ארכיון התגית 'פייסבוק'

Dec 05 2012

בפייסבוק ייסדתי את מדינת ה-Creative Commons

אניל דש, אחד מהאנשים שיותר יוצא לי לקשר אליהם, נותן זווית ראיה מעניינת על מם זכויות היוצרים שרץ כרגע בפייסבוק, ועל מה זה אומר על הגישה הכללית של משתמשי פייסבוק לפרטיות וזכויות יוצרים.

למי שלא נתקל בתופעה, מדובר בפסקה שעוברת שכפול קופי-פייסט ברחבי פייסבוק, שטוענת שעם הפיכתה של פייסבוק לחברה הנסחרת בבורסה (מה שקרה לפני כחצי שנה), כל החומרים שמשתמשים עכשיו מעלים הם זמינים לשימוש של כל אדם שמחזיק במניות של פייסבוק. לכן, מפרסם הטקסט מצהיר שכל התכנים שהעלה לפייסבוק הם שלו, ולא ניתן להשתמש בהם ללא רשותו.

image

עד כאן, פאניקת אינטרנט ממוצעת. אין מה לראות. אם לא הייתי קורא את הפוסט של דש, כנראה הייתי פוטר את התופעה כמשהו להפנות אנשים ללא רלבנטי. אבל דש טוען, ובצדק, שלא כ”כ משנה אם ההצהרה הזו חוקית או לא, ואם היא נכונה או לא, ואם היא אינטליגנטית או לא. מה שמשנה הוא שהתפוצה שלה מראה על מצוקה שקיימת בקרב משתמשי פייסבוק בנוגע לזכויות היוצרים שלהם, דבר שהוא בכלל לא מובן מאליו.

בסביבה הקרובה שלי יש, כמובן, הרבה מודעות כבר הרבה זמן לנושא זכויות היוצרים ברשת. זה לא מפתיע, כי אני, כבלוגר וכעיתונאי לשעבר, מתעסק רבות ביצור תוכן ובמעמד של התוכן שלי, וגם כתבתי על זה בעבר לא פעם. אבל הנושא הזה לא ממש עומד בלב המודעות הציבורית, לדעתי, לעומת פרטיות למשל, שכבר זכתה לקצת יותר התייחסו במיינסטרים.

אבל עכשיו אפשר לראות קצת יותר התעוררות בנושא. את תמונת המסך שהבאתי למעלה לקחתי מתוך עמוד Facebook Site Governance, עמוד בו מתקשרת פייסבוק עם המשתמשים בנושאי ניהול הרשת. בכל אחד מהסטטוסים שבעמוד יש מאות ואלפי תגובות, כולן אותה הצהרת זכויות חסרת משמעות. את האישה הספציפית שאת הסטטוס שלה בחרתי, בחרתי בגלל שהיא לא נראתה, אם תסלחו לי על האפיון הסטריאוטיפי, כמו מישהי שמעורבת ומעורה בענייני זכויות יוצרים ברשת (גם הסתכלתי קצת על הפרופיל שלה, אבל זו עדיין הכללה גסה). אבל בכל זאת היא – ואלפים אחרים, במדינות רבות, מרגישים צורך ללכת לעמוד ולהעתיק ולהדביק את הטקסט (ולא רק לעשות Share). כי זה מפריע להם. כי הם מרגישים שזה חשוב. וגם, כן, כי הם נסחפים עם הנושא המרתיח היומי, זה נכון, אבל עצם העובדה שנושא זכויות היוצרים על סטטוסים ותמונות בפייסבוק נהיה חם, הוא כבר אינדיקטיבי.

Creative Commons בדלת האחורית

אז אניל דש, שאי אפשר להאשים אותו שהוא לא מעורה בנושאי זכויות יוצרים ברשת, חושב שזו הזדמנות לעשות מהפכה-זוטא, ולהכניס את כל נושא ה-Creative Commons מהדלת האחורית.

Creative Commons הוא שם של גוף ושל סט של רשיונות שימוש בתוכן שהם חלק מתנועה לשינוי התפיסה המקובלת של זכויות יוצרים ולכונן תרבות רימיקסים. לעודד יוצרים לשחרר את התכנים שלהם – טקסטים, תמונות, וידאו ומוזיקה – בצורה שתאפשר לאחרים להפיץ, לשתף ולבנות עליהם תכנים חדשים. למרות הפופולריות של הרעיון ושל רשיונות CC בקרב אנשי אינטרנט, אנשי תקשורת ומדיה חדשה ומפתחי קוד פתוח, הוא עדיין רעיון מאד מהפכני ב-“עולם האמיתי”, שם יצירה היא בעלות ושחרור בחינם הוא הפסד או פראייריות. fb-rights-controls.png

לכן הרעיון של דש כ”כ מהפכני. הוא מציע לתת למשתמשי פייסבוק שלוש אפשרויות שיתוף, כמו שניתן לראות לעיל: תוכן קנייני (ברירת המחדל, אותו מצב כמו היום), תוכן הפתוח לשימוש תוך שמירה על זכויות, ותוכן חופשי לשימוש לחלוטין. שלושת האפשרויות מקבילות ל-copyright לאפשרות הראשונה, CC-BY לשני, רשיון Creative Common – Attribution המאפשר שימוש חוזר תוך ציון שם היוצר המקורי, ו-Public Domain, יצירה חופשית לחלוטין.

הערמומיות כאן היא שהפתרון של דש לא ישנה שום דבר לאנשים שמודאגים מהתכנים שלהם. הזכויות שלהם באפשרות הקניינית זהות לחלוטין לזכויות שלהם היום, ובעצם כל מה שהכפתור עושה הוא לאפשר להם לוותר על חלק מהזכויות. אבל עצם העובדה שהם מציינים במפורש את זכויותיהם (מה שקורה גם ככה באופן מובלע) ירגיע אנשים, ועל הדרך יכניס עוד קצת לתפיסה הציבורית, הנורמטיבית, את המחשבה שאפשר גם אחרת.

האם פייסבוק תלך לכיוון הזה? צריך לזכור שהיא יכולה להיות אחת המרוויחות הגדולות מהכנסת הרעיון של Creative Commons, שיאפשר לה להשתמש בתכני המשתמשים יותר מאשר היום. מצד שני, לא ברור לי אם פרסומות נכנסות תחת ההגדרה של “יצירה נגזרת”. לאניל דש יש הרבה השפעה במעגלים של עמק הסיליקון וחברות האינטרנט הגדולות, אבל כאן, בסופו של דבר, פייסבוק תצטרך להסתכל על המשמעויות הכלכליות של זה.

אין תגובות

Oct 07 2012

פייס/דיש/ויקי: על קידודים ופירושים

כך צייץ הבוקר יונתן/חתול/רובוט:  

הטוויט הזה גרם לי לחשוב עד כמה מעצבנים אותי אנשים שמשתשים במונח “דיש” למדיח הכלים, כלומר “שמתי את הכלים בדיש”. בעודי עסוק בלהתעצבן, בתוך הראש שלי, באנשים שמדברים אחרת ממני, הגיעה תגובה לציוץ המקורי וגרמה לי (בלי שום קשר לבדיחה של @Appelboy7) להבין, סוף סוף, מה מפריע לי בקיצורים כמו “פייס” או “דיש”, שלא מפריעים לי ב-“מק”, למשל.

נתחיל מכמה הנחות יסוד. הראשונה היא שקיצורים זה דבר טוב. זה דבר טבעי. לתקשר זה קשה וזה מעייף, וזו לא עצלנות לחפש קיצורי דרך למונחים נפוצים. הבעיה עם זה היא, כמובן, שיש מספר מוגבל של מילים קצרות שאפשר להרכיב מסט העיצורים והתנועות שאנחנו משתמשים בהם, כך שתמיד תהיה תחרות על המשאב הנדיר הזה, המילה החד-הברתית. יתכן שנמאס לי כבר להגיד “אנציקלופדיה”, אבל אני לא אוכל לקצר אותה, ברוב ההקשרים, ולהגיד פשוט “אין”, כי המילה הזו כבר בשימוש ע”י משהו אחר. מדעני המחשב בקהל יכולים לראות כאן קשרים לקידוד הופמן, אחד העקרונות המוקדמים ביותר של כיווץ מידע, שבו אפשר לכווץ מילה פופולרית לקוד קצר ופשוט, בהנחה שהקוד הקצר והפשוט הזה אינו מילה שימושים בעצמו.

שנית, ההנחה שלי היא שאנחנו, בישראל של שנת 2012, חיים בסביבה לשונית די מורכבת. אנחנו מדברים עברית, אבל שואלים המון מילים מאנגלית, בעיקר מילים מתחום הטכנולוגיה. המילים הללו נמצאות תמיד בנקודה כזו או אחרת בתהליך הייבוא אל תוך העברית. חלקן כבר לגמרי הפכו למילים עבריות, וחלקן עדיין שומרות את המבנה האנגלי שלהם. והציר הזה מורכב יותר, מכיוון שלאנשים שונים, המילים הללו יכולות להיות בנקודות שונות בתהליך הזה.

מה הכוונה שלי? ניקח את “פייס” של יונתן בדוגמה הראשונה. פייסבוק היא מילה נפוצה, ולא מפתיע שנרצה לקצר אותה. בשביל אנשים שהמילה כבר יובאה במלואה לעברית, אין הרבה בעיה לקצר ל-“פייס”. לקחנו מילה בת שתי הברות, השמטנו את השניה, ונשארנו עם מונח קצר וקליט. היאח!

אבל הבעיה היא שלמילה “פייס” יש משמעות בפני עצמה היא לא רק הצליל הראשון במילה הסתומה “פייסבוק”. לכן אנשים שהאנגלית יותר שגורה בפיהם או שרגילים לתרגם דברים בראש כל הזמן, כשיתקלו במילה “פייס”, יחשבו מיד על פרצוף – לא על פייסבוק. כנ”ל “דישוושר” שמקוצר לדיש: “הפעלתי דיש” הופך לפעולה קצת תמוהה של חיבור צלחות לחשמל. כאן יש את ההבדל המהותי בין פייסבוק ומקינטוש: למילה “מק” אין שימוש שגור שמתנגש עם הקיצור, ולכן היא לא יוצרת את הבלבול הזה. 

דוגמא נוספת, מורכבת יותר, היא “חיפשתי בוויקי” (לאמור, בוויקיפדיה), והיא צורמת באוזני עוד יותר, כי אני מפרק את המונח ויקיפדיה לשניים, “ויקי” ו-“אנציקלופדיה”, והקיצור רק ל-“ויקי” מאבד, בשבילי את החלק המהותי יותר בהגדרה. וכאן, אני חושב, אפשר למצוא בעיה נוספת שיש לי עם הקיצורים הללו, בנוסף להתנגשות-המשמעות הבסיסית. באותה תגובה שקישרתי אליה קודם, מראשית ימי הבלוג, נתתי טענה שאותה אני בעצם סותר עכשיו:

שנית, בנוגע לפייסבוק. פייסבוק אינו ספר של פרצופים, כמו שאפל אינה Malus domestica. מדובר כאן בשמות פרטיים, proper names, שלא אמורים לעבור תרגום מילולי. עברנו כבר את שלב חיפושיות הקצב.

כלומר אצלי בראש, ובתקווה גם אצל אחרים, יש מונחים שעדיין מכילים שאריות של המילים שמרכיבות אותם. “ויקיפדיה” היא “אנציקלופדיה מבוססת ויקי”, כמו שיש אתרי ויקי רבים, וכשמקצרים רק לחלק הראשון, אני לא יודע על איזה ויקי מדובר. ויקיפדיה? ויקימילון? אחד מאלפי האתרים תחת Wikia? כלומר אני עושה למילה “ויקיפדיה” ניתוח סמנטי, בעוד מי שמקצר אותו ל-“ויקי” עושה רק ניתוח מצלולי, וכאן ההתנגשות בין הציפיות שלי לציפיות שלהם. וזו הסיבה שאני מוצא את עצמי, בערב חג סתווי ונעים, מתעצבן, בתוך הראש שלי, על אנשים שמדברים אחרת ממני. אבל לפחות אני יודע למה.

7 תגובות

Apr 21 2012

צורה/תוכן/טוויטר/פייסבוק

לפני כמה ימים צייצה בטוויטר חברה הודעה משמחת, הקשורה למעברה הקרב לחו”ל. מיד נשלחה ידי אל העכבר כדי להגיב, ונעצרתי. איך אני יכול להגיב, בהנתן הכלים החברתיים שהרשת מספקת לי?

העדכון היה בטוויטר, מה שאומר שאני יכול לעשות Favorite (“לפברט”, בעגת טוויטר) או לעשות Retweet (או “לרטווט”). לכל אחד מאלה יש משמעויות חברתיות מסוימות, ואף אחת מהן לא היתה בדיוק מה שחיפשתי.

אם זה היה בפייסבוק, הייתי יכול לצאת ידי חובה בלעשות לייק. לייק מעביר מסר של “אהבתי את מה שכתבת. אני שמח בשבילך”. אבל פיברוט הוא שונה. פיברוט, לדעתי, אומר “הטוויט שלך מוצלח”. לא התוכן של הציוץ בהכרח, אבל הציוץ, כציוץ. הוא היה שנון או מצחיק או מעניין, אבל היחס הוא כלפי הטקסט, לא כלפי הכותב.

כל זה לא אוניברסלי, כמובן, ואנשים משתמשים בכלים החברתיים של פייסבוק וטוויטר למגוון צרכים. אבל אי אפשר להתעלם מהכוונות של המתכננים, כפי שהן מגולמות באפיון של הכלים. לייק נועד להביע מסר מהקורא לכותב. פיברוט נועד, במקור, לסמן את הציוץ ברשימת המועדפים של הקורא, בדומה לכיכוב בג’ימייל (ומשם גם האייקון של הפיברוט), ולכן הוא פחות קומוניקטיבי. ולמרות שבימינו, עם העדכונים לממשק של טוויטר ועם שירותים כמו Favstar, הפיברוט מתפקד טכנית כמעט כמו לייק (אבל פחות פומבי), הוא עדיין לא מעביר את אותם הניואנסים החברתיים.

לכן היססתי מול הציוץ של אותה חברה. כי מה שרציתי להביע הוא דומה ללייק בפייסבוק, להגיד לה ולחברים המשותפים שאני שמח בשבילה. אבל הפיברוט לא מעביר את זה במלואו, וגם ריטוויט לא.

* * *

הייתי יכול פשוט לענות לה, כמובן.

* * *

אני יודע שאני חוזר שוב ושוב לטוויטר, אבל אני חושב שזו פלטפורמה מצוינת להסתכל על השפעות חברתיות של החלטות טכנולוגיות, והשפעות טכנולוגיות של החלטות חברתיות. הפידבק בטוויטר בין טכנולוגיה לחברה נורא מהיר, גם אם האט לאחרונה, ואני לא מבין למה אני לא יושב וכותב עליהם סמינר. או תיזה.

2 תגובות

Aug 12 2011

תפתחו חשבון בפייסבוק. זה לא כזה נורא

אני רואה, מדי, פעם, אנשים שעדיין מסרבים להכנס לפייסבוק. אני לא מדבר על אנשים מבוגרים שמנותקים מהלוּפ הזה, אלא על אנשים שכל המעגלים החברתיים שלהם נמצאים שם, והם ממשיכים בסירובם.

ואין בזה שוב דבר רע, כמובן. אני בהחלט מבין את הסיבות של האנשים, בין אם מדובר על בזבוז זמן לשווא או על חשיפה של מידע פרטי לידי גורמים מסחריים. אבל כשאני רואה אנשים כאלה מתלוננים על כך שהם מפספסים אירועים מעניינים בגלל שהם פורסמו רק בפייסבוק, אני מרגיש צורך לשאול אותם “מה, לא חשבתם שלבחירה שלכם יש גם עלות?”

אליס מארוויק, בבלוג ה-Social Media Collective המצוין (והוא של מיקרוסופט, הייתם מאמינים?), מתייחסת למחיר של opting out, של הבחירה להשאר בחוץ. בימינו, אמצע 2011, לא להיות בפייסבוק מתחיל להיות דומה ללבחור להיות בלי טלפון סלולרי. הסיבות אולי טובות, אבל במסגרת חברתית בה פייסבוק הוא הנחת יסוד, אתם דורשים מאנשים אחרים להתחשב בכם במיוחד, כי פתיחת אירוע בפייסבוק מספיק ל-99% מהאנשים. מרצה שלי באוניברסיטה תיאר את ההפתעה שלו כשגן הילדים אליו הוא בא לרשום את ילדיו דרש מההורים שיחזיקו טלפון סלולרי, על מנת ליצור איתם קשר. הטלפון הסלולרי הפך מקוריוז טכנולוגי לחלק הכרחי מהמבנה החברתי תוך עשור וקצת. רשתות חברתיות עשו את זה אפילו יותר מהר.

אז מה אני מנסה לומר כאן?

תפתחו חשבון בפייסבוק. זה לא כזה נורא.

פייסבוק היא מזמן כבר לא רק רשת חברתית, אלא גם מנגנון להפצת מידע. זה בולט בשבועות האחרונים עם מחאת האוהלים, והאירועים הרבים שמתלווים לה, ובמקרים רבים מתעדכנים בפייסבוק בלבד. אז אם אתם רוצים לקבל את העדכונים האלו – תפתחו חשבון בפייסבוק.

תפתחו חשבון בפייסבוק. אל תפרסמו בו תמונות שלכם. אל תעדכנו סטטוס. אתם יודעים מה? אל תוסיפו את החברים שלכם, ואפילו תפתחו אותו תחת שם בדוי, אם אתם חוששים לפרטיותכם. יש סיכוי טוב שאם אתם רוצים להשתמש בפייסבוק כמנגנון עדכונים ולא כרשת חברתית, רוב המידע שאתם תצרכו יהיה פומבי, אירועים המוניים וקבוצות שמזמינים את כולם.

תפתחו חשבון בפייסבוק. ואל תתלוננו שקורים דברים שאתם לא מודעים אליהם.

4 תגובות

Jul 12 2011

האם לגוגל פלוס יש אפרו?

מבין ההסתבכויות הציבוריות של פייסבוק במשך השנים, אני חושב שאחת הפחות צפויות היתה סביב הצללית, תמונת הפרופיל האוטומטית שמיוצרת לכל משתמש חדש, לפני העלאת תמונת פרופיל אישית. לא הסתבכות גדולה, זה נכון, אבל הנה כתבה על הנושא באתר Sociological Images מלפני כשנתיים, שעוררה קצת גלים באתרים אחרים שמוקדשים לסוציולוגיה, פמיניזם ונושאי חברה ומגדר:

When Facebook is charged with representing an individual, the avatar is white and male.  This is not random or accideimagental.

כוונת המשורר כאן היא שבפייסבוק יש הטייה מבנית, אולי אפילו לא מודעת, בנוגע למה זה “ברירת המחדל”. אם לא ציינו אחרת, ברירת המחדל הוא גבר, שעל פי סגנון השיער בצללית, הוא כנראה גבר לבן. לא שחסרים אנשים שחורים ואסייאתיים שעובדים בפייסבוק, לדעתי, אבל זה לא חלק מהמחשבה הדיפולטיבית של החברה של “מה זה משתמש ממוצע, לא מיוחד, בסיסי”. כמו שהיה כתוב באתר אחר, יש כאן קביעה נורמטיבית – גבר לבן זה הנורמה, כל השאר הם “אחר”. בשלב מאוחר יותר, שוב על פי האתר, הוסיפו פייסבוק צללית נוספת, נקבית, לנשים. לא רק זה, גם הצללית החדשה, על פניה, פחות מובהקת גזעית (או לפחות כך נדמה לי). די ברור שהשינוי הזה משקף שינוי תפיסה בתוך פייסבוק. לא עוד אתר היכרויות לסטודנטים בהרווארד ואוניברסיטאות אמריקאיות אחרות, מקומות שעודם מעוז של האליטות הלבנות, אלא אתר שמבין שהוא פונה יותר ויותר לעולם כולו.

עברו שנתיים, וגוגל נכנסו ברצינות, סוף סוף, לתחום הרשתות החברתיות. נראה שהם למדו הרבה מהטעויות של פייסבוק לאורך השנים, גם אם לא מכל טעויותיהם. אבל שתי נקודות זינקו לי לעין כשהתחלתי לשחק עם השירות.

הראשון הוא הצללית. האמת היא שלא ראיתי כמעט אנשים בלי תמונת פרופיל מותאמת אישית, אבל מקום אחד בו היא בולטת היא ב-Hangouts (או “זוּלה” בתרגום העברי), חדרי שיחות הוידאו, שם מוצגת הצללית בשניות הראשונות, לפני שהמצלמה מתחילה לשדר. והצללית של גוגל, בניגוד לזו של פייסבוק, מנסה להיות הרבה יותר אוניברסלית. או מולטי-קולטורלית. או משהו כזה.

image

השיער קצר יותר, ויכול להיות מקורזל או סתם קצר. השיער הקצר נראה גברי יחסית, אבל בהחלט יכול להיות גם נשי. ואכן, אותה צללית משמשת גם לנשים וגם לגברים, ויתכן שגם לאחרים, ובזאת ההבדל הנוסף ששמתי לב אליו בין גוגל ופייסבוק: אפשרויות המין.

בפייסבוק, שדה המין מכיל שתי אפשרויות: זכר ונקבה. דיכוטומיה פשוטה ונפוצה. אפשר להסתיר את השדה הזה מהפרופיל, אבל חייבים להזין אותו. בגוגל, לעומת זאת, הם הוסיפו אפשרות שלישית: Other. לא כאן ולא כאן, או סתם לא רוצה לציין. אבל מצד שני, השדה הוא שדה חובה: חייבים להזין אותו, וחייבים להציג אותו בפרופיל לכל גולש ומשתמש. לא כאן המקום להכנס לשאלה של למה דווקא שדה זה הפך לחובה בעוד שאר השדות הם שדות רשות, אבל ההשערה שלי, בקצרה, היא כלכלית: גוגל חיים ממכירת שטח פרסום, ופרסום ממוקד מפולח בעיקר על פי מין. שאלה מעניינת היא אילו פרסומות יקבלו בעלי המין השלישי בגוגל פלוס.

5 תגובות

Jul 04 2011

זהות מצוייצת

כחלק מההתעסקויות הבלתי פוסקות סביב גוגל פלוס, הרשת החברתית החדשה של גוגל, ממשיך שחר לנתח את ההבדלים בינה לבין רשתות אחרות שלנו, והבעיות החברתיות שהן טובות יותר או פחות בלפתור. בדיון סביב הפוסט בגוגל פלוס העלה אלי הטענה שטוויטר מתאימה יותר לספר בדיחות גלעד שליט/שואה בגלל אופי הקהילה שהתפתח בטוויטר בישראל. אבל לדעתי (כסטודנט STS ממושמע), אי אפשר להתעלם מההשפעה של המבנה הטכנולוגי של טוויטר על אופי הקהילה שהתפתחה בו. כמו ששחר כותב בפוסט שלו, הכל זה משחק של זהויות.

בכנס בדיון האחרון, של האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, העברתי הרצאה על ז’אנר הסייברפאנק, שהיה אחד ההשפעות על התפתחות האינטרנט המוקדם, ועל השינויים שעברו על תרבות הרשת מאז. אחת הנקודות הבולטות היא משחק הזהויות, שאפיין כ”כ את הרשת בימיה המוקדמים, ותופס היום מקום קטן בהרבה בהתנהלות החברתית. אם פעם יכולנו בקלות ליצור לעצמנו זהות, קבועה או אד-הוקית, בהתהנהלות ברשת, אז היום אנחנו סוחבים אחרינו מטען הרבה יותר משמעותי של זהות. אפשר למצוא אותנו בחיפושים בגוגל. אפשר לראות את הקשרים החברתיים שלנו בפייסבוק, ולדעת עלינו הרבה מבלוגים, פורומים ורשתות חברתיות אחרות. הזהות שלנו באינטרנט הרבה יותר מוצקה ומחייבת.

אז טוויטר הוא עדיין תוצר של המאה ה-21 ו-Web 2.0, ולא של אנונימיות ה-MUDים וה-IRC. אנשים לרוב מציינים את השם המלא שלהם בטוויטר, שמים תמונה אמיתית. ויש אפילו טוויט-אפים ומפגשים אחרים בין המשתתפים. אבל עדיין, בניגוד לפייסבוק למשל, הזהות שלנו בטוויטר בנויה הרבה יותר על המילים שלנו, על כושר הביטוי ב-140 תווים אחר 140 תווים, באופן שמזכיר את העבר. זה נכון, אין כאן אנונימיות אמיתית. אבל העובדה שאנשים צריכים אקטיבית לחפש אותך ולמצוא אותך ולעקוב אחריך בשביל לשמוע מה אתה אומר יוצר תחושה (מזויפת, אמנם) של אינטימיות, של פרטיות, ושל רשות להתנהג בחופשיות ללא השלכות. גם העובדה שקשרים בטוויטר הם חד כיווניים מאפשרת לנו לנו להתנהג באופן חופשי יותר, בלי לחשוש מלסכן קשרים. לא אהבת? תאנפל. זה לא ישפיע על החברות בינינו בפייסבוק, שאמורה לשקף קשר “אמיתי” כלשהו.

זו הסיבה, לדעתי, שאני ארגיש יותר בנוח לספר בדיחת שואה בטוויטר מאשר בפייסבוק. כי בטוויטר אני “אבנר, שמספר בדיחות”, ואולי אני אצור חשבון טוויטר אחר ל-“אבנר, שמקשר לינקים טכנים למתכנתים”, כמו שעשיתי פעם (ונטשתי). אבל בפייסבוק, ובגוגל פלוס, אני “אבנר”, על כל זהויותי. וכאן נכנסת התוכנית המסתורית של שחר לפעולה, אבל בשביל זה נחכה לפוסט הבא שלו.

תגובה אחת

Jun 14 2011

פינת האינפוגרפיקה: טבעת ללא טבעת, השוואה ללא השוואה

קורא מסור הפנה אותי לפוסט בחורים ברשת המכיל אינפוגרפיקות מפורטות יחסית לגבי ההבדלים בין פייסבוק לטוויטר. אני לא יודע אם זה משהו אינהרנטי בפייסבוק, אבל איכשהו יוצא שחצי מהתלונות שלי על אינפוגרפיקות קשורות לנתונים על פייסבוק. לא ברור לי למה. אבל האינפוגרפיקה הזו זעקה לי – ולקורא – החל מהנתון הראשון שקופץ לעין. אז תעיינו באינפוגרפיקה הממש ממש ארוכה הזו, ותראו אם תוכלו לזהות את הנקודות שחרו לי במיוחד כאן.

facebook-vs-twitter-the-infographic-24823-1292938204-1

1. טבעת ללא טבעת

הדבר הראשון שקפץ לי לעין הוא שהנתונים של שני השירותים מסודרים בגרף טבעת, או גרף דונאט. גרף טבעת דומה מאד לעוגה, חוץ מהחור באמצע. ההנחה המובלעת של מי שרואה את הגרף היא שמדובר על מכלול – במקרה הזה מס’ המשתמשים בשירות, על פי התווית בצד שמאל למעלה – ופילוח של המכלול הזה על פי נתונים שונים. אבל כבר הנתון הראשון, העליון ביותר שובר את זה. “88% מהאנשים מודעים לפייסבוק”. רגע, מדובר כאן ב-88% מתוך 500 מיליון משתמשי פייסבוק? לא, ברור שלא. 88% מאוכלוסיית העולם? נראה לי נתון קצת גבוה. הגרף לא מציין מקור ספציפי לנתון הזה, אלא רשימת מקורות כללית, אבל סעיף קטן מצד שמאל למעלה מרמז שהנתון מתייחס לאוכלוסיית ארה”ב בלבד. אוקיי. לגיטימי, אבל מבלבל.

אבל אז אנחנו ממשיכים לנתון הבא בכיוון השעון, שאומר ש-41% נכנסים לפייסבוק כל יום. כאן חזרנו ל-500 מיליון משתמשי פייסבוק, נכון? לא ל-41% מאוכלוסיית ארה”ב. אז אם הנתונים הללו לא קשורים, ולא נמצאים בהשוואה, למה הם חלק מאותו גרף? למה אני צריך לצאת עם מסקנה אינטואיטיבית שיש פי שניים אנשים שמודעים לפייסבוק מאשר שנכנסים אל השירות כל יום?

הבעיה היא שאין לנו כאן גרף טבעת בכלל. יש לנו סדרה של Stacked Bar Graphs, שכל אחד מספר סיפור אחר. באופן טבעי, הייתי מצפה שגרפים שלא קשורים אחד לשני יעמדו בנפרד, ולא יוצמדו כחלק ממכלול אחד. אבל יש כאן תעדוף של ה-style על פני ה-substance, ובשביל הטבעת הכחלחלה והיפה, החבר’ה ב-Digital Surgeons גורמים לנו לראות יחס של השוואה בין הגרפים השונים – מה שמוביל אותנו לבעיה השניה.

2. השוואה ללא השוואה

כל האינפוגרפיקה הזו נועדה להשוות בין נתונים של פייסבוק ושל טוויטר. איך אני יודע את זה? ובכן, הכותרת היא Facebook vs. Twitter, מה שאמור לרמז. אבל בעוד אני עסוק בלהתגבר על המסקנה האינסטינקטיבית ש-70% מהאוכלוסיית ארה”ב גרה מחוץ לארה”ב, אני פתאום שם לב שבשום שלב לא ראיתי נתונים של טוויטר בטבעת הזו.

בשביל לראות נתונים של טוויטר, אני צריך לגלול למטה פיקסלים רבים רבים, עד הטבעת השניה, המקבילה, עם הנתונים של טוויטר. באתר המקורי, כל טבעת, בנפרד, גדולה במעט מרזולוציית המסך שלי, ואני צריך לגלול בשביל לראות אותה יחד עם קצת כותרת.

המשמעות היא שאין לי שום יתרון השוואותי בגרפיקה. במקום לבנות גרפים שמציבים את פייסבוק ואת טוויטר אחד ליד השני, אני צריך לדפדף ולזכור נתונים בין PgDn אחד למשנהו. המצב כל כך מטופש שבכתבה בחורים ברשת הם היו צריכים לתת תקציר מילולי של מסקנות האינפוגרפיקה – היפוך מוחלט של כל ההצדקה לקיומה של האינפוגרפיקה מלכתחילה.

* * *

אז מה יש לנו כאן? בחירה בסוג גרף מבלבל שלא תורם להעביר מידע. ערבוב בין נתונים נפרדים על אותה סקאלה. פריסה על העמוד שמנטרלת את המטרה המוצהרת של האינפוגרפיקה. וגם, last but not least, בחירה במנעד צבעים עדין כל כך שבקושי מרגישים בהבדלים בין הפרמטרים השונים.

אבל מה? הוא יפה. לפחות הוא יפה, לא?

8 תגובות

Jan 06 2011

פינת האינפוגרפיקה: תפוחים ותפוזים

תסתכלו על הגרף הזה, מאתר Business Insider. תסכלו עליו, ותקראו אותו, ותנסה להבין למה מצאתי את עצמי מתעצבן יותר ויותר כשנתקלתי בו, מההשוואה הבלתי רלבנטית למפגיע. אני עברתי תהליך דו שלבי כאן, double-take אינפוגרפי, שבגללו אני לא הצלחתי עדיין להחליט אם מדובר כאן בחוסר הבנה משווע או בהטעייה מכוונת.

 

RevenueByUniqueChart

 

הדבר הראשון שעלה לי בראש כשראיתי את הגרף הוא “איזו השוואה מטומטמת. אמזון מוכרת ספרים, פייסבוק מוכרת שטח פרסום, איך אפשר להשוות ביניהם?”. ואכן, יש כאן תהליכים מאד שונים, אבל עדיין יש בהם מן המשותף. אצל אמזון, המטרה של האתר הוא להמיר את המבקרים ללקוחות משלמים, בעוד בפייסבוק מדובר בעיקר בצפיות, אם כי יש גם תשלום על לחיצות אקטיביות על פרסומות. בסופו של דבר, גם אם המוצר שונה, אפשר להשוות בין השתיים, לא? גם אם התשובה ברורה, אי אפשר להגיד שאי אפשר להשוות בין חנות בגדים וחנות תכשיטים במדד של הכנסות לכל לקוח, לא?

אבל זהו, שזה לא מה שאנחנו רואים בגרף, והרמז היא גוגל, במקום השלישי. גוגל היא חברת אינטרנט, אבל היא מזמן כבר לא חיה רק מפרסומות בתוצאות החיפוש. היא מרוויחה גם ממכירת אפליקציות אנדרואיד. ומשתמשי Google Apps מסחריים וארגוניים. וממכירות מכשירי נקסוס-1 ונקסוס-S. אז נכון, הדברים הללו הם לא חלק מרכזי כרגע מההכנסות של גוגל, אבל הם חלק מה-bottom line שנכנס לגרף הזה, אבל אין להם קשר, ולא הקלוש ביותר, לציר ה-Unique users. וכשחושבים על זה, אני לא בטוח שההכנסות של פייסבוק תלויות ב-Unique users, לעומת הכנסות על בסיס חשיפה, שתלויות גם בכמות ה-hits לאתר, גם אם מדובר על עשרות כניסות של אותם משתמשים ביום. וההכנסות של אמזון, הם כוללות גם ספרים דיגיטליים בקינדל, נכון? האם אפשר לרכוש אותם מתוך המכשיר או האפליקציה? ואם כן, פתאום גם כאן יש לנו נתק בין הגולשים באתר לבין ההכנסות.

אפשר יהיה להדגים את זה באופן פשוט על ידי הכנסת מיקרוסופט לרשימה. למיקרוסופט יש מאות מיליוני גולשים בהוטמייל, בינג, MSN ואתרים אחרים, והם מרוויחים הרבה כסף מפרסום, מכירות מקוונות ועוד. אבל הם מרוויחים עוד כסף, המון המון כסף, במכירות לארגונים ולחברות, ובחנויות אמיתיות, והסכמי רישוי של טכנולוגיות ופטנטים. אם היינו שמים את הכנסות של מיקרוסופט, שעמדו השנה על כ-62 מיליארד דולר, מול ה-unique users שלה, נקבל אותה בצד הימני של הטבלה – אבל מה המשמעות של זה?

בסופו של דבר יש לנו כאן גרף יפה, שנראה מעניין, ועוד יותר מכך, נראה שיש בו תובנה כלשהי. אבל כשמתעמקים, רואים שהיחס הזה בין unique users לבין הכנסה של החברה הוא מזוייף, פיקטיבי, וחסר משמעות. הוא מוטעה, ויותר מכך, הוא מטעה אותנה לחשוב שיש כאן ציר, סקאלה כלשהי, שבו פייסבוק, גוגל ואמזון נמצאים ונמדדים. אולי יש אחד כזה, אבל המדד הזה הוא לא זה.

4 תגובות

Aug 28 2010

מקומפיוסרב לפייסבוק: ביות הרשת

אני יושב ובוהה בבקבוק של שוקו יוטבתה, ומהופנט מה-F הגדולה facebook_logoשמודבקת עליו, הלוגו של פייסבוק שכולם כבר למדו להכיר. לא חסרים על הבקבוק פרטי קשר עם החברה – יש כתובת של האתר, ומספר טלפון, ואפילו כתובת דואר למי שתקוע בעבר, או רוצה לשלוח להם חבילת שי. אבל הסימון קשר הבולט ביותר הוא ה-F הזו של פייסבוק, והכיתוב שמתחתיה: “מצאו אותנו בפייסבוק”. בלי URL. בלי שם של קבוצה או הנחיות אחרות. רק “מצאו אותנו בפייסבוק”. ואז פתאום הבנתי.

פייסבוק הוא הקומפיוסרב החדש.

CompuServe-logoקומפיוסרב (CompuServe), למי שלא מכיר, היה שירות מקוון משנות ה-80 וה-90, לפני שהאינטרנט נכנס לכל בית. היית מתחבר אליו בחיוג ישיר, עם התוכנה המיוחדת, ושם היית יכול לדלג בין פורומים, צ’ט, דואר אלקטרוני, ושאר שירותים שהיום אנחנו רואים אותם בחלק בלתי נפרד מהאינטרנט. ההבדל הראשי הוא שהכל היה ריכוזי: הדואר היה של קומפיוסרב, הפורומים נוהלו על ידיהם. אפשר היה להתחבר רק עם התוכנה שלהם, ולשלם להם על הזמן שבילית מחובר – תשלום על פי שעה, לרוב. קומפיוסרב ושירותים דומים, כמו פרודיג’י, ג’יני ולימים גם America Online, היום AOL הידועים לשמצה, היה מעין אינטרנט סגור, מנוהל ומבוקר, בימים שרק מעטים התחברו לאינטרנט “האמיתי”, מעוז האנרכיסטים והחנונים הרציניים. חברות מעודכנות טכנולוגית היו פותחות פורומים בקומפיוסרב, ומשלבות בשלטי החוצות שלהם את שם הפורום: “Type GO COCACOLA in CompuServe!”. לחברות רבות, זו היתה הפעם הראשונה שהם הציעו שירות לקוחות או ערוץ שיווקי דרך מחשב, והיווה צעד חשוב שאפשר לשירותים מקוונים לצאת מהגטו הטכנולוגי ואל המיינסטרים התרבותי.

WinCIM

 

הדמיון בין השירותים המנוהלים הללו לפייסבוק של היום די בולטים. סביבה מנוהלת ואחידה, שמציעה כלים משותפים לכל עמודי החברות – זיהוי משתמש על פי חשבון הפייסבוק שלו, מנגנון תגובות/לייקים/שיתוף אחיד לכל ה-Pages, ואפשרות פשוטה למשתמשים לחפש ולמצוא את אותם גופים הפעילים בשירות, במקביל לשירותי דואר אלקטרוני וצ’ט. האוניברסליות של פייסבוק היא זו שמאפשרת ליוטבתה לכתוב “חפשו אותנו בפייסבוק” בלי לדאוג שהקהל שלה ילך לאיבוד בדרך. פייסבוק גם נכנסת לתחום השירותים הכספיים, עם ה-Facebook Credits שיאפשרו לה להוות ברוקר בין המשתמשים לבין כל שירות שמציעים הלקוחות המסחריים שלה לגולשים. קומפיוסרב, בהיותה גורם אחד, אחיד ומוכר, שימשה גם היא כ-Storefront למשתמשיה המסחריים, שרצו לספק שירותים בתשלום לגולשים אחרים.

מצד שני, פייסבוק גם למדה מההיסטוריה של קומפיוסרב. את הלקוחות התחילה קומפיוסרב לאבד כש-AOL התחילה להציע שירותים בתשלום חודשי, לא על פי שעה. בנוסף, ההתפתחות של האינטרנט המסחרי גרמו לה להפוך לסתם עוד ספק אינטרנט, כשהגופים המסחריים מעדיפים את השליטה על התכנים והעיצוב שיש להם באתרים משלהם, כמו גם האפשרות לפנות לקהל רחב יותר. פייסבוק, בהיותה שירות חינם, פחות פגיעה למתקפות כלכליות. את הבעיה שהגופים המסחריים מעדיפים לתחזק במקביל לעמוד בפייסבוק גם אתר משלהם, ממותג ובשליטם, פייסבוק פתרה באמצעות ה-Open Graph, היכולת לשלב כפתור לייק ומידע פייסבוקי גם באתרים חיצוניים.

אני לא מתיימר לנבא את הצלחתה או קריסתה של פייסבוק, ואין סיבה לחשוב שהמסלול שלה יהיה מקביל דווקא לזה של קומפיוסרב. אבל אפשר לראות בקומפיוסרב והשירותים המקבילים כגרסת בטא מקדימה לביות של הרשת, להפוך את ה-WWW האנרכיסטי והפתוח (שמזמן גם הוא כבר לא פרוע כשהיה) לגן סגור, או לפחות מפוקח ומסודר. קומפיוסרב מיצתה את הרלוונטיות שלה כי היא לא יכלה לתת מענה להתפוצצות התכנים והאפשרויות באינטרנט. פייסבוק, לעומת זאת, בנויה על האינטרנט, לא מנסה להחליף אותו, לפחות בינתיים. היא מהווה אי מהוגן בלב הים, אי שמספק מספיק שירותים למי שלא מתחשק לו לצאת לשחות.

תגובה אחת

Aug 12 2010

פינת האינפוגרפיקה: אולי, בעצם, לא?

אינפוגרפיקה היא כלי מאד פופולרי, בשנים האחרונות, להקל על הקורא המסכן ולהגן עליו מהטקסט המאיים. העלייה של האינפוגרפיקה, לטוב ולרע, היא הסיבה שיש הצדקה לפינה הזו כאן. אבל לפעמים יש אינפוגרפיקות שפשוט מדהימות אותי. לא כי הם מרשימות במיוחד, וגם לא כי הן מטופשות או מטעות במיוחד. פשוט כי אלה אינפוגרפיקות שאין הצדקה לקיומן. אינפוגרפיקות שלא תורמות שום דבר מעבר למספרים שעומדים בבסיסן. אני לא הראשון שיצא כנגד האינפוגרפיקות המיותרות, כמובן, אבל היום נתקלתי בעוד אחת שעצבנה אותי: הסטטיסטיקות של פייסבוק.

הדבר הראשון שקפץ לי לעיניים, בתחילת התרשים, הוא זה:

FacebookStats1

מה יש לנו כאן? את הנתון היבש מהאתר של פייסבוק, ושני איורים. הראשון מסביר לנו, כנראה, ש-“משתמש” זה הדבר הזה עם הראש והשיער, למקרה שהתבלבלנו. השני הוא פשוט בלון דיבור קטן, משוכפל 130 פעם. כן, נפלאות הקופי-פייסט לעזרתנו! אם קשה לנו עם הקונצפט האבסטרקטי של “130”, אז פשוט נספור ריבועים כחולים קטנים עד שנבין! למידה דרך הרגליים, או במקרה הזה דרך העיניים. Wax on, wax off.  אין כאן שום אלמנט של השוואה ויזואלית, אז כל הגרפיקה הזו מיותרת לחלוטין.

מה הלאה?

FacebookStats2

כאן כבר יש טיפה יותר מידע – ההשוואה המספרית בין פייסבוק ומייספייס זוכה להבדלי גודל פרופורציונאליים. יפה. אבל חוץ מהבחירה השרירותית בחצאי-עיגול, שמקשים על ההבנה של הפרופורציות בין השניים, גם ההחלטה לסמל את מייספייס בצבע שחור על אפור, והחלוקה הפנימית של פייסבוק בין שני גוונים דומים של תכלת, דורשת מאיתנו לקרב את הראש למסך ולכווץ את העיניים בנסיון להבין מה לעזאזל אנחנו רואים.

עוד?

FacebookStats3
החלק החביב עלי. המשתמש הממוצע יוצר 90 פיסות תוכן בחודש, ומקושר ל-80 עמודים. הא! הנה מקום להשוואה! נשים את עיגול ה-80 בתוך ה-90, ונקבל הבהרה גרפית וברורה ש-80 אכן קטן מ-90, אבל רחוק מלהיות שווה לא. בלי ציניות, זו אכן הדגמה גרפית ראויה. אבל אבוי, מה הם משווים כאן? שתי פיסות מידע חסרות כל קשר אחת לשניה, שמצאו את עצמן צמודות זו לזו רק כי הן מופיעות זו אחר זו באתר פייסבוק, או בגלל שהמספרים שלהם קרובים אחד לשני, ברמה האינטואיטיבית. אבל אין לזה שום משמעות! אין כאן שום תובנה שהאינפוגרפיקה מעבירה. משתמשים רושמים יותר סטטוסים מאשר שהם מצטרפים לקבוצות? אז מה? אינפוגרפיקה לשם האינפוגרפיקה, בלי שום מטרה.

רוצים עוד? בטח שרוצים.

FacebookStats4

מפה. מפה זה מגניב. בואו ניקח את המידע הגאוגרפי ונציב אותו על מפה. אפשר לעשות יופי של ייצוגים גרפיים על מפות, כמו מפות חום  או פיזורים גיאוגרפיים. אבל זה לא מה שיש לנו כאן. יש לנו את אותה טבלת מספרים של פייסבוק, אבל עם חצים שמצביעים על המדינות הרלבנטיות. כ”כ קל היה לצבוע את המדינות באדום/צהוב/ירוק/אפור על פי הריכוז, או הכמות, וככה לקבל מידע גיאוגרפי ויזואלי על הפריסה והפופולריות. אבל לא, יש לנו כאן רק כלי עזר לאנשים שלא יודעים איפה נמצאת ספרד, כנראה בגלל שהמעצב של האינפוגרפיקה לא רצה להרוס את המוטיב הכחול-אפור היקר שלו עם צבעים אינפורמטיביים.

ולסיום, נקודה אחת חיובית:

FacebookStats5

כאן הגרף בעצם משרת  את העברת המידע: לקבל אמת מידה ויזואלית פרופורציונאלית של “אוכלוסיית” פייסבוק לעומת מדינות בעולם. השימוש בנאלי, אמנם, ודי מטעה – אין למשתמשי פייסבוק שום שיוך או הזדהות לאומית עם האתר, אחרי הכל, והם חופפים לאוכלוסיות במדינות האחרות – אבל לפחות יש כאן שימוש בכלי האינפוגרפיקה בשביל להעביר מידע. לפחות זה.

15 תגובות

הבא »

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים