ארכיון התגית 'פוליטיקה'

Dec 11 2014

המטרה: מטרה

עם תחילת עונת הבחירות הנוכחית, קישר אודי בקר לאתר רשם המפלגות, שם רשומות, כך מסתבר, לא פחות מ-97 מפלגות(!). לא כולן רצות לכנסת, כמובן. חלקן, אני חושב, מוקפאות או לא פעילות, וחלקן רצות תחת רשימות משולבות (למשל מפלגות מפ”ם ורצ עדיין קיימות כמפלגות נפרדות, למרות שמאז 1992 הן רצות במשותף כרשימת מרצ), אבל עדיין יש הרבה יותר מפלגות קטנות וקקיוניות משחשבתי.

משהו  מעניין במסמכי הרשם הוא שמפלגה אמורה, עם רישומה, לציין גם את מטרותיה. אין תבנית קבועה, וכנראה שגם אין חובה לציין מטרות, אבל מעניין בכל זאת להסתכל על מה שהמפלגות מגדירות כמטרותיהן, אפילו אם רק כדי לנענע את הראש בעצב או שעשוע.

יצא לי לעבור קצת על המפלגות , והנה כצה מהמטרות המעניינות או משעשעות כאלה. צריך לזכור שבסופו של דבר אי אפשר לגזור הרבה מהטקסטים האלה, שבמקרים רבים הם טקסטים שיווקיים גנריים, אחידים וחסרי משמעות שנשלחו ונשכחו עם רישום המפלגה. אבל עדיין, הם שעשעו אותי.

הפיראטים

מטרות המפלגה :
1.חופש הביטוי, המידע, הפרט, התנועה, ההפלגה וההעתקה
2.צדק חברתי, רפואי, חינוכי ומקוון
3.פיתוח וקידום המגזר הפיראטי​

עם #2 אין לי בעיה (גם אם ההכנסה של “מקוון” נראה לי קצת עילג), אבל #1 ו-#3 קצת מוזרים, אפילו בשביל מפלגת פרינג’. ראשית, כי לא ברור לי מה המשמעות של “הפלגה” בסעיף הראשון (זה לקחת את המטאפורה הפיראטית קצת רחוק), ובשלישי, השימוש ב-“מגזר” כאן הוא… איך נאמר…קצת אידיוטי.

 

ארץ חדשה

המפלגה הזו קמה בבחירות הקודמות כחלק ממסעו של אלדד יניב כחלק מהשחיתות השלטונית. להלן מטרותיה:

 

כן, בדיוק.

 

ימין ישראל

1.ישראל עם סגולה. העם היהודי כולו, לעדותיו, לדעותיו, למקומות מושבו ולדורותיו, עם אחד הוא.

בואו נעבור שניה על המשמעות של המילה “מטרות”, אוקיי?

 

לזוז

1.לשפר את המצב הכלכלי
2.לשפר את המצב החברתי
3לשפר את המצב הביטחוני
4.לצמצם את תאונות הדרכים

טוב.

 

מפלגת הרפורמה

4.המפלגה תתעקש על שילוב משכילים ערביים במוסדות המדינה השונים

זה סעיף מעניין לאור העובדה שזו מפלגה ערבית. השימוש במונח “משכילים” מעניין ולא לגמרי מובן לי.

 

מורשת אבות

3.תקבע מדיניות של ביטול העוני […]

אה, אם זו מדיניות אז בסדר.

 

ברית עולם

1.ללכת ביושר, באומץ ובראש מורם אל עבר העתיד.

אנחנו אחריכם!

 

מפלגת המרכז הפרוגרסיבית

6.ייצוג של יוצאי רומניה במפה הפוליטית של מדינת ישראל.
7.החזרת רכוש יהודי רומניה והכרה ביהדות ובפעילות הציונות הרומנית.
8.תשלום בארץ של קיצבאות מרומניה, העברת שידורי טלויזיה מרומניה לארץ.

ספציפי קצת, לא? אני הייתי מוותר על השם המתחמק ופשוט קורא להם “המפלגה הרומנית”. זה ראוי.

 

מפלגת חוק הטבע

טוב, זה קצת קל מדי, לא?

3.לכונן בישראל ממשלה יעילה ומושלמת כמו ממשלת הטבע אשר תפעל בתיאום מלא עם חוק הטבע וע”י כך תביא לכל פרט, לכל מגזר ולכל מדינה חוסן בלתי מנוצח, שלום מתמיד, הרמוניה, שגשוג, הצלחה, בריאות מושלמת והתגשמות בכל תחומי החיים.

בהמשך יש גם מטרה להביא לעשיה החברתית את טכנולוגיית השדה המאוחד הכוללת בין היתר “הקמת קבוצה של 7000 מומחים שיתרגלו את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית ואת טכניקות הסידהים והתעופה היוגית”. כלומר, אין לי בעיה עם מדיטציה, אני פשוט חושב שהם לא לגמרי סגורים על מה זה “טכנולוגיה”.

 

אהבת ישראל

1.עשייה למען קירוב לבבות, איחוי הקרע בין יהודים דתיים ליהודים חילוניים, בין עדות המזרח ליתר גוני העם ובין יהודים לערבים.

רגע, אז בין רוסים לאתיופים זה לא? רק מזרחים מול “יתר גוני העם”-כלומר-אשכנזים? ומצד שני,

6.שמירה על הסטטוס קוו הקיים בין דתיים לחילוניים.

אני די בטוח שהסטטוס קוו כולל את הקרע המדובר.

ולסיום, מפלגת השלטון, הליכוד

אחריות ממלכתית לרמה סבירה של ביטחון הפרט, חינוך, בריאות, תעסוקה ואיכות הסביבה.

רמה סבירה. לא צריך יותר.

 

3 תגובות

Jun 21 2010

שברים

מספרים, כמו שאני אוהב להדגים כשעולה בידי, משקרים. קל מאד להטעות עם גרפים וסטטיסטיקות, עם התחלות צירים ודגימות חלקיות. אבל נקודה מעניינת שבה מספרים יכולים לשקר היא המעבר מסטטיסטיקה – ממספר עשרוני, באחוזים – לחיים האמיתיים.

דובי מביא כאן  הצעת חוק שעברה את ועדת השרים לחקיקה, על תמריצים כלכליים לסיעות שישלבו יותר נשים בשורותיהן. כמו שדובי מדגים, הרף שנקבע – 35% – הוא לא שרירותי, אלא נועד להקל על הסיעות הגדולות ולהקשות על הקטנות:

מפלגה בת שלושה חברים תצטרך לכלול שני-שליש נשים כדי לזכות בתוספת. מפלגה בת ארבעה חברים, חמישים אחוז. מפלגה בת חמישה חברים, 40%. שישה – 50%. שבעה – 42%. רק מפלגה בת שמונה חברים תתקרב לאחוז הרלוונטי כמינימום הנדרש – 37.5 אחוז (אבל בתשעה חברים חוזרים ל-44%). המפלגה הראשונה שתזדקק בדיוק ל-35% נשים כדי להיות זכאית למימון היא מפלגה בת 20 חברים.

השקר של המספרים כאן נובע מהמעבר ממספר אבסטרקטי – 35% – למספר מוחשי, קונקרטי – אנשים, או במקרה הזה, נשים. אנחנו רגילים לחשוב על אחוזים כמשהו שניתן להחיל אותו על כל מספר ולקבל תוצרה מקבילה – 35% מ-3 זה אותו יחס כמו 35% מ-30. אבל אנחנו לא יכולים להכניס לכנסת 1.05 נשים, אז אנחנו מעגלים למעלה ל-2 – ואז פתאום היחס הזהה, האבסטרקטי, של 35%, הופך במציאות ל-66% במפלגה הקטנה, אבל ל-36.6% בלבד במפלגה בת 30 איש.

זה לא שונה מהותית מהטעות המתבקשת כשחושבים על מס הכנסה אחיד. לקחת 20% מכל אדם, בין אם הוא מרוויח 5,000 או 30 אלף שקל אולי נראה שוויוני, אבל כשאתה מתרגם את האחוזים האבסטרקטיים לשקלים קונקרטיים, ועוד יותר מזה – למצרכי יסוד קונקרטיים – אתה רואה שיש כאן הבדל מהותי בין שני המקרים. ועכשיו שמתי לב שכבר כתבתי על זה פעם, באמצע הלילה.

אז מספרים יכולים לשקר, לא רק כשהם עטופים בפסים צבעוניים, אלא גם כשהם מוצגים שחור על גבי לבן, ומציגים אחוזים ברורים מתוך מספרים. אני חושב שאחת הסיבות שקל יותר לדובי לשים לב לשקרים הללו היא ההכשרה שלו במדע המדינה, שם כל נסיון להחיל תאוריות סטטיסטיות על מדינות נתקל בבעיה שיש פחות מ-200 מדינות בעולם, ולהגיד משהו כמו “38% מהדמוקרטיות המערביות” משאיר אותך עם שלוש מדינות ורבע מצרפת, ולאף אחד זה לא ממש עוזר.

2 תגובות

Aug 03 2009

משחק כובעים

ואם נמשיך לרגע את הקו הפוליטי מאתמול, אני שמתי לב היום למשהו כשדיברתי עם כל מיני אנשים לגבי (סגן-) שר הבריאות ליצמן, והוא מהות התפקיד המיניסטריאלי שלו. אני חושב שיש כאן הרבה ציניות ויאוש שמחלחלים לתודעה, ולכן חשוב להבהיר את הנושא.

יעקב ליצמן, ח”כ מטעם יהדות התורה, מחוייב מתוקף תפקידו לשרת את ציבור בוחריו. הוא חלק מסיעה סקטוריאלית, ואין להלין עליו כי כמחוקק, הוא פועל למען האינטרסים של המגזר שלו.

יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות, מחויב מתוקף תפקידו לדאוג לכלל אזרחי מדינת ישראל, למשרד הבריאות ולמערכת הבריאות. הוא חלק מהממשלה המכהנת של מדינת ישראל כולה, ומונה ע”י ראש הממשלה, לא נבחר ע”י ציבור הבוחרים. הוא משרתו של הציבור – civil servant.

יותר ויותר אני מרגיש שהציניות מחלחלת לרמת הציפיות, שלי ושל אחרים. “הוא ממפלגה סקטוריאלית – ברור שכשר הוא יעדיף את המגזר שלו”. זה עיוות של התפקיד – הסקטוריאליות צריכה לבוא לידי ביטוי בבית המחוקקים, לא בממשלה. ברור לי שכל עוד אין הפרדה בין הזרוע המחוקקת והמבצעת אי אפשר יהיה לנתק בין השניים לחלוטין, אבל אנחנו לא צריכים לוותר על השאיפה לכך. כשהציניות משתלטת, ואנחנו רק מושכים בכתפיים ואומרים “טוב, נו, מה כבר אפשר לצפות? ככה זה עובד”, אז אנחנו מפסיקים לבוא בדרישה שדברים ישתנו. ואז למה להם להשתנות?

4 תגובות

Aug 03 2009

יריקה בפרצוף

מגיע לו רופא לעבודה, בבית החולים. הוא עייף, כי הוא בקושי הספיק לישון בין משמרת למשמרת, כי התקנים לרופאים בבתי חולים בישראל נקבעו בשנות השישים, ולא עודכנו לאוכלוסיה הנוכחית. אבל הוא בא לעבודה. הוא בא לטפל בחולים. אולי הוא רופא צעיר, עדיין חדור תחושת שליחות, רוצה לעזור לאחיו האדם. אולי הוא רופא ותיק – מריר, מתוסכל משנים של משכורות עלובות ואיומים על חייו מחולים שמרגישים שמגיע להם יותר. זה לא ממש משנה. הוא מגיע לעבודה, רופא ישראלי, בשביל לעזור לאנשים.

וחוטף יריקה בפנים. לא סתם יריקה – לא, ליריקות הוא כבר רגיל. כאן כבר עלינו מדרגה. “מֶנגלה!”, הם צועקים ברחובות. “הוא עושה ניסויים על ילדים!”. וזה לא משנה אם הרופא הוא דור שלישי לניצולי שואה, או שהוריו בילו את שנות החמישים במעברות לעולי מרוקו, או שעלה מרוסיה בשנות ה-90. קריאות “מנגלה” הן תופסות לכולם, ולא רק בישראל. אין כמעט רוע שמתקרב לשם הזה, שהפך לשם דבר לחוסר אנושיות, לרשע האולטימטיבי. אין משהו שיכול לפגוע יותר ברופא שבא כל בוקר, בין אם בשמחה או במרירות, בהתלהבות או באפאתיות, אבל בא כל בוקר לעזור לאנשים.

אבל בכל זאת יש משהו אחד שבכל זאת גרוע יותר. כשיעקב ליצמן, סגן שר הבריאות – סגן שר בשם בלבד, כי אין ממש שר מעליו  – ליצמן, שהוא בעצם הבוס של הרופאים כולם, בכל בתי החולים הציבוריים, איפה שהרופא הלא-כל-כך-תיאורטי שלנו עובד – ליצמן בא לאותו המון שעומד מחוץ לבית החולים וקורא “מנגלה”, שמאיים על חייהם של רופאים – לא באוויר, אלא בשיחות טלפון מאיימות באישון לילה. ליצמן בא לאותו המון שעומד מול עובדיו, רופאיו, ולא עומד מולו. לא. הוא שולף מכיסו מאות אלפי שקלים ושם אותם כערבות לאותה אם לילד המורעב. וזה לא משנה אם היא הרעיבה או לא הרעיבה – את זה אני אשאיר למשטרה ובית המשפט להכריע. מה שמשנה הוא שמאחוריה התייצב המון אלים, שעלה על בתי החולים ובפיו שטנה ושנאה ורעל ורצח. מול ההמון הזה התייצב ליצמן, ובכספו אמר את דברו.

ומה אמור להבין אותו רופא לא כל-כך תיאורטי? כשהבוס שלו, סגן-השר-במעמד-של-שר שלו, מוציא ממיטב כספו – הרבה יותר ממשכורת שנתית של רופא ממוצע – כדי לתמוך ולהגן על המאשימים אותו בזוועות? איך הוא יכול לראות את זה כמשהו חוץ מיריקה בפנים לממסד הרפואי כולו, ולרופאים אישית?

12 תגובות

May 01 2009

שתי מחשבות על מיסוי באמצע הלילה

רוב הויכוחים על איך אמור לעבוד המיסוי בחברה – בין אם עם אנשים אחרים או ביני לבין עצמי – מגיעים בסופו של דבר לוויכוח על צדק. על האם זה צודק לקחת יותר כסף מאדם אחד, פרופורציונאלית, רק בגלל שהוא מרוויח יותר. על פניו, חשוב לשמור כאן על שוויון ועל צדק חלוקתי. אבל אני מרגיש שיש הבדל שהוא יותר מאשר כמותי בין לקחת 1,000 ש”ח ממישהו שמרוויח 5,000, לבין לקחת 10,000 ש”ח ממישהו שמרוויח 50,000. כי המצבים שלהם לא מקבילים, בשום צורה חוץ מאשר של מספרים על נייר.  כי אפשר לדבר הרבה על צדק ולהתייחס לשני האנשים כשווים ולקחת משניהם אחוז שווה, אבל בסופו של דבר אחד נשאר ביד עם 40,000 ש”ח, ואחד בקושי סוגר את החודש. וכאן נכנס ההבדל האיכותי ביניהם, וכאן צריכה המדינה להכניס שיקול שהוא מעבר לצדק החלוקתי, והוא צדק חברתי. כי יש רמה בסיסית אלה המדינה צריכה לדאוג שאזרחיה יגיעו.

* * *

ואם כבר בצדק חלוקתי עסקנו, אני חושב שבסופו של דבר, רוב האוכלוסיה לא באמת מתנגדת לשלם מס הכנסה, אפילו מס גבוה יותר פרופורציונאלית, אם הם רק היו מרגישים שהמיסים הללו באים לידי ביטוי. אני אפילו לא מדבר כאן על לקבל מהמדינה זכויות יתר תמורת המיסוי המוגבר. אני מדבר כאן פשוט על קבלת השירותים הבסיסיים אותם המסים הללו מממנים: שירותי בריאות יעילים ואמינים, שירותי חינוך שלא דורשים השלמות ותוספי-תשלום. תשתיות לאומיות יעילות. אבל אנשים מאבדים אמון במערכת הממלכתית, ולכן כואב להם לשלם לה. הם רוצים את הכסף אצלהם ביד בשביל ללכת לחלופות פרטיות, מרפאות מומחים ומורים צמודים. שפר את האמון בממשלה – מנעת הרבה מתחים חברתיים שנובעים מתחושת הפרה של הצדק החלוקתי.

* * *

ואני עדיין לא רואה את עצמי כסוציאליסט.

12 תגובות

Jan 13 2009

מסרים סותרים בעניבות

בעודי קורא את הפוסט המצוין של המוריס על תמונות קבוצתיות של נשיאי ארה”ב, שמתי לב למשהו מוזר בתמונה הזו:

FiveAngryMen 

מה מוזר, חוץ מזה שג’ימי קארטר נראה תלוש יותר מקים ג’ונג איל? קארטר וקלינטון, מימין, הם דמוקרטים. הזיהוי באמריקה בין המפלגה הדמוקרטית לצבע הכחול הוא מאד חזק, כמו זה של המפלגה הרפובליקנית לאדום. Red state / blue state באים לציין שיוך מפלגתי, ואפשר לראות את הקשר הזה בכל מקום. אבל קארטר וקלינטון לובשים דווקא עניבה בצבע הנגדי.

משמאלם, צמד הבושים, אב ובן. בנים נאמנים למפלגה הרפובליקנית האדומה (בצבע, לא באידאולוגיה), דווקא לובשים כחול. כן, גם העניבה של בוש האב היא כחולה. ווידאתי בפוטושופ.

אז מה זה אומר על אובמה?

10 תגובות

Jan 12 2009

פינת האירוניה

NOW, THEREFORE, I, GEORGE W. BUSH, President of the United States of America, by virtue of the authority vested in me by the Constitution and laws of the United States, do hereby proclaim January 16, 2002, as Religious Freedom Day. I urge all Americans to observe this day by asking for the blessing and protection of Almighty God for our Nation, and to engage in appropriate ceremonies and activities in their homes, schools, and places of worship as a sign of our resolve to protect and preserve our religious freedom. (emphases mine, AK)

No, seriously.

אין תגובות

Jan 04 2009

חופש הדיבור לעומת עבירת ההשתקה

לפני כשבוע, התארגנה בכניסה לאוניברסיטת ת”א הפגנה קטנה. 5-6 איש, כנגד ההפצצות בעזה. תוך שעתיים הגיעה אסופת בריונים שהחליטו להפסיק להם את ההפגנה, קרעו להם את השלטים ואף ניסו לחבוט בהם, ע”פ מקורות יודעי דבר (לא הייתי נוכח).

אני לא בא לדון כאן היום בנושא ההפגנה, וגם לא בנושא האלימות. לא בהצדקה של זה ולא בתירוצים לזה. אני רוצה לדבר על המשפט ששמעתי מכמה אנשים אחרי האירוע, “פגעו להם בחופש הדיבור”.

חופש הדיבור, איך שאני רואה אותו, היא זכות ממסדית, שמוענקת ע”י הממסד ומול הממסד. חופש הדיבור אוסר על הממשלה למנוע ממני להביע דעות עוינות, או לא פופולריות. חופש הדיבור לא נותן לי זכות לדבר – הוא לוקח מהממשלה את הזכות להשתיק אותי.

לכן כשבריונים באים להשתיק את ההפגנה שלי, הם לא פוגעים בזכות הדיבור שלי. הם עוברים על מגוון עבירות אחרות, זה נכון, אבל זכות הדיבור לא רלבנטית כאן. מגיע לבריונים לחטוף עונשים, ומעבר לכך – חובה על המשטרה להגן על המפגינים, אבל לא בגלל זכות הדיבור, אלא בגלל חובתה של המשטרה, כזרוע של המדינה, להגן על הבטחון האישי של אזרחיה. אם הבריונים היו מנסים למנוע את ההפגנה באמצעים לא אלימים – ע”י ארגון הפגנת-נגד רועשת יותר, למשל, אני חושב שזה היה חוקי.

דקדקנות סמנטית? יתכן. בהחלט. סתם מציק לי הערבוב של מין בשאינו מינו.

12 תגובות

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים