ארכיון התגית 'יומן צריכה'

Apr 10 2018

יומן צריכה: ביקור מצומצם בניכר

בדרך כלל, טיולים בחו”ל גוררים פוסטים עמוסי הפתעות ומטעמים לפינה הזו של הבלוג. אני אוהב לבקר בסופרמרקטים, לדגום חטיפים אקלקטיים ומוזרים ולהחרד מטעמם – או לחילופין, להבין שהם פשוט אותו הביסלי בשינוי אדרת. הטיול הזה – ארבעה ימים בלונדון בסוף השבוע הארוך של החג השני – היה קצת שונה. זו הפעם הראשונה שיצאנו לטיול בחו”ל עם הילדה הגדולה (בת חמש בקרוב), וידעתי שאם אוכל את כל הג’אנק שארצה לאכול, היא פשוט גם תאכל רק ג’אנק, ואנחנו רצינו שהתזונה שלה תהיה מורכבת רק מאחוזים דו-ספרתיים של ג’אנק, לא תלת-ספרתיים. לכן אני צמצמתי בג’אנק, וגם היא. לשמחתי, בלונדון בכל פינה אפשר למצוא Pret-a-Manger או סנדוויצ’יה אחרת שמוכרת כוסות עם פירות טריים, ועל זה הילדה חיה. אני? אני יכול לחיות על Meat pies ו-Cornish pasties.

אבל בכל זאת הספקתי להגניב איזה שלוק

Image result for coke zero peach

או שניים של משקה שאין בארץ. לא יכולתי לגמרי להתאפק. הראשון היה האיזוטופ התורן של קוקה קולה, חברה שעסקה בלייצר תחרות פנימית למוצרים המובילים שלה, מה שתמיד משאיר אותך בתוך המותג. הפעם טעמתי לי קולה זירו בטעם אפרסק, שהיה… ובכן, בדיוק כמו שציפיתי. המחשבה הראשונה שלי היתה “היי, זה כמו אייס טי אפרסק, אבל בקולה!”. השניה היא “אה, כלומר קולה עם חומרי טעם של אפרסק? כן”. לא מפתיע. אבל חביב.

2018-04-05 16.42.48

 

 

 

הנסיון השני היה פחית של גזוז מתחכם ויוקרתי בטעם רברבר, או rhubarb, ירק מוזר שאף פעם לא הבנתי מה הקטע שלו, אבל שהאמריקאים אוהבים להכין ממנו rhubarb pie. המשקה היה… קצת מתקתק, קצת חמצמץ, ובגדול חביב אבל לא מלהיב.

 

 

 

 

ולסיום, במכולת שליד הדירה ששכרנו, מצאתי בקבוק חביב, תעשייתי אבל מעניין 2018-04-07 20.37.26

 

: גזוז אבטיח וגויאבה. אתם מכירים את זה שבדוכני מיץ, בקיץ, עושים שייק אבטיח טרי וקר-קר, ומוסיפים עוד טיפה משהו לתת טוויסט לטעם? אז המשקה הזה בכלל לא דומה לזה. הוא דומה לקרטיב אבטיח, ואפילו בלי הסוכריות. אבל מה? טעים, נחמד ושונה. מומלץ.

אין תגובות

Aug 27 2017

יומן צריכה: מריח כמו ביסלי נעורים

גריל. ברביקיו. בצל. פלאפל. פיצה.

גריל. ברביקיו. בצל. פלאפל. פיצה.

אלה הטעמים של ביסלי. זה הדור הראשון של הביסלי. הטעמים הקבועים. המבוססים. אלה הטעמים של ביסלי.

גריל. ברביקיו. בצל. פלאפל. פיצה.

כל מי שגדל כמוני בשנות השמונים בוודאות יודע שאלה הטעמים של ביסלי. ואין אחרים. יש העדפות, כמובן. יש ויכוחים על האם גריל הוא הטעם המוצלח ביותר (הוא לא), או אם פלאפל הוא מגעיל (הוא לא), אבל היה ברור, כשגדלנו, שחמשת הטעמים הללו מגדירים את הביסלי. זה ביסלי. כן, אני יודע, תאורטית, שב-1975, כשהושק הביסלי, היו רק שלושה טעמים – גריל, בצל, פלאפל. אבל מהר מאד התווספו ברביקיו ופיצה להשלים את הנבחרת.

גריל. ברביקיו. בצל. פלאפל. פיצה.

תמונות של חטיפי ביסלי שונים. מקור: ויקיפדיה העברית

מקור: ויקיפדיה העברית

ואז, יום אחד. זה היה בשלהי שנות השמונים, אני חושב, או אולי בראשית ה-90, פתאום צצו להם טעמים חדשים. הטעמים הראשונים שיצאו אחרי הדור הראשון של הביסלי. דור שני, חדש. לא היו הרבה טעמים חדשים. היה ביסלי טאקו, אני זוכר. וביסלי שום-בצל, בצינורות ריבועיים צרים. אולי עוד טעם? אולי לא. אבל זו היתה מהפכה.

קשה לראות את זה היום, אבל זו היתה מהפכה. אני יושב כאן וכותב ולוגם מפחית של דוקטור פפר. אתמול הזמנתי מרשת Target האמריקאית ערימה של חטיפים ורטבים אמריקאים, ואפילו ברשתות הסופר הרגילות אפשר למצוא מגוון של חטיפים מגוונים, אבל הדור השני הזה של ביסלי, בתקופה ההיא, היה כאילו פתאום התחברת לאינטרנט אחרי שכל החיים המחשב לא היה מחובר לכלום. זה היה כפי שאני מדמיין שהדור שלפני הרגיש כששידורי הצבע החליפו את השחור לבן. זה היה משהו חדש שמערער את כל יסודות החברה.ביסלי טאקו

אוקיי. יתכן שטיפה הגזמתי כאן. ההשפעה החברתית של ביסלי שום-בצל היתה, יש להניח, לא גדולה. יש שיגידו שאולי כניסת הטלוויזיה בכבלים, שקרתה באותן שנים פלוס-מינוס, היתה אולי טיפה יותר מהותית. ועדיין. עלי, נער צעיר עם חיבה בוסרית לתרבות הפופ, גם באספקטים הצרכניים שלה, זה היה אירוע מכונן. אני לא חושב שאני אגזים אם אטען שבלי ביסלי טאקו לא היו נכתבים כשליש מהפוסטים בבלוג הזה, וספציפית כל קטגורית “יומן צריכה” כנראה לא היתה קיימת.

והיום. במכולת השכונתית. מהדורת קיץ מיוחדת. אולי לא פעם ראשונה (כנראה היתה תחיה כבר ב-2009), אבל זו פעם ראשונה שאני נתקלתי בו מאז אותם ימים, ימי ראשית הטלוויזיה בכבלים בארץ, ימי התום. ימי הגריל, ברביקיו, בצל, פלאפל, פיצה. ושום-בצל. וטאקו.

קניתי שלוש שקיות. כמובן.

אין תגובות

Nov 17 2016

יומן צריכה: חטיפים בתמה ספרדית

כשראיתי את שני הטעמים החדשים האלה של ביסלי על המדף, הניחוש האוטומטי שלי הוא שהם יהיו זהים בטעמם. “צ’וריסו וגריל דרום אמריקאי?”, אמרתי לעצמי. “אין להם הרי שום דרך לדמות משהו כ”כ ספציפי עם השילובים הרגילים של חומרי טעם וריח שלהם. זה יהיה אותו דבר פשוט, לא?”ביסלי-520x245

אז לא. מסתבר שאני נתתי לאסם טיפה יותר מדי קרדיט. הם לא פתחו סדרת יצור חדשה ופיצלו אותה לשני טעמים באופן מלאכותי. לא, הם פשוט לקחו את שתי סדרות היצור הקיימות שלהם – ביסלי גריל וביסלי ברביקיו – והוסיפו עוד טיפה אבקת טעם ואריזה חדשה. למען האמת, זה ממש דומה לסדרת ה-Extra שהם השיקו לפני כמה שנים. זה פשוט ביסלי גריל, וביסלי ברביקיו, וקצת יותר MSG. לחובבי הז’אנר.

אחיזה נואשת בנוסטלגיה

אבל בעוד אסם לוקחים מוצר קיים ומנסים לתת לו שם חדש, עלית הולכים בכיוון ההפוך, בניסיון לרכב דווקא על גלי נוסטלגיה.

כבר לפני איזה שנה יצאה מהדורה של “תפוצ’יפס סטיקס” בשיתוף פעולה עם בורגראנץ’, בטעמי קטשופ-של-בורגראנץ’ וברביקיו-של-בורגראנץ’, מוצרים שמשלבים שני דברים מיותרים – הראשון הוא צ’יפס בצורת מקלות, השני הוא הקטשופ של בורגר ראנץ’, שתמיד היה מימי ומגעיל. אפילו רוטב הברביקיו, שבשנות ה-80 וה-90 המוקדמות היה כליל השלמות בעיני, הוא לא יותר מעיסה מתקתקה בימינו.תפוצ'יפס

אבל הניסוי החדש הוא עם מה שנקרא “רוטב" ספרדי”, שקצת הפתיע אותי. אמנם לבורגר ראנץ’ היה תמיד את ההמבורגר הספרדי שלה, אבל עד כמה שידיעותי הגיעו, היה מדובר פשוט בהמבורגר עם בצל קצוץ דק עליו, ולא רוטב מיוחד. אבל יכול להיות שתמיד היה גם רוטב, רק שאף פעם לא הייתי אוכל את הספרדי.

בכל מקרה, בשקית כאן אנחנו מקבלים שקיק של רוטב, בדיוק כמו שקיקי הרוטב הקלאסיים של בורגראנץ’, ובתוכו משהו שהזכיר לי בדיחה של וודי אלן:

שתי נשים זקנות יושבות במסעדה באתר נופש, ואחת אומרת “האוכל במקום הזה נוראי”. ”כן, אני יודעת”, אומרת השניה, “והמנות גם כל כך קטנות”.

הרוטב דלוח. מתקתק-חמצמץ, לא מעניין ולא ממש טעים, אבל יש כל-כך מעט ממנו! שפכתי אותו לקערית קטנה בשביל שישמש כדיפ, והיה לי שם מספיק רוטב לשלושה-ארבעה צ’יפסים לפני שמצאתי את עצמי מגרד את שולי הקערה.

לא טעים, וגם לא מספיק ממנו.

אין תגובות

Sep 03 2016

יומן צריכה: לא, לא, ולא

ויקיפדיה העברית מגדירה אג’יקה כ:image

ממרח חריף או פיקנטי המתובל בעדינות, ומשמש כתבלין במאכלים בגאורגיה וביתר הקווקז. הוא מבוסס על פלפל אדום, שום, עשבי תיבול ותבלינים כמו כוסברה, שמיר, וחילבה ירוק. [..] מי שמכיר מאכלי קארי בסגנון בריטי-אסיאתי יזהה דמיון מסוים לוינדלאו.

הייתי ממליץ, אם ככה. לחברת “קלוב צ’יפסוב” האוקראינית (נקודות בונוס על השם!), יצרנית מוצג הצ’יפס Chipster’s (נקודות בונוס שוב על השם!), לקרוא את ערך הויקיפדיה הזה. או לחילופן, ללכת ולקרוא מה זה אג’יקה. כי ללא ספק אף אחד מהדברים שכתובים שם לא תופסים בחטיף הצ’יפס הזה שקניתי בטיב טעם היום. החטיף (שרשמית הוא בטעם “בשר עגל עם אג’יקה”) לא חריף ולא פיקנטי, לא שום, לא כוסברה ולא חילבה (ירוק או שאינו ירוק). ומכיל, על פי התווית, “תערובת תיבול בטעם בשר עגל עם אג’יקה” שמכילה רק “אבקת ירקות”.

בונוס: “אבקת בשר בקר 0.01%”.

בונוס 2: מכיל חלב (אבקת מי גבינה).

סיכום: לא.

* * *

במעדני מזרע מצאתי פחית של Big Red. אני לא הכרתי את המשקה הזה, אבל התווית של היבואן כ-“משקה מוגז בטעם שקדים”, מה שנראה לי מוזר לאור חוסר הקשר בעיצוב ובמרכיבים. ועוד יותר חשוד כשראיתי שהם מוכרים גם מסטיק אדום של אותו המותג – מסטיק שקדים? גזוז שקדים? חייבים לטעום. אבל בסקפטיות.image

ובכן, הסקפטיות היתה מוצדקת. אני לא יודע איך הקטע של השקדים נכנס להם שם. אין שום דבר שקשור לזה בכלל – לא במרכיבים, טעם, בשם, בהיסטוריה – כלום. המשקה כונה במקור Red Cream Soda, אבל בשלב הזה של חיי המוצר יש לו טעם, ובכן, של מסטיק. של סירופ תירס עתיר גלוקוזה וחומרי טעם טבעיים ומלאכותיים.

סיכום: לא

* * *

חדש על המדף: במבה עגולה – “דרך חדשה להינות מבמבה”, אומרת התווית.

לא.

אין תגובות

May 21 2016

יומן צריכה: פיצוץ + התנצלות

לידיעת קוראי הפינה: ביום חמישי האחרון קניתי פחית שתיה מעניינת ואז שמתי אותה בפריזר ושכחתי ממנה ועכשיו יש לי פחית שתייה מעניינת מרוחה בכל רחבי הפריזר.

אז הפוסט המתוכנן ידחה.

עמכם הסליחה.

אין תגובות

May 13 2016

יומן צריכה: המהפכה עוד לא כאן

הכיתוב על האריזה הכריז על “In Your Face Flavor”, ואני משכתי בכתפיים בעייפות. נו, מה הפעם? עוד חטיף תירס ממוחזר? עוד טעם חדשני ו מהפכני כמו “חריף”, או “מאד חריף”, או “חריף עם ליים”? מה הפעם?

image

עיני עלו במעלה השקית, וכאן נעצרתי. מצמצתי. הסתכלתי מסביב, מבולבל.
אפרסקים?
אולי זו טעות?
אולי peach hababero זה פשוט זן של פלפל חריף?
לא. כלומר כן, זה דבר כזה פלפל peach habanero, אבל לא בזה מדובר כאן.
זה חטיף תירס בטעם פלפל חריף. ואפרסקים.

I didn’t know we could do that.

מה עוד? מה הלאה? פירות אחרים? טעמים נוספים? דוריטוס תפוח וקינמון? ביסלי תות בננה? האם נפרצו כל הגבולות? האם אנחנו בפתחו של עידן חדש, עידן חטיפים שלא מתבייש לעמוד ולהצהיר על עצמו “אני חטיף תירס ואפרסק, ולא איכפת לי מה תחשבו על זה”?

ובכן, קניתי וטעמתי. ואתם יכולים לישון בשקט. המהפכה עוד רחוקה.

נתחיל מזה שהמרכיב הרלבנטי היחיד נמצא במקום התשיעי ברשימת המרכיבים, אחרי חומצת הלימון, והוא” אבקת אפרסקים”. יש כל מיני דברים שהגיוני לי לראות אותם בצורת אבקה. אפרסקים? לא אחד מהם.

שנית, הטעם של החטיף, נחמד כשיהיה, לא ממש הזכיר אפרסקים. בכלל. הוא קצת חריף (בגלל אבקת ההבאנרו, שאיתה אין לי בעיה, כאבקה), וקצת חמוץ (חומצת הלימון) וקצת מתוק (סוכר קנים, מרכיב מס’ 3). אבל אפרסקי? לא, בכלל לא.

אני אפילו לא יודע איך הייתי מצפה שהטעם האפרסקי היה מתבטא בחטיף עם כ”כ הרבה טעמים חזקים מתנגשים. ואני לא יודע מה הייתי עושה אם הוא היה מורגש ומוצלח, ומה העולם כולו היה עושה. אני רק יודע שהשקית הזו היא לא המהפכה שהובטחה לי, המהפכה שאפילו לו ידעתי שאני כמהתי לה עד ששלחתי יד להוריד את השקית מהמדף.

עד החטיף הבא.

תגובה אחת

May 02 2016

יומן צריכה: יומו של התפוצ’יפס

אהה, נגמר לו עוד פסח. פסח זה ללא ספק החג שהתפוצ’יפס מתכונן אליו כל השנה. שבוע וקצת, פעם בשנה, שהביסלי מאופסן מאחורי יריעות פלסטיק לבנות בסופרמרקטים, ותפוחי האדמה, בעיקר אצל אשכנזים, זוכים להיות הפחמימה הדומיננטית, אפילו אם רק לתקופה קצרה.

אז עלית ללא ספק רוכבת על הגל הזה עם קמפיין פרסום לתפוצ’יפס, שהוא די חמוד, אלא אם כל הקטע של האמוג’י כבר יצא לך מכל החורים. ועל הדרך עברתי לי באמפן וקניתי לי כמה דברים מעניינים, גם אם לא ממש חדשים על המדף.

onionringchips

הראשון הוא תפוצ’יפס שמעורבב עם טבעות בצל, מה שהיה די מעניין. “שני חטיפים באריזה אחת!”, זעקה העטיפה, כאילו שהאתגר של לפתוח שתי אריזות הוא מה שעצר אותנו עד כה – אבל בכל זאת, יש ערך בחטיף מעורב, כמו שהמארז המשולב של ביסלי-במבה הראה. אבל כאן לא מדובר בשילוב איקוני כ”כ.

מדובר, בסופו של דבר, בסתם עוד תפוצ’יפס, עם חטיף לא מלהיב של טבעות בצל. לזכותם יצוין שזה אכן מרגיש כמו רצועות של בצל אמיתי, מיובש, בתוך הציפוי. לחובתם יצוין שהטעם שלהן גנרי וחסר יחוד ועניין. ושניהם ביחד לא ממש משתלבים – לא בטעמים וגם לא בצורות. אין סינרגיה.

אבל כן, סיימנו את השקית.

אולי בגלל שהיה חסר לי לפתוח עוד שקית, נאלצנו לפתוח עוד משהו:

דוריטוס מעושן

כאן אני פתאום נתקלתי בבעיה. הדוריטוס שאכלתי, דוריטוס מעושן, לא מופיע בשום מקום באינטרנט. לא באתר של עלית. לא בגוגל אימג’ז. כלום. זה ביזארי. נאלצתי לערוך תמונה של דוריטוס גריל כי, אממ, אחרת לא תדעו איך נראית שקית דוריטוס?004748

בכל מקרה, לקחתי את הדוריטוס (שגם הוא, כמו התפוצ’יפס, נהנה מתירסיות נטולת גלוטן וחמץ) בגלל שלרוב השם “מעושן” הוא מילת קוד, בישראל, לחטיפים שחו”ל יתוארו כבעלי טעם בייקון. מגדיל לעשות חטיף כיפלי מעושן, שבשלב כלשהו הבנתי שהוא אפילו בצורת בייקון – לקח לי המון שנים להבין את זה.

בכל מקרה, קיוויתי שגם הדוריטוס יהיה בטעם שמעמיד פנים שהוא טעם בייקון, כמצופה. אבל התאכזבתי. יתכן שהסיבה שהתמונה היחידה שמצאתי עם צבע דומה לאריזת הדוריטוס הזו היתה של דוריטוס גריל נבעה מזה שהיה לו בדיוק את אותו הטעם כמו דוריטוס גריל, וזה רק מאמץ מיתוג נואש. לא היה שם שום דבר מעניין.

בכל זאת אכלנו את כל השקית.

עדיין, אחרי הכל, פסח.

תגובה אחת

Mar 05 2016

יומן צריכה: פגישת מחזור בטיב טעם

מזמן לא ביקרתי בטיב טעם. מאז שעברתי דירה, הוא כבר לא ה-go-to שלי להשלמת מצרכים בערב או סופ”ש, ואני קרוב עכשיו מספיק לשוק הכרמל בשביל להתמקד בחנויות המכולת הרוסיות והאסייתיות שם. אבל היום יצא לי לקפוץ לעשות כמה השלמות, ונתקלתי במגוון מוצרים ששעשעו או עניינו אותי, מסיבות מוצדקות יותר או פחות.

גבינה

2016-03-05 21.41.23

השקיק הקטן הזה טוען שהוא “חטיף גבינה מיושנת”, שמכיל אך ורק גבינה איטלקית מיושנת שאפויה בתנור. אז קניתי. ופתחתי. ומה אני אגיד? גבינה. מיושנת. ואפויה. ואני אומר את זה לגמרי לחיוב.

זה לא זול (10 שקלים ל-24 גרם), אבל זה טעים. בטיב טעם מול הבימה זה התחבא במדף התחתון ליד הלחמים. שווה לחפש.

בירה2016-03-05 21.36.56

יש המון בירות בעולם, ועל המדפים בארץ המבחר משתנה עם השנים בהתאם לתנודות השוק והיבואנים, אבל הבירות שהיו פופולריות בפאבי ארצנו כשהתחלתי לשתות תמיד יחרתו על זכרוני. לכן שמחתי להתקל ב-McEwans Scotch Ale, שזכור לי כבירה שממש אהבתי לפני כעשור וחצי. מצד שני, הטעם שלי בבירות די השתנה מאז, ואני חושש שאתאכזב. בכל זאת, קניתי בקבוק.


עוגות

שתי עוגות תפסו את עיני על המדף, גם אם לא היתה לי שום כוונה לקנות אותן. הראשונה היא “צ’אק צ’אק”, מאפה טטארי מסורתי, על פי התווית, שמתוארת כ-“עוגת דבש” בתווית העברית. בעיקר עניין אותי העובדה שהמרכיבים כוללים כ-25% דבש, ושהיא נראית כמו ערימה של במבה.

2016-03-05 21.36.17

והעוגה השניה ששיעשעה אותי היא הבת-קייב!
הבנתם?
Bat-cave?
כמו של באטמן?
לא נורא. נמשיך הלאה.

2016-03-05 21.36.06

שונות

ולסיום, שקית פשוטה של אנשובי וייטנאמי מיובש ומומלח. אין כאן התחכמויות, רק העובדה שרשימת המרכיבים כוללת 77% אנשובי ו-23% מלח – רק לקרוא את זה גורם לרקמות הפה שלי להתכווץ בכאב לתוך עצמן, בזמן שבלוטות הטעם שלי זועקות “עוד! עוד!”

2016-03-05 22.24.29


2 תגובות

Aug 17 2015

יומן צריכה: בשלשות!

לפני כמה ימים הלכתי לבקר אצל חברים, ועצרתי במרכול הקרוב למגוריהם לקנות אבטיח. כן, אבטיח. החלטתי להביא פרות, שיהיה טעים ובריא ולא עמוס שמן ומלח ומונוסודיום גלוטומט.

אז החלטתי.

כי אז, ממדף החטיפים נשמעה לחישה לכיווני, שהציעה לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה. לא אחד, לא שניים, אלא *שלושה* סוגים חדשים של ביסלי! ביסלי! יקיר הבלוג! חביב הפינה! אהוב ליבי, פי ולשוני! שלושה סוגים חדשים, בבת אחת! לא יכולתי, כמובן, לסרב.

image

טוב, אז לא מדובר ממש בביסלי-ביסלי, אלא בסדרת-בת של “ביסלי נאצ’וס”, או כמו שהם היו צריכים לקרוא לזה, “ביסלי דוריטוס”. עד כמה זה חיקוי של דוריטוס? לא רק ששלושת הטעמים שלהם הם טעמים שיש גם לדוריטוס (גבינה, חמוץ-חריף וצ’ילי), אפילו את הצורות של הצ’יפים הם לקחו אחד לאחד מהדוריטוס – הצ’יפ העגול, המגולגל והמנופח.

מצד שני, זה נאצ’וס. אין כאן ממש איפה לחדש ולגוון. הבעיה הראשית של המוצר הוא לא חוסר המקוריות שלו, וגם לא הטעם, אלא פשוט שנסיונות של אסם לעשות ספין-אופים למותג של ביסלי לא צלחו בעבר, לא כי המותג לא חזק, אלא כי הוא חזק מדי. אנשים לא צריכים ביסלי בשביל לאכול נאצ’וס. הם רוצים ביסלי בשביל ביסלי.

פול אקזוטי

את השלישיה הזו מצאתי מתחבאים דווקא במדף של הפיצוחים, לא של החטיפים. הם גם לא של אחת החברות הגדולות, אז הם לא קיבלו קידום ודחיפה בקדמת החנות. אבל האמצעי סקרן אותי, ועל הדרך כבר לקחתי את השאר לטעימה.

 2015-08-09 19.18.11

דברים מצופים בצ’ילי לא נדירים במחוזותינו, וגם לא דברים בטעם שום (בעיקר אם אנחנו קונים בחנויות הפיליפיניות בתחנה המרכזית או בשוק). אבל כמון – זה כבר מעניין. אז הרחקתי את החטיף מאשתי (פול זה רעל!) וצללתי פנימה לתוך מה שהרגיש כמו אוקיינוס עמוק של כמון.

ברצינות, אני חושב שהזמן עצמו האט לרגע בזמן ששקעתי לתוך שלולית הכמון הזו. סביבי עננה צהבהבה והעולם כולו נעלם בתוכה, ואני תוהה לעצמי – האמנם, כמון? האם זה מה שהיה חסר לעולם החטיפים שלי? האם בזבזתי את חיי עד כה בטעמי ברביקיו ושמנת-בצל? האם אני בכלל אוהב כמון?

שאלות אלה ועוד חלפו במוחי בעודי נוגס בנגיס הפול היבש. אבל לשמחתי, הן לא היו רטוריות. כן, זה היה נחמד. לא, זה לא מה שעולם החטיפים חיכה לו. וכן, אני די אוהב כמון. וטוב שכך. כי אחרת אני לא יודע אם הייתי יוצא משם בחיים. כי הדבר הזה היה הדבר הכי כמוני שאכלתי בחיי. ויצא לי לאכול אבקת כמון ישירות מהמיכל.

לפול מצופה השום הגעתי עם ציפיות לחוויה טרנצנדנטלית דומה, אולי רק עם מגדל אייפל מרחף ברקע, אבל אני חייב להגיד שהתאכזבתי. בקושי היה לו טעם של שום. אולי של אבקת שום קצת, ובעיקר מלח, ומונוסודיום גלוטומט טהור, מזוקק.

לבוטנים בצ’ילי עוד לא הגעתי.

אני מפחד להתאכזב שוב.

תגובה אחת

Jun 15 2015

יומן צריכה: סיפורים מהסופר

ברוכים השבים לפינתינו הקטנה, שמוקדשת היום לא לדברים מוזרים שמצאתי במעמקי טיב טעם או בחנויות מכולת אסיאתיות במדרחוב נווה שאנן, אלא לדברים שאפשר למצוא בכל מכולת או סופרמרקט, חלקם חדשים, חלקים ישנים, אבל שהיו מעניינים מספיק בשביל שארצה לטעום (או שחברים חשבו שראוי שאטעם) ולכתוב עליהם. בונוס: גם אתם תוכלו להשיג אותם בקלות!

במבה פונץ’ בננה

image

אני לא אוהב במבה במיוחד, וגם לא התלהבתי מכל הבמבות הממולאות (חוץ מבמבה במילוי קרם במבה, אבל זה מסיבות מטא-אסטתיות יותר מאשר קולינריות). וגם הבמבה הזו לא היתה מעניינת. חצי עם מילוי מתקתק צהבהב, חצי מתקתק ורדרד, והכלל לא מלהיב, לא מעניין ולא טעים במיוחד. הרבה meh.

מה שכן, הדבר הטוב ביותר שיצא ממנה זה שכשחיפשתי את התמונה של הבמבה לשלב כאן, ראיתי שיש עבודות פוטושופ באינטרנט (חלקן טובות יותר וחלקן פחות) של אריזות של מגוון במבות ממולאות בכל דבר החל מקיש חצילים וגפילטע ועד לצבעי גואש ונזלת. חמוד לעיתים.

 

דוריטוס רוליטוס

על חיבתי לחטיפי תירס כבר כתבתי בעבר, אז באיחור אופנתי הגעתי לטעום את הרוליטוס, שזה בגדול דוריטוס מגולגלים לצינורות דקים.

image

מה שנחמד הוא שבתחום שבו חטיף שמתואר כ-“חריף אש אש מוות שריפה אחים שריפה” כמעט ולא מדגדג לך, דווקא הרוליטוס הזה השאיר טיפה עקצוץ נעים על הלשון. ניסיתי את טעמי ההוט גבינה והצ’ילי והופתעתי לטובה משניהם.

הבעיה היחידה איתם היא שלמרות שהם מגולגלים לצינורות נחמדים וחלולים, לא הצלחתי לחשוב על משקה שיהיה נחמד לשתות אותו דרכם כמו קשית. אולי הורצ’טה.

טעמי בייגלה

מכירים את השוקולדים היוקרתיים האלה של לינדט או מי שזה לא יהיה, עם 80% קקאו קולומביאני איכותי בנגיעות עדינות של מלח הימלאיה ורוד, שיוצר ניגוד טעמים מעניין בין המתוק למלוח? ובכן, זה בדיוק כזה, אבל בפושטי. השוקולד הוא של עלית, הבייגלה הוא סתם בייגלה, ואין כל יומרה לאנינות.

שזה מצוין! אני אוהב את השוקולד שלי פושטי, וטעמי, ספציפית, הוא מותג ותיק ומוצלח שלא קיבל אף פעם את הכבוד הראוי לא. ובלי שום 80% ובלי כלום, גם כאן יש לנו את הניגוד הזה בין המליחות של הבייגלה למתיקות של שוקולד החלב, וזה מוצלח בהחלט. מומלץ, נחמד, וזמין בכל פיצוציה.

אין תגובות

הבא »

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים