ארכיון התגית 'חטיפים'

Jun 15 2015

יומן צריכה: סיפורים מהסופר

ברוכים השבים לפינתינו הקטנה, שמוקדשת היום לא לדברים מוזרים שמצאתי במעמקי טיב טעם או בחנויות מכולת אסיאתיות במדרחוב נווה שאנן, אלא לדברים שאפשר למצוא בכל מכולת או סופרמרקט, חלקם חדשים, חלקים ישנים, אבל שהיו מעניינים מספיק בשביל שארצה לטעום (או שחברים חשבו שראוי שאטעם) ולכתוב עליהם. בונוס: גם אתם תוכלו להשיג אותם בקלות!

במבה פונץ’ בננה

image

אני לא אוהב במבה במיוחד, וגם לא התלהבתי מכל הבמבות הממולאות (חוץ מבמבה במילוי קרם במבה, אבל זה מסיבות מטא-אסטתיות יותר מאשר קולינריות). וגם הבמבה הזו לא היתה מעניינת. חצי עם מילוי מתקתק צהבהב, חצי מתקתק ורדרד, והכלל לא מלהיב, לא מעניין ולא טעים במיוחד. הרבה meh.

מה שכן, הדבר הטוב ביותר שיצא ממנה זה שכשחיפשתי את התמונה של הבמבה לשלב כאן, ראיתי שיש עבודות פוטושופ באינטרנט (חלקן טובות יותר וחלקן פחות) של אריזות של מגוון במבות ממולאות בכל דבר החל מקיש חצילים וגפילטע ועד לצבעי גואש ונזלת. חמוד לעיתים.

 

דוריטוס רוליטוס

על חיבתי לחטיפי תירס כבר כתבתי בעבר, אז באיחור אופנתי הגעתי לטעום את הרוליטוס, שזה בגדול דוריטוס מגולגלים לצינורות דקים.

image

מה שנחמד הוא שבתחום שבו חטיף שמתואר כ-“חריף אש אש מוות שריפה אחים שריפה” כמעט ולא מדגדג לך, דווקא הרוליטוס הזה השאיר טיפה עקצוץ נעים על הלשון. ניסיתי את טעמי ההוט גבינה והצ’ילי והופתעתי לטובה משניהם.

הבעיה היחידה איתם היא שלמרות שהם מגולגלים לצינורות נחמדים וחלולים, לא הצלחתי לחשוב על משקה שיהיה נחמד לשתות אותו דרכם כמו קשית. אולי הורצ’טה.

טעמי בייגלה

מכירים את השוקולדים היוקרתיים האלה של לינדט או מי שזה לא יהיה, עם 80% קקאו קולומביאני איכותי בנגיעות עדינות של מלח הימלאיה ורוד, שיוצר ניגוד טעמים מעניין בין המתוק למלוח? ובכן, זה בדיוק כזה, אבל בפושטי. השוקולד הוא של עלית, הבייגלה הוא סתם בייגלה, ואין כל יומרה לאנינות.

שזה מצוין! אני אוהב את השוקולד שלי פושטי, וטעמי, ספציפית, הוא מותג ותיק ומוצלח שלא קיבל אף פעם את הכבוד הראוי לא. ובלי שום 80% ובלי כלום, גם כאן יש לנו את הניגוד הזה בין המליחות של הבייגלה למתיקות של שוקולד החלב, וזה מוצלח בהחלט. מומלץ, נחמד, וזמין בכל פיצוציה.

Comments Off on יומן צריכה: סיפורים מהסופר

Mar 23 2015

יומן צריכה: ליל החטיפים הארוכים

שוק החטיפים המלוחים בארץ היה קצת בהאטה בתקופה האחרונה. לא היה שום דבר מעניין או מסעיר שנתקלתי בו במרכולי העיר. לכן מאד שמחתי לראות היום, כשקפצתי לטיב-טעם אקראי, את האריזה הבאה:

     2015-03-23 10.08.45

“צ’יפס ארוכים”, הם נקראים, ואכן כך הם:

2015-03-23 10.08.51

כל צ’יפ הוא ריבועי ובאורך החבילה כולה, ועבה מספיק בשביל לא להשבר בתוך האריזה, אם כי הם היו פריכים מספיק למאכל.

זה צעד מעניין בשוק הצ’יפסים, שלרוב מנסה לגוון דווקא בתחום הטעמים (שבסוף מרגישים כולם כמו אותה תערובת תבלינים) או לכיוון ה-“אותנטיות”, כמו כל אותם kettle chips שמתגאים שעוד אפשר לזהות בהם את צורת תפוח האדמה. כאן הם הלכו על כיוון נועז שמכיר במלאכותיות של המוצר (בניגוד לפרינגלס, שמנסה אולי לשמור על צורה של “צ’יפ”), ומאמץ אותו לחיקו בגיל. אפשר לשבור בקלות חתיכות מהצ’יפ (ואפילו יש סימוני שבירה בנקודת השליש).

והטעם

בטיב טעם ראיתי ארבעה טעמים שלהם, נראה לי – גבינה (שבטח מצופה באבקת גבינה גנרית) ושמנת-בצל, שעליהם ויתרתי, ובייקון (בתמונה למעלה) ווסאבי, שאותם ניסיתי.

הבייקון היה נחמד מאד, גם אם לא מאד מובחן מטעמי הברביקיו הסטנדרטיים של צ’יפס. הוא כמובן לא בשרי בשום צורה (למען האמת, חומרי הטעם שלו מכילים חלב), מה שלא הפריע לטיב טעם לתאר אותו כבטעם “בשר אחר” (אם כי חומרי הטעם מתוארים כ-“מעושן”). הוא אפילו עבר את מבחן הטעימה של קבוצת הביקורת (אשתי, שלא חולקת את החיבה שלי לחטיפים מוזרים מדי) שגם לקחה ביס שני.

2015-03-23 13.13.51

הווסאבי היה גם חביב מאד, ועם הרבה יותר אבקת ווסאבי ממה שציפיתי – יש לו קיק, לחובבי הז’אנר.

לסיכום

אהבתי את הצורה ואת הנכונות לוותר על העמדת הפנים של הטבעיות. חיבבתי את הטעמים. פרינגלס עדיין מוצלחים יותר מבחינת מרקם, אבל בגדול, בחמישה שקלים ל-75 גרם זה בהחלט מוצלח.

תגובה אחת

Jan 07 2013

יומן צריכה: דו/רי/טוס

2012-12-12 08.53.29

אחחח, מאיפה להתחיל, מאיפה להתחיל? איך אפשר בכלל להוסיף משהו כשהחטיף הזה, נראה שהוא עושה את כל העבודה בשבילי. ננסה, בכל זאת.

ראשית, הפיצול. כאן יש לנו גאונות לשמה – שני טעמים מעורבבים ביחד בשקית! מה זה משנה מה הם, הרי גם ככה כולם אוכלים את הכל, גם ככה ההבדלים הקלים במינון של הטעמים המלאכותיים לא ממש משנים. אבל בהינף עכבר של מעצב גראפי משועמם, אנחנו יכולים ליצור מכל צירוף קיים ועייף של טעמים, מוצר חדש! טעם חדש! בשוק החטיפים, שבחודשים האחרונים היה די עייף ומחוסר חידוש, אבל משהו עלוב כזה הוא סיבה לעניין.

מישהו בטוויטר (ועם הצייצן סליחה, אבל אני לא זוכר מי זה היה) תהה למה אסם לא עלו עדיין על הרעיון של למכור במבה וביסלי גריל ביחד בשקית אחת, כמיקס המסיבות הישראלי האולטימטיבי. אני, בתורי, כבר זמן רב (מאז שנתקלתי בפלא המוצרי שהוא הביסלי האנונימי) חושב שאסם צריכים למכור חבילות-מסיבה של ביסלי, שלוש שקיות של ביסלי מוגדר (נגיד… גריל, פיצה ובצל), ועוד שקית רביעית שהיא ההפתעה: שקית אנונימית, אבל ביסלי רנדומלי כלשהו בפנים. שטראוס פתחו לנו כאן דלת שיווקית ענקית.

לועזית בלתי מחייבת

ולנושא השני – הטעמים עצמם. טרם טעמתי אותם, ואני בספק אם הם ירגשו אותי בצורה כלשהי, אבל עיקר העניין כאן הוא ללא ספק בשמות הטעמים עצמם. דוריטוס הוא מותג אמריקאי, מאד אמריקאי. לא היה מותג חטיפי תירס ישראלי חזק שדוריטוס נכנס לתוכו כשעולם השיווק האמריקאי הסתער על ישראל בשנות ה-90, כמו שהיה עם תפוצ’יפס, למשל. אז המיתוג של המוצר הוא כמוצר אמריקאי, וככזה – צריך אנגלית!

שני הטעמים שלנו מורכבים מארבע מילים, כששלוש מהן אנגליות במובהק, ועוד אחד, “גריל”, שהיא אמנם לועזית אבל בימינו כבר נחשבת עברית לכל דבר. הראשונה היא “אמריקן” – לא “אמריקאי”, חלילה, זה לא יהיה אמריקאי מספיק, ובנוסף גם “צ’יז” ו-“ספייסי”. בניגוד ל-“גריל”, שבאמת אין מילה עברית סבירה כתחליף, “גבינה” ו-“חריף” הן מילים שגורות ונפוצות, ואני די משוכנע שחיפוש בן עשר שניות הייתי מוצא אותן על עטיפות של חטיפים אחרים, כולל של דוריטוס עצמן. אבל מסתבר שמכונת השיווק המשומנת של דוריטוס לא מספיק סמכה על האריזה המשולבת, או אולי על הפופולריות של טעמי גבינה בישראל, והעלתה את חוגת האינגלוז עד ל-11.

אבל דבר נוסף אחד על השמות האנגליים: אני די משוכנע שב-“אמריקן צ’יז” אין באמת גבינה. אני אופתע אפילו אם יש אבקת גבינה שעשויה ממי גבינה מיובשים, ויש סיכוי סביר שהאמריקן צ’יז הזה הוא פרווה לחלוטין. כנ”ל ה-“ספייסי גריל”. טעמתי את מרבית הטעמים החריפים של החטיפים, וגם החיך האשכנזי-ברובו שלי לא ממש התרשם. אבל זה בסדר, לא? הרי אף אחד לא התחייב שיש בזה גבינה, נכון? רק “צ’יז”! ולפני שתגידו שזו התחכמות מיותרת שלא תעמוד בבית משפט, אני אזכיר כאן את תקדים ה-“wyngz” – תקדים משפטי אמריקאי שאסר על חברה לשווק נגיסי-עוף-בצורת-כנפיים-אך-שאינם-עשויים-מבשר-כנפיים כ-“כנפי עוף”, אבל כן כ-“קאנפיי אוף”, פחות או יותר. אז גבינה זה לא, אבל צ’יז? בכיף.

אריזה של כנפי-עוף-ללא-כנפיים.

5 תגובות

Feb 12 2012

יומן צריכה: מהגורן ומהגפן, מהסופרפארם ומהטבע מרקט

מזמן לא פרסמתי יומן צריכה, איזה פוסט תמונות משיטוטי במרכולי עירנו. אבל איכשהו היום הצלחתי לצבור כמות נאה שלה, נאה מספיק להצדיק פוסט, ואפילו כזה בן שני חלקים. הראשון: הסופר-פארם! נכנסתי בתמימותי לקנות סבון וסכיני גילוח, ויצאתי עם מאגר טראומות קטן.

אפור הוא השחור החדשיומן צריכה 02

בעודי בוהה באדישות במדף הצבע לשיער, תהיתי למה לדוגמן על הקופסה יש אפור בשיער. אפור מרשים וסמכותי, אמנם, אבל לא מדובר כאן בצבע שנועד להסתיר בדיוק את זה?

אז זהו, שלא. מדובר בצבע שיער שמשאיר חלק מהאפור, בשביל לשמור על הארשת המכובדת של גבר מאפיר. וזה גרם לי לתהות – למה לטרוח, בכלל?

image

סבון לערפדיםיומן צריכה 03

את בקבוק הסבון הזה לא הצלחתי למצוא בכלל בחנות, רק את תווית המחיר שלו. ככל הנראה הרעיון השיווקי של סבון אהבה(?) בתוספת נצנצים(!) היה מפתה מדי בשביל לקוחות הסופרפארם, ואלה הסתערו עליו וסיימו את המלאי עוד טרם הגיעותי.

אגב, בדקתי – זה לא היה במדף של הקונדומים ועזרי המין, בניגוד להבטחה של השם.

הנרתיק המעיק

תמונות של המבצע הזה מסתובבות להן באינטרנט כבר כמה ימים, אבל היום נתקלתי בתופעה באופן אישי בפעם הראשונה.

image

זה יהיה מוגזם לצפות שכפל המשמעות כאן חלף מעל ראשיהם של הקופירייטרים ומנהליהם, כך שמדובר כאן פשוט בחוסר טעם מזעזע.

ומה שבעיקר עבר לי בראש זה “מה, הם משתמשים בסבון האהבה בתוספת נצנצים?”

איך לדבר עם ילדיך על דגימות שתן”יומן צריכה 01

יש כל כך הרבה דברים דפוקים במוצר הזה, שקשה לי אפילו להתחיל. יש את הרטוריקה המאיימת והמפחידה, שגורמת להורים להרגיש שאם הם יתקמצנו על 119.99 שקלים, הם יאפשרו לילדים שלהם להתדרדר לסמים. יש את התהיה של איך, בדיוק, אתה יכול לקבל מהילד שלך דגימת שתן בלי להעביר את הבית למשהו שמזכיר משטר צבאי. למה מישהו חשב שדווקא HOPE הוא שם הגיוני לבדיקת סמים. ויש, כמובן, את התהיה איך ואליום, מכל הדברים, נכנס דווקא הוא לפקודת הסמים המסוכנים.


בשלב הזה כבר יצאתי מהסופרפארם, אבל בדרך הביתה עצרתי בעדן טבע מרקט. אני לא קונה שם בדרך כלל, אבל עצרתי בכל זאת לחפש קורנפלקס, ועל הדרך בדקתי את מדפי החטיפים שלהם. היתרון בחנויות האורגניות הללו הוא שהן משווקות הרבה מותגים שאין ברשתות השיווק הרגילות, ואז מוצאים מיני הפתעות כאלה:

ביסלי ללא ביסלייומן צריכה 07

את הפֶטיש שלי לצורות השונות של ביסלי אתם אמורים כבר להכיר. כאן מדובר בחטיף תמוה (של חברת “משובח”, לא פחות!) שקולע בצורות בשניים מתוך שלושת הטעמים, בעוד חטיף הפיצה הכחול דומה יותר לצורה של ביסלי פלאפל. אבל הוא מעלה כאן חוסר סטנדרטיזציה אחר – הצבעים. שיוכי הצבעים פחות חזקים מאשר הצורות, אבל עדיין, ירוק לבצל? כחול לפיצה? קשה לי עם זה. בונוס: החטיף אמור להיות נטול גלוטן, מה שנראה לי תמוה. אבל לא קניתי, אז אין לי איך לבדוק.

צ’אנקי במבהיומן צריכה 08

מישהו יכול לעזור לי כאן, ולהגיד לי מה המשמעות של המונח “שובב”? כי אני יכול להבין חטיפים טעימים, אני יכול להבין חטיפים מזינים. אני יכול להבין חטיפים אורגניים ואפילו חטיפים בטעם קונוסים טבעיים. אבל אני לא יודע מה זה חטיף שובב. גם את החטיף הזה לא טרחתי לקנות. גם כי אני לא יודע אם אני אוהב חטיפים שובבים, אבל בעיקר בגלל שאני לא ממש אוהב במבה.

חטיף מהסרטים

יומן צריכה 06

אין לי הרבה מה להגיד על החטיף הזה, שהוא לא אורגני (ובינינו, ראיתי אותו עוד בסופרפארם, קודם לכן). אבל כל מי שראה את Mallrats של קווין סמית’ ידע בדיוק מה הבעיה שלי עם החטיף הזה.

(לא אני לא מתכוון להוסיף קישור. חפשו בעצמכם)

2 תגובות

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים