ארכיון התגית 'מחשבים'

Mar 28 2010

כמה מחשבות על התבגרות

כשקניתי את המחשב הנייד שלי לפני שנה, החלטתי להשקיע בו. הרבה זכרון, מעבד מהיר, וכונן שקט, מהיר ואמין. רציתי את האפשרות להריץ עליו כלי פיתוח כבדים כמו Visual Studio, להפעיל עליו מכונות וירטואליות שמריצות מערכות הפעלה שלמות בחלון. אולי אפילו משחקים, חשבתי לעצמי, עם הדים של השנה האבודה שלי, בין 2007-2008, בה ביליתי הרבה יותר מדי זמן ב-World of Warcraft. מחשב חזק. חיית עבודה. מחשב רציני.

בשבועות האחרונים המחשב שלי גוסס לאיטו, כפי שיודעים כל עוקביי בטוויטר, שם אני מתעד את פרפוריו. הכונן הקשיח – השקט, המהיר, האמין – מתפורר לו מבפנים, ואני בתלאות של שירות לקוחות, מחכה עד אחרי החג כדי שיחליפו אותו. בינתיים עליתי על רעיון גאוני, מכיוון ששאר המחשב תקין, להריץ עליו לינוקס. ניתן להפעיל לינוקס ישירות מ-CD, בלי לגעת בעיי החורבות שהן ההרדיסק. פתרון אידאלי, חשבתי, לשימוש בסיסי במחשב. לא יותר.

חששתי בהתחלה מהמהלך הזה, כי לא ידעתי כמה אפשר יהיה באמת לעבוד בלי כל התוכנות שלי. בלי ה-Visual Studio והמכונות הוירטואליות, המשחקים וכל שאר הדברים. אז הורדתי את הגרסא העדכנית של אובונטו והרצתי אותה, כדי לראות מה בכל זאת אפשר יהיה לעשות עם מחשב נקי, ריק כל כך.

הגרסא האחרונה של כרום רצה על לינוקס. היא סינכרנה לי אוטומטית את הסימניות מהמחשב הישן. תוסף קטן מאפשר לי לקרוא טוויטר ישירות מהדפדפן, שם אני גם קורא בלוגים, ודואר, ופייסבוק. מערכת ההפעלה באה עם תוכנת Empathy, המחברת אותי למסנג’ר וגוגל-טוק. מוזיקה אני יכול לשמוע עם הנגן שבא עם הלינוקס, וכנ”ל לראות סרטים.

ב-Visual Studio לא נגעתי ברצינות כבר שנה. אני בקושי משחק משחקים, ואלה שכן, בזמן האחרון, הם משחקי נינטנדו עתיקים שרצים על אמולטור. הדבר היחיד שאני לא יכול לעשות מהלינוקס זה להתחבר לעבודה (שדורשת אקספלורר), וכאן אפילו לא הצלחתי להפעיל מכונה וירטואלית כמו שצריך (בעיות של הדיסק, לא של לינוקס).

* * *

פתאום הבנתי כמה מעט אני עושה עם המחשב שלי. הרבה יומרות היו לי אז, לפני שנה. פרוייקטי תכנות. להריץ מערכות במקביל. איזה דטהבייס או שניים. אבל מאז אני התרחקתי מהטכנולוגיה, והחיים שלי נסובים סביב טקסט. אני קורא טקסטים ב-RSS ומייצר טקסטים לבלוג ולעבודה. ובשביל לעבוד עם טקסטים לא צריך מחשב כזה חזק. אני צריך נטבוק. אני צריך משהו שיודע להציג סרטוני פלאש וכמה פרקים ואיזה סרט באורך מלא מדי פעם. ולהשמיע MP3ים בלי לחרוק. וזו בעיה. כי כחנון מחשבים זה שנים רבות, הרבה מההגדרה העצמית שלי קשורה לחומרה שלי. אנשים פשוטים? הם יכולים להסתפק באיזה סלרון עלוב. אני, אני לא אוותר על שום דבר פחות מהדור האחרון של המעבדים!

אבל אני כבר בקושי יודע מהו הדור האחרון של המעבדים. כרטיס המסך במחשב השולחני שלי בקושי מריץ משחקים מלפני שנתיים, והרעיון של להרכיב בעצמי את החומרה שלי פתאום נראה לי כמו טרחה עצומה. אולי, כדברי צ’יאנה, אני קצת מתבגר. עברתי מלתכנן ללמוד מדעי המחשב ללמוד היסטוריה ו-BA כללי. אני משתתף בסדנאות כתיבה יוצרת. קורא וכותב אפילו שירה(!). עזבתי את העבודה בתכנות ועברתי לעיתונות. זה קצת מוזר לי.

4 תגובות

Jan 03 2009

ציווי משפטי

לפי אי-אילו שנים, הייתי חלק מצוות פיתוח של מערכת מחשב שקהל היעד שלה היה מורכב משופטים. סתם עוד מערכת מידע כזו או אחרת, למען מערכת המשפט, שנבנתה בתהליך הותיק בו מאפיינים מחליטים על הדרישות ומורידים אותן למטה אלינו, התוכניתנים.

סיפורנו מתרחש, אם כך, באמצע שלב הפיתוח, בו מציגים את המערכת העוברית למאפיינים כל כמה זמן לוודא שאנחנו עומדים בדרישות. באותה הצגה קפץ פתאום המאפיין על רגליו והצביע על המסך בהתרגשות, בעודו צועק “מה זה צריך להיות?!”. אנחנו היינו מבולבלים בשלב הזה, כי למיטב הבנתנו המערכת היתה בנויה לפי דרישותיו. אבל הוא המשיך: “מה כתוב בכפתור הזה?!”, דרש. “אתם כתבתם את המילה ‘הַדפס’ לשופט? אתם לא יודעים שאסור להשתמש בלשון ציווי לשופטים? זה לא מכובד!”

לקח לנו כמה דקות להתאושש מהקביעה הנחרצת הזו. לא שהיא בהכרח מוטעית -  אמנם מעט השופטים איתם באתי בדברים היו חביבים וחסרי מניירות, אבל אני לא פוסל את האפשרות שהרוב הם פרימדונות קריזיונריות. לא, מה שממש גרם לי לאובדן מוחלט של אמון בפרוייקט הזה הוא ההבנה, כמה דקות מאוחר יותר, שלשון הציווי בכלל לא מופנית למשתמש, אלא למחשב!

2 תגובות

Jan 02 2009

כרום, גריז, פייסבוק, גוגל.

לאחרונה השלמתי את המעבר שלי לכרום בתור הדפדפן הראשי שלי. לא כי יש לי משהו נגד IE – אני מעדיף את IE על פיירפוקס רוב הזמן, למרות הכל. אבל הזמן האחרון IE נהיה פחות יציב מתמיד. אולי זו אשמת הגרסא האחרונה של פלאש, כמו שאומרים, אבל לי אין סנטימנטים. כרום עובד. כרום מהיר. זה הכל.

זה לא שהוא מושלם – הוא לא עובד עם אתרי אינטראנט, הג’אבהסקריפט שלו די מלאת באגים ויש לו בעיה עם סרטוני פלאש לפעמים, אבל לרוב השימושים שלי הוא עושה את העבודה. ומה עוד – בעזרת תוכנת Greasemetal הוא גם יכול להריץ סקריפטים של Greasemonkey, מה שמאפשר לי לשפץ כמה מהאתרים שאליהם אני גולש באופן קבוע. ואחד מהאתרים הללו הוא פייסבוק.

יש לי גישה קצת שונה לגבי סטטוסים בפייסבוק. אני לא מאמין שאני צריך לכתוב שם דברים בנאליים כמו “אני בעבודה” או “אני שמח”. אני רואה בזה שטח התבטאות אוונגרדי נסיוני. ולפעמים אני סתם מצטט שם – מצטט משיר, או מסרט, או מכל מקום אחר. וככה גם הרבה מחברי בפייסבוק. התוצאה היא שהרבה פעמים אין לי ממש מושג מה הם רוצים בסטטוס שלהם, וצריך להריץ חיפוש בגוגל כדי למצוא את המקור לציטוט. אין ספק שלסמן טקסט ולעשות לו קופי-פייסט, ואפילו סתם לחיצה-ימנית וחיפוש, זה הרבה יותר מדי עבודה, לכן החלטתי לשלב את הגישה החדשה שלי ל-greasemonkey כדי לכתוב סקריפט, שמוסיף לינק ישיר לגוגל בתוך רשימת העדכונים שלי בפייסבוק, google it, שמחפש ישירות מהרשימה.

להגיד לכם שזה פאר היצירה? להגיד שזה ישנה את חייכם? לא, לא ממש. אבל אני נהניתי מזה.

אפשר להוריד אותו ישירות מ-userscripts.org. אם יש באגים או בעיות או משהו, אפשר לכתוב לי על זה כאן.

3 תגובות

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים