ארכיון התגית 'משקאות קלים'

Sep 03 2016

יומן צריכה: לא, לא, ולא

ויקיפדיה העברית מגדירה אג’יקה כ:image

ממרח חריף או פיקנטי המתובל בעדינות, ומשמש כתבלין במאכלים בגאורגיה וביתר הקווקז. הוא מבוסס על פלפל אדום, שום, עשבי תיבול ותבלינים כמו כוסברה, שמיר, וחילבה ירוק. [..] מי שמכיר מאכלי קארי בסגנון בריטי-אסיאתי יזהה דמיון מסוים לוינדלאו.

הייתי ממליץ, אם ככה. לחברת “קלוב צ’יפסוב” האוקראינית (נקודות בונוס על השם!), יצרנית מוצג הצ’יפס Chipster’s (נקודות בונוס שוב על השם!), לקרוא את ערך הויקיפדיה הזה. או לחילופן, ללכת ולקרוא מה זה אג’יקה. כי ללא ספק אף אחד מהדברים שכתובים שם לא תופסים בחטיף הצ’יפס הזה שקניתי בטיב טעם היום. החטיף (שרשמית הוא בטעם “בשר עגל עם אג’יקה”) לא חריף ולא פיקנטי, לא שום, לא כוסברה ולא חילבה (ירוק או שאינו ירוק). ומכיל, על פי התווית, “תערובת תיבול בטעם בשר עגל עם אג’יקה” שמכילה רק “אבקת ירקות”.

בונוס: “אבקת בשר בקר 0.01%”.

בונוס 2: מכיל חלב (אבקת מי גבינה).

סיכום: לא.

* * *

במעדני מזרע מצאתי פחית של Big Red. אני לא הכרתי את המשקה הזה, אבל התווית של היבואן כ-“משקה מוגז בטעם שקדים”, מה שנראה לי מוזר לאור חוסר הקשר בעיצוב ובמרכיבים. ועוד יותר חשוד כשראיתי שהם מוכרים גם מסטיק אדום של אותו המותג – מסטיק שקדים? גזוז שקדים? חייבים לטעום. אבל בסקפטיות.image

ובכן, הסקפטיות היתה מוצדקת. אני לא יודע איך הקטע של השקדים נכנס להם שם. אין שום דבר שקשור לזה בכלל – לא במרכיבים, טעם, בשם, בהיסטוריה – כלום. המשקה כונה במקור Red Cream Soda, אבל בשלב הזה של חיי המוצר יש לו טעם, ובכן, של מסטיק. של סירופ תירס עתיר גלוקוזה וחומרי טעם טבעיים ומלאכותיים.

סיכום: לא

* * *

חדש על המדף: במבה עגולה – “דרך חדשה להינות מבמבה”, אומרת התווית.

לא.

Comments Off on יומן צריכה: לא, לא, ולא

Aug 24 2014

יומן צריכה: משקאות, משקאות בכל מקום, ואין טיפה לשתות

לפני יותר משבוע פרסמתי את החלק הראשון של החוויות הצרכניות-קולינריות שלי בלונדון. עם החלק השני התמהמהתי קצת – הייתי בכנס, דבר ראשון, מה שצמצם את אפשרויות הניסויים שלי, ואז גם כשחזרתי לארץ, חיכיתי עם הטעימות של המשקאות שהבאתי כדי לחלוק אותם עם חברים.

אותם חברים שונאים אותי עכשיו.

לא, ברצינות. אני סמי-מקצוען בנושא הזה. אם אתם חושבים להכנס לקריירה של לקנות דברים מוזרים בחו”ל ולטעום אותם, תדעו שזו דרך חיים בודדה. נאצלת, אולי. יוקרתית, נגיד. אבל אתם תצעדו שם לבד.

אשוח זה לתליה, לא לשתיה

את הדגימה הזו קניתי בחנות CyberCandy, עליה כתבתי בפוסט הקודם, וגם בעבר הרחוק יותר. הייתי הפעם בסניף שלהם ליד קובנט גרדן, ולא זה שבשוק קאמדן, ובהתחלה התאכזבתי מהמבחר המצומצם של משקאות. ואז גיליתי את הקומה התחתונה.

IMG_20140813_110858

2014-08-13 11.09.34

מבחר ענק, ממוין על פי צבעים (בונוס!), כולל הברקות כמו גזוז בטעמי אמרטו וקיאנטי (לא אלכוהולי), במיתוג של הסופראנוס – רשמי של HBO. כמובן, הסדרה הסתיימה לפני כשבע שנים אז אלוהים יודע כמה זמן הבקבוקים האלה עומדים על המדפים, אבל לא נכנס כאן לפרטים. מכיוון שלא ראיתי את הסדרה אף פעם, לא הרגשתי צורך לטעום דווקא את המשקאות האלה. במקום זה הלכתי על שניים אחרים, אחד הימור בטוח, ואחד יותר אקספרימנטלי.

2014-08-14 07.23.372014-08-24 09.31.03

הראשון, מימין הוא cream soda בטעם מייפל. כאן לא היו הפתעות. זה היה Cream soda, שאני אוהב, עם טעם של מייפל, שאני גם אוהב. נצחון קל לכל המעורבים.

המשקה השני כבר היה יותר מאתגר. הוא נקרא Spruce beer, או “בירת אשוחית”, למרות שהוא לא אלכוהולי ולא דומה לבירה, אלא הוא (בגרסה הזו לפחות) פשוט משקה מוגז עם חומרי טעם ותמציות של מחטי עץ האשוחית, קרוב משפחה של הברוש. שמרתי את זה במיוחד עד שאשתי תחזור גם היא מחו”ל, כי קיוויתי שהיא, כדרואידיתאגרונומית, תוכל להעריך את ה…עציות של המשקה.

היא לא העריכה אותו.

איך אני אתאר את הטעם? אה, זה די קל, כפי שאורי, אחד השותפים לארוחת הטעימות, תיאר את זה: זה בטעם בת-אורן, אותו תרכיז לאמבטיה שהיה עושה הררי קצף בילדותנו. זוכרים את זה? בניחוח אורנים? אז זה בדיוק הטעם של התועבה הזו. אבל מוגז. ועם קצת טעם לוואי לימוני. אבל בעיקר בת אורן.

מאוכזב אך לא אומר נואש, עברתי למנה הבאה.

מה יגידו אזובי הוניל?

אחד הדברים היפים בעיר כמו לונדון הוא שהיא מלאה במהגרים, מכל קצוות העולם. זה אומר שיש מלא מסעדות ומעדניות וחנויות מכולת שלהם, אבל זה אומר שאפילו ברשתות הסופרמרקטים הגדולות אפשר למצוא מוצרים שמתאימים לכל מיני מטבחים. את המשקה הבא, למשל, מצאתי בסופר של Tesco, תחת מדף המוצרים הג’מאייקנים. אני חושב שברור מהתמונה שלא היתה לי ברירה אלא לקנות:

 

2014-08-24 09.31.10

מדובר במשקה “אזוב אירי” ג’מאייקני . אזוב אירי כאן זה לא שם הפירמה או המותג, אלא המרכיב הראשי – סוג של אצה, Gracilaria, המשמשת להסמכת משקאות, ויוצרת סוג של מילקשייק סמיך, במקרה הזה בטעם בוטנים (עם חמאת בוטנים אמיתית!).

אני לא יודע אם זה הטעם של האצה שעשה לי את זה, או שחמאת הבוטנים (שגם ככה אני לא מאד אוהב) היתה אחראית, אבל אני באמת לא הצלחתי לקחת יותר משלוק אחד מהדבר הזה. זה היה סמיך באופן מעלה קבס, עם טעם בוטני אבל מתוק מדי, ובכלל, עורר אצלי כל רפלקס הקאה אפשרי.

חברי לשולחן הטעימות לא הסכימו אפילו להתקרב לזה.

בסה”כ, אלה היו שני נסיונות לא מוצלחים, אבל הם לא ישברו אותי. אפילו שיש לי עוד פחית נוספת של האזוב האירי הג’מאייקני הזה, הפעם בטעם וניל, שעוד לא החלטתי אם לנסות אותו או לא. נתקלתי בתמונה הזו באינטרנט, ואולי אני אאמץ את הצעה ההגשה שלהם, אבל בינתיים אני חושב שאני אנוח קצת מהטעימות. אשתה קצת מים, אוכל קצת לחם יבש, ואכין את החיך שלי לנגלה הבאה:

Jamaican Irish Moss drink - in can and over ice.jpg
"Jamaican Irish Moss drink – in can and over ice" by Father.Jack from Coventry, UK – irish moss Uploaded by JohnnyMrNinja. Licensed under CC BY 2.0 via Wikimedia Commons.

Comments Off on יומן צריכה: משקאות, משקאות בכל מקום, ואין טיפה לשתות

May 01 2014

יומן צריכה: קולה נטולת הכל

ביקרתי בשופרסל לאחרונה, ומיד ביצעתי את הסריקה של “הנקודות החמות” הקבועות – מדפי החטיפים והמשקאות הקלים, שם אני מחפש מועמדים מעניינים. אמנם שופרסל, כרשת שיווק שמרנית ומסורתית, לא נושאת על מדפיה דברים אקזוטיים כמו חנויות מכולת רוסיות בשוק (או אפילו טיב טעם, למרות שגם הן התברגנו), אבל לפעמים יש הפתעות, וזכיתי לאחת כזו הפעם:

 

GreenCola1

אני רגיל להתקל ב-off-brands של משקאות קלים בחנויות מכולת נידחות ורשתות תחרותיות, לא בשופרסל, אז מיד ניגשתי לראות מה זה הדבר הזה, שמגיע (באופן מפתיע) גם בפחיות וגם בבקבוקים של 1.5 ליטר.

ובכן, הפואנטה של הקולה הירוקה הזו (שהיא, ותנו לי לחסוך לכם את הציפיה ולחלוק איתכם את האכזבה, לא ירוקה בצבעה) היא לרכב על טרנדים של “טבעיות”. היא מומתקת בתמצית של צמח הסטיביה, ולא בממתיקים מלאכותיים (או סוכר), ומתהדרת בהעדרן של חומצה זרחתית וחומרים משמרים, ובשימוש בקפאין “מפולי קפה ירוקים”, שהם ככל הנראה באזוורד עכשווי בעולם תוספי התזונה (“מכיל אנטיאוקסידנטים!”,קוראות לי תוצאות החיפוש בגוגל. “לשGreenCola2רוף 6 ק”ג בחודש!”).

אז שלושה דברים יש לי להגיד על הקולה הזו. הראשון הוא שבמבט טיפה מעמיק, הרבה מהרטוריקה הבריאותית שלהם מתפרקת. נתחיל מהשימוש שלהם ב-“חומצה פוספורית”, במקום חומצה זרחתית, שהוא המונח העברי שלרוב מופיע ברשימת המרכיבים של קולה. הבחירה במונח הלועזי כאן, לדעתי, נועד לצרכי הפחדה – הוא מדגיש את האספקטים הכימיים, הקליניים של החומר, ונועד לגרום לצרכן לנשום לרווחה שנחסך ממנו החומר האפל הזה.

שנית, ההתרברבות על היעדר האספרטיים והסודיום ציקלמט, שני ממתיקים מלאכותיים, מרגישה קצת מטופשת כשברשימת המרכיבים יש, בנוסף לסטיביה, גם סוכרלוז וגם אססולפאם קיי, שני ממתיקים מלאכותיים אחרים.

ושלישית, והכי חשוב, שעם כל ההתעסקויות שלהם עם ממתיק כזה לעומת ממתיק כזה, חומצה כזו או לא חומצה כזו, הם לגמרי שכחו לתת למשקה הזה טעם. יש לו קצת הדים של קולה, כן, אבל היא דהויה, לא מאד מתוקה, עם מעט גזים יחסית, ובעיקר מרגישה כמו הד של קולה. לא הייתי ממליץ עליה, אבל לגמרי בלי קשר לענייני הבריאות.

תגובה אחת

May 28 2013

יומן צריכה: שן-הארי, סטימפאנק וקולה אצטקית (ללא קולה)

פינת הצריכה שלי כאן בבלוג היתה קצת מיותמת לאחרונה, לצערי. ועוד יותר מכך, הפוסטים על משקאות קלים, שפעם היו גולת הכותרת של המדור, הלכו והתמעטו. את האשמה בכך אני תולה, כמובן, בכולם חוץ מבי. מזמן פשוט לא נתקלתי במשקה קל מעניין שמשך אותי לנסות אותו. ואל תתחילו איתי אפילו על הקמפיין המשעמם של קוקה קולה (שקיים, אגב, גם באנגליה ובצרפת, וכאן הם מעפנים עוד יותר). אבל, כפי שאפשר להבין מהמשפט האחרון שלי, אני נמצא באנגליה ו/או צרפת! טוב, צרפת, כרגע, אבל אחרי חמישה ימים באנגליה. והימים הללו סיפקו לי כמה דגימות מעניינות לשתות בשבוע האחרון. נתחיל.

Dandelion and Burdockimage

בימי הביניים, כך מסתבר, היו מכינים סוג של תמד שלא הכיל דבש, אלא היה מבוסס על שורשי צמחי שן הארי (Dandelion) והברדוק (Burdock), שהוא קוץ, קרוב משפחה של הארטישוק. שניהם מרירים קצת, ופעם היו משמשים לתת את המרירות לבירה, לפני שהכשות התגלתה. כל זה לא מאד רלבנטי, כי בקבוק המשקה שקניתי, D’n’B, קשור למשקה ה-Dandelion and Burdock המקורי באופן מקרי בלבד. חומרי הטעם מלאכותיים, הממתיקים מלאכותיים, והפחמן הדו חמצני הוא תוספת מלאכותית, ודי מפתיעה. אבל הטעם מעניין מספיק בשבילי, קצת herbal, לא סטנדרטי. מעניין.

קולה סטימפאנקimage

במעמקי שוק קאמדן בלונדון ישנה חנות קטנה בשם CyberCandy, אשר משווקת מגוון רחב של ממתקים ומשקאות קלים שניתן לכנות אותם כ-“אקזוטיים”, או סתם מטופשים, החל ממסטיק בטעם כבד אווז, חגבים קטנים בטעם גבינה ובייקון, או Zombie Mints. אבל יש להם גם מבחר יפה של משקאות קלים ביזארים שמהן הגבלתי את עצמי לשניים בלבד. הראשון היה זה שתפס לי את העין – פחית של Abundius C. Plunkett’s Pellucid Aether Cola, פחית בעיצוב סטימפאנק מוצלח, החל מסכימת הצבעים (שחור וברונזה), גלגלי השיניים, ואפילו (כן, כן) ספינת האוויר הנישאת על גבי כדורים פורחים. לא פחות.

SAM_2970

עוד פרט מעניין על הקולה הזו – היא מבטיחה Pellucid ואכן מקיימת! המשקה שקוף לחלוטין, כמו ספרייט, ולא שום גוון עכור של חום! זה מזכיר לי קטע מאחד הספרים האהובים עלי, Microserfs של דאגלס קופלנד:

The day they introduced Crystal Pepsi, I harassed the local Safeway manager almost daily until it arrived. I thought this new Pepsi was going to be like regular Pepsi, except minus the plutonium stuff that turns it brown. Then I tasted it – it was like 7-Up and Dr. Pepper and Pepsi and tap water all sort of randomly mixed and decolorized. Downer!

אם רק דן, הגיבור של Microserfs, היה זוכה לטעום את הקולה הזאת!

ובכן, אם הוא היה טועם אותה, הוא היה מתאכזב נוראות. כי היא היתה ממש ממש, אבל ממש גרועה. נאלצתי לשפוך חצי מהפחית לכיור רק כי רציתי לשטוף את הפחית ולקחת אותה איתי, כי היא מגניבה. אבל הקולה, לצערי, לא.

Café Azteca

imageאת הבקבוק השני שקניתי ב-Cybercandy בחרתי אחרי לבטים רבים בין מגוון נוזלים זרחניים נוראיים, אבל בסופו של דבר, קניתי אותו כחוויה מתקנת. לפני שבע שנים, בטיול בארה”ב, נתקלתי במשקה של קוקה קולה מעורב בקפה (כאן הפוסט המקורי שלי, כאן תמונות, כי התמונה שצילמתי אבדה בקריסת שרת). הוא היה די מאכזב, כפי שפירטתי אז כי הטעמים לא ממש השתלבו. אז השבוע קניתי לי בקבוק של Café Azteca, המתואר כ-Sparkling & Spiced Espresso Cola. ומה אני אגיד? זה ממש מדויק.

המרכיבים כוללים קפה, קקאו, קליפת קינמון ופלפל חריף, מיץ קנה סוכר ווניל. אה, וגם עוד קפאין. והטעמים שלהם משתלבים באופן מוצלח. כלומר, אני לא לגמרי יודע איפה הקולה נכנסת לעניין, אבל המשקה עצמו טעים מאד. מעין מרקחת תבלינים שמעקצצת לי בפה (כן, אני שותה את הקולה הזו בזמן כתיבת הפוסט) וממלאת אותי בטעמים שונים ובאושר. אה, ובקפאין. היאח!

יש לי הרגשה שאני ו-Cybercandy, אנחנו עוד ניפגש.

2 תגובות

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים