ארכיון התגית 'שוקולד'

Jun 15 2015

יומן צריכה: סיפורים מהסופר

ברוכים השבים לפינתינו הקטנה, שמוקדשת היום לא לדברים מוזרים שמצאתי במעמקי טיב טעם או בחנויות מכולת אסיאתיות במדרחוב נווה שאנן, אלא לדברים שאפשר למצוא בכל מכולת או סופרמרקט, חלקם חדשים, חלקים ישנים, אבל שהיו מעניינים מספיק בשביל שארצה לטעום (או שחברים חשבו שראוי שאטעם) ולכתוב עליהם. בונוס: גם אתם תוכלו להשיג אותם בקלות!

במבה פונץ’ בננה

image

אני לא אוהב במבה במיוחד, וגם לא התלהבתי מכל הבמבות הממולאות (חוץ מבמבה במילוי קרם במבה, אבל זה מסיבות מטא-אסטתיות יותר מאשר קולינריות). וגם הבמבה הזו לא היתה מעניינת. חצי עם מילוי מתקתק צהבהב, חצי מתקתק ורדרד, והכלל לא מלהיב, לא מעניין ולא טעים במיוחד. הרבה meh.

מה שכן, הדבר הטוב ביותר שיצא ממנה זה שכשחיפשתי את התמונה של הבמבה לשלב כאן, ראיתי שיש עבודות פוטושופ באינטרנט (חלקן טובות יותר וחלקן פחות) של אריזות של מגוון במבות ממולאות בכל דבר החל מקיש חצילים וגפילטע ועד לצבעי גואש ונזלת. חמוד לעיתים.

 

דוריטוס רוליטוס

על חיבתי לחטיפי תירס כבר כתבתי בעבר, אז באיחור אופנתי הגעתי לטעום את הרוליטוס, שזה בגדול דוריטוס מגולגלים לצינורות דקים.

image

מה שנחמד הוא שבתחום שבו חטיף שמתואר כ-“חריף אש אש מוות שריפה אחים שריפה” כמעט ולא מדגדג לך, דווקא הרוליטוס הזה השאיר טיפה עקצוץ נעים על הלשון. ניסיתי את טעמי ההוט גבינה והצ’ילי והופתעתי לטובה משניהם.

הבעיה היחידה איתם היא שלמרות שהם מגולגלים לצינורות נחמדים וחלולים, לא הצלחתי לחשוב על משקה שיהיה נחמד לשתות אותו דרכם כמו קשית. אולי הורצ’טה.

טעמי בייגלה

מכירים את השוקולדים היוקרתיים האלה של לינדט או מי שזה לא יהיה, עם 80% קקאו קולומביאני איכותי בנגיעות עדינות של מלח הימלאיה ורוד, שיוצר ניגוד טעמים מעניין בין המתוק למלוח? ובכן, זה בדיוק כזה, אבל בפושטי. השוקולד הוא של עלית, הבייגלה הוא סתם בייגלה, ואין כל יומרה לאנינות.

שזה מצוין! אני אוהב את השוקולד שלי פושטי, וטעמי, ספציפית, הוא מותג ותיק ומוצלח שלא קיבל אף פעם את הכבוד הראוי לא. ובלי שום 80% ובלי כלום, גם כאן יש לנו את הניגוד הזה בין המליחות של הבייגלה למתיקות של שוקולד החלב, וזה מוצלח בהחלט. מומלץ, נחמד, וזמין בכל פיצוציה.

Comments Off on יומן צריכה: סיפורים מהסופר

Jan 31 2014

יומן צריכה: מה כבר אפשר לצפות?

שוק החטיפים הישראלי קצת רדום לאחרונה, חוששני. אין ממש חידושים מעניינים, שום זוויות חדשות. אני ממש יכול לראות את אנשי המוצר של אוסם ועלית בישיבות סיעור-מוחות מיאשות, כל אחד מנסה לזרוק משהו חדש שאולי יתפוס, להצדיק את התקן שלו. במבה במילוי במבה? ביסלי זיתים? הכל תוצר של מערכת בפאניקה.

הנה דוגמה אחת שנתקלתי בה לאחרונה:

איך נראתה הישיבה הזו? “טוב, כבר ציפינו אגוזים, וביסקוויט, וסוכריות קופצות. ועוד סוג של ביסקוויט. ובייגל’ה. וביסקוויט. מה עוד נשאר?”. ואז פתאום מזדקף לו אותו מהנדס מזון (שבראש שלי לובש חלוק מעבדה לבן, משום מה) ואומר “גרעינים!”. ואז אומרים לו “מה?”, והוא מתעקש. “גרעינים! גרעיני חמניה! כן! ולא סתם זה, אנחנו נצפה אותם בציפוי קראנצ’י כזה, כמו של בוטנים אמריקאים, בתוך השוקולד!”. ואז כולם מסתכלים עליו מוזר, אבל כבר כמעט 17:00 וכולם רוצים ללכת הביתה, אז אומרים “יאללה. ננסה”. וככה זה הגיע למדפים שלנו. והאמת? זה לא רע. אבל בין השוקולד, לקרם שוקולד שבפנים, לציפוי הקראנצ’י הזה כמו של בוטנים אמריקאים? בקושי מרגישים טעם של גרעינים.

ואם כבר דיברנו על “בקושי מרגישים טעם”, אז האיזוטופ התורן של ביסלי נחת על המדפים לאחרונה, פלוס מינוס. “ביסלי אקסטרים” – גרסאות מוקצנות(?) של טעמי ביסלי קיימים, כולל “גריל יותר חריף” (לא ניסיתי), “ברביקיו יותר מתובל” ו-“גריל יותר מעושן”.

image

באיזו כתבה בויינט (אני אחסוך לכם את את הלינק) זה תואר כביסלי “בטעמים נועזים ומתובלים יותר” שיוצר “חווית טעם מושלמת ונועזת יותר מתמיד” (כן, זה טקסט שמתיימר להיות כתבה, לא פרסומת). אז נתחיל מזה ש-“נועז” אף פעם לא היתה מילה שקישרתי יותר מדי לביסלי, אבל במקרה דנן, הנסיון לטעון לאיזושהי חווית טעם יחודית מופרך לחלוטין – אני לא הרגשתי שום הבדל בטעם בין הביסלי הזה לגרסה הלא-אקסטרימית שלו. אפילו לא איזו מנה גדושה יותר של מונוסודיום גלוטמט. כלום. אולי החריף יהיה חריף קצת (אם כי אני מוחה על העובדה שיש שתי גרסאות לביסלי גריל הבנאלי, בזמן שביסלי פיצה או בצל לא מקבלים יחס), אבל אני בספק אם הוא יהיה באמת חריף.

זה נחמד לאכול ביסלי מוארך, זה נכון. יש כאן אלמנט חביב של ביסלי שדורש כמה ביסים. אבל זה בעיקר גרם לי לחשוב על פס היצור, על רצועות ארוכות-ארוכות של בצק ביסלי עיסתי שזוכה לתיבול וחיתוך לפני שנזרק אל השמן, ומזכיר לי ביקור במפעל של עלית, כשעוד היה בצומת עלית לפני שנים רבות, ופס ארוך כזה של טופי ורוד-ורוד בטרם נחתך למקטעים שנכנסים לאריזות. ואז נהיה לי כאב שיניים מהזכרון.

פינת הבונוס: במכולת למוצרי המזרח הרחוק בפלורנטין ראיתי את הפחית הזו, ומיד הייתי חייב לקנות אותה.

מדובר על בוטנים מצופים בטעם קפה. כן, כן. זה נשמע נהדר, לא? ובכן, זה לא היה בדיוק מה שציפיתי. אני חשבתי שזה יהיה דומה ללעוס פול קפה מר וקלוי, אבל עם מרכז בוטני. אבל מסתבר בתאילנד, משם מגיע החטיף, האסוציאציה לטעם של קפה היא בעיקר של חלב – יש לציפוי טעם של חלב מרוכז וממותק, עם רמיזה עדינה של קפה. לא מה שציפיתי, אבל ממש מוצלח. לחברה הזו יש גם חטיפים דומים בטעם חלב קוקוס, אצות נורי, מרק טום יאם(!) ועוף. בהזדמנות…

4 תגובות

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים