ארכיון התגית 'גזוז'

Nov 25 2012

גזוז בארץ נוכריה, או: מה שטועמים משם

החיים ארגנו לי סידורים הבוקר, סידורים שלקחו אותי לרחוב אלנבי. “א-הא!”, הצהרתי לעצמי. “זו הזדמנות להכנס לחנות מכולת רוסית אקראית ולראות מה נמצא!”. לא בשבילי, אתם מבינים, כן? אני מסתפק בגבינה לבנה ולחם אחיד, ולא צריך משהו חריג, שונה או מעניין. אבל בשבילכם, הקוראים, אני מכריח את עצמי כל פעם להכנס, להסתכל, להתרשם ולבדוק. כן, כן.

אז היום, למרות החורף והגשם, נהייתי צמא, אז ניגשתי מייד למקרר

2012-11-25 11.03.25

המשקאות, ומצאתי שם כמה הפתעות מעניינות. קחו, למשל, את הבקבוק שמופיע כאן משמאל. את הכתב הקירילי אני לא מסוגל ממש לקרוא, אבל מדובר בגזוז בטעם אגסים, כפי שאפשר להבין בקלות מהתמונה. אז מה הבעיה כאן? מעבר לעובדה שמדובר בבקבוק זכוכית, דבר יוקרתי יחסית לגזוז, מדובר בטעם שפשוט לא מופיע בארסנל המשקאות הקלים הישראלי הממוצע.

אני לא יודע למה זה. אני לא ממש יודע למה טעמים מסוימים פופולריים במדינות מסוימות ואחרים לא. אפשר לראות את זה בצורה יפה ברשימת הטעמים של פאנטה במדינות שונות: קוקה קולה באים לכל שוק מקומי, עושים סקרי טעם וקבוצות מיקוד, בודקים את המשקאות המסורתיים, ועל פי זה משווקים טעמים של המשקה. אבל למה גזוז בטעם משמש היה פופולרי דווקא באלבניה? למה בבוסניה והרצגובינה יש בטעם לימון ובטעם ליים, בנפרד, אבל גם בטעם מנדרינות? אני מבין למה פירות שבארץ הם טרופיים ונדירים יהיו פופולריים יותר במדינות בהן הם גדלים ויזכו לפאנטה בהתאם, כמו ליצ’י בקמבודיה או גוארנה בפרגוואי. אבל למה דווקא ביוון יש פאנטה אבטיח? למה סוריה ומצרים אוהבים תות יותר מישראל? לא יודע.

ולכן אני אוהב חנויות מכולת של מהגרים. של רוסים, ושל פיליפינים ושל תאילנדים. זו גם הסיבה שאני אוהב להכנס לחנויות מכולת וסופרמרקטים בחו”ל, לעבור על מדפי החטיפים והמשקאות הקלים. כי רק ככה אני יכול למצוא גזוז בטעם אגסים. לא שיש משהו מדהים ואקזוטי ומיוחד באגסים. אבל זה פשוט שונה.

אבל דווקא לא קניתי את גזוז האגסים הזה. משהו אחר, במדף ליד, תפס את תשומת הלב שלי.

2012-11-25 11.03.572012-11-25 11.04.02

עד עכשיו אני לא לגמרי סגור על מה בדיוק יש בבקבוק שמימין. התמונה (המטושטשת קצת, חוששני) מראה… קצפת? קאפקייק? שמנת? אין לי מושג. הניחוש שלי הוא שמדובר בסוג של Cream Soda, שהוא בגדול משקה שאני מאד מחבב, שהוא בטעם של וניל, פחות או יותר. גם הבקבוק משמאל, אני מניח, הוא cream soda. זה, לדעתי, המקור של התרגום ל-“בטעם קרם”, והוא מגיע גם בצבע צהוב-ירקרק זרחני, שזה חיובי בסופו של דבר, אני החלטתי בין שניהם משיקול אחד פשוט – הבקבוק משמאל הוא בן ליטר אחד, ולא שניים, והיה לי קל יותר לסחוב. הטעם? טעם של קרם. באמת. מתוק, ונילי, ודי נחמד.

בונוס 1: פניתי לרשימת המרכיבים בשביל לגלות בטעם מה זה בעצם. זה לא ממש עזר לי:

2012-11-25 17.25.10

טבעי! זה חומר טעם טבעי! אני לא יודע איזה טעם, אבל לפחות הוא טבעי.

בונוס 2: בקבוק נוסף על המדף גם שעשע אותי. לא הטעם, שהוא ככל הנראה פרי הדר כלשהו, אלא הטעם שמאחוריו:

2012-11-25 10.59.53

“חומר טעם וריח “אקסטרה-סיטרו” זהה לטבעי. זה מדהים. לא רק זה שיש חומר טעם מלאכותי שמתיימר להיות זהה לטבעי. את זה אני יכול להבין. אבל “אקסטרה-סיטרו”… זהה למה טבעי, בדיוק?

6 תגובות

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים