלי היא שאנחנו, בישראל של שנת 2012, חיים בסביבה לשונית די מורכבת. אנחנו מדברים עברית, אבל שואלים המון מילים מאנגלית, בעיקר מילים מתחום הטכנולוגיה. המילים הללו נמצאות תמיד בנקודה כזו או אחרת בתהליך הייבוא אל תוך העברית. חלקן כבר לגמרי הפכו למילים עבריות, וחלקן עדיין שומרות את המבנה האנגלי שלהם. והציר הזה מורכב יותר, מכיוון שלאנשים שונים, המילים הללו יכולות להיות בנקודות שונות בתהליך הזה.

מה הכוונה שלי? ניקח את “פייס” של יונתן בדוגמה הראשונה. פייסבוק היא מילה נפוצה, ולא מפתיע שנרצה לקצר אותה. בשביל אנשים שהמילה כבר יובאה במלואה לעברית, אין הרבה בעיה לקצר ל-“פייס”. לקחנו מילה בת שתי הברות, השמטנו את השניה, ונשארנו עם מונח קצר וקליט. היאח!

אבל הבעיה היא שלמילה “פייס” יש משמעות בפני עצמה היא לא רק הצליל הראשון במילה הסתומה “פייסבוק”. לכן אנשים שהאנגלית יותר שגורה בפיהם או שרגילים לתרגם דברים בראש כל הזמן, כשיתקלו במילה “פייס”, יחשבו מיד על פרצוף – לא על פייסבוק. כנ”ל “דישוושר” שמקוצר לדיש: “הפעלתי דיש” הופך לפעולה קצת תמוהה של חיבור צלחות לחשמל. כאן יש את ההבדל המהותי בין פייסבוק ומקינטוש: למילה “מק” אין שימוש שגור שמתנגש עם הקיצור, ולכן היא לא יוצרת את הבלבול הזה. 

דוגמא נוספת, מורכבת יותר, היא “חיפשתי בוויקי” (לאמור, בוויקיפדיה), והיא צורמת באוזני עוד יותר, כי אני מפרק את המונח ויקיפדיה לשניים, “ויקי” ו-“אנציקלופדיה”, והקיצור רק ל-“ויקי” מאבד, בשבילי את החלק המהותי יותר בהגדרה. וכאן, אני חושב, אפשר למצוא בעיה נוספת שיש לי עם הקיצורים הללו, בנוסף להתנגשות-המשמעות הבסיסית. באותה תגובה שקישרתי אליה קודם, מראשית ימי הבלוג, נתתי טענה שאותה אני בעצם סותר עכשיו:

שנית, בנוגע לפייסבוק. פייסבוק אינו ספר של פרצופים, כמו שאפל אינה Malus domestica. מדובר כאן בשמות פרטיים, proper names, שלא אמורים לעבור תרגום מילולי. עברנו כבר את שלב חיפושיות הקצב.

כלומר אצלי בראש, ובתקווה גם אצל אחרים, יש מונחים שעדיין מכילים שאריות של המילים שמרכיבות אותם. “ויקיפדיה” היא “אנציקלופדיה מבוססת ויקי”, כמו שיש אתרי ויקי רבים, וכשמקצרים רק לחלק הראשון, אני לא יודע על איזה ויקי מדובר. ויקיפדיה? ויקימילון? אחד מאלפי האתרים תחת Wikia? כלומר אני עושה למילה “ויקיפדיה” ניתוח סמנטי, בעוד מי שמקצר אותו ל-“ויקי” עושה רק ניתוח מצלולי, וכאן ההתנגשות בין הציפיות שלי לציפיות שלהם. וזו הסיבה שאני מוצא את עצמי, בערב חג סתווי ונעים, מתעצבן, בתוך הראש שלי, על אנשים שמדברים אחרת ממני. אבל לפחות אני יודע למה.

7 תגובות

הבא »

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים