ארכיון התגית 'במבה'

Sep 03 2016

יומן צריכה: לא, לא, ולא

ויקיפדיה העברית מגדירה אג’יקה כ:image

ממרח חריף או פיקנטי המתובל בעדינות, ומשמש כתבלין במאכלים בגאורגיה וביתר הקווקז. הוא מבוסס על פלפל אדום, שום, עשבי תיבול ותבלינים כמו כוסברה, שמיר, וחילבה ירוק. [..] מי שמכיר מאכלי קארי בסגנון בריטי-אסיאתי יזהה דמיון מסוים לוינדלאו.

הייתי ממליץ, אם ככה. לחברת “קלוב צ’יפסוב” האוקראינית (נקודות בונוס על השם!), יצרנית מוצג הצ’יפס Chipster’s (נקודות בונוס שוב על השם!), לקרוא את ערך הויקיפדיה הזה. או לחילופן, ללכת ולקרוא מה זה אג’יקה. כי ללא ספק אף אחד מהדברים שכתובים שם לא תופסים בחטיף הצ’יפס הזה שקניתי בטיב טעם היום. החטיף (שרשמית הוא בטעם “בשר עגל עם אג’יקה”) לא חריף ולא פיקנטי, לא שום, לא כוסברה ולא חילבה (ירוק או שאינו ירוק). ומכיל, על פי התווית, “תערובת תיבול בטעם בשר עגל עם אג’יקה” שמכילה רק “אבקת ירקות”.

בונוס: “אבקת בשר בקר 0.01%”.

בונוס 2: מכיל חלב (אבקת מי גבינה).

סיכום: לא.

* * *

במעדני מזרע מצאתי פחית של Big Red. אני לא הכרתי את המשקה הזה, אבל התווית של היבואן כ-“משקה מוגז בטעם שקדים”, מה שנראה לי מוזר לאור חוסר הקשר בעיצוב ובמרכיבים. ועוד יותר חשוד כשראיתי שהם מוכרים גם מסטיק אדום של אותו המותג – מסטיק שקדים? גזוז שקדים? חייבים לטעום. אבל בסקפטיות.image

ובכן, הסקפטיות היתה מוצדקת. אני לא יודע איך הקטע של השקדים נכנס להם שם. אין שום דבר שקשור לזה בכלל – לא במרכיבים, טעם, בשם, בהיסטוריה – כלום. המשקה כונה במקור Red Cream Soda, אבל בשלב הזה של חיי המוצר יש לו טעם, ובכן, של מסטיק. של סירופ תירס עתיר גלוקוזה וחומרי טעם טבעיים ומלאכותיים.

סיכום: לא

* * *

חדש על המדף: במבה עגולה – “דרך חדשה להינות מבמבה”, אומרת התווית.

לא.

אין תגובות

Jun 15 2015

יומן צריכה: סיפורים מהסופר

ברוכים השבים לפינתינו הקטנה, שמוקדשת היום לא לדברים מוזרים שמצאתי במעמקי טיב טעם או בחנויות מכולת אסיאתיות במדרחוב נווה שאנן, אלא לדברים שאפשר למצוא בכל מכולת או סופרמרקט, חלקם חדשים, חלקים ישנים, אבל שהיו מעניינים מספיק בשביל שארצה לטעום (או שחברים חשבו שראוי שאטעם) ולכתוב עליהם. בונוס: גם אתם תוכלו להשיג אותם בקלות!

במבה פונץ’ בננה

image

אני לא אוהב במבה במיוחד, וגם לא התלהבתי מכל הבמבות הממולאות (חוץ מבמבה במילוי קרם במבה, אבל זה מסיבות מטא-אסטתיות יותר מאשר קולינריות). וגם הבמבה הזו לא היתה מעניינת. חצי עם מילוי מתקתק צהבהב, חצי מתקתק ורדרד, והכלל לא מלהיב, לא מעניין ולא טעים במיוחד. הרבה meh.

מה שכן, הדבר הטוב ביותר שיצא ממנה זה שכשחיפשתי את התמונה של הבמבה לשלב כאן, ראיתי שיש עבודות פוטושופ באינטרנט (חלקן טובות יותר וחלקן פחות) של אריזות של מגוון במבות ממולאות בכל דבר החל מקיש חצילים וגפילטע ועד לצבעי גואש ונזלת. חמוד לעיתים.

 

דוריטוס רוליטוס

על חיבתי לחטיפי תירס כבר כתבתי בעבר, אז באיחור אופנתי הגעתי לטעום את הרוליטוס, שזה בגדול דוריטוס מגולגלים לצינורות דקים.

image

מה שנחמד הוא שבתחום שבו חטיף שמתואר כ-“חריף אש אש מוות שריפה אחים שריפה” כמעט ולא מדגדג לך, דווקא הרוליטוס הזה השאיר טיפה עקצוץ נעים על הלשון. ניסיתי את טעמי ההוט גבינה והצ’ילי והופתעתי לטובה משניהם.

הבעיה היחידה איתם היא שלמרות שהם מגולגלים לצינורות נחמדים וחלולים, לא הצלחתי לחשוב על משקה שיהיה נחמד לשתות אותו דרכם כמו קשית. אולי הורצ’טה.

טעמי בייגלה

מכירים את השוקולדים היוקרתיים האלה של לינדט או מי שזה לא יהיה, עם 80% קקאו קולומביאני איכותי בנגיעות עדינות של מלח הימלאיה ורוד, שיוצר ניגוד טעמים מעניין בין המתוק למלוח? ובכן, זה בדיוק כזה, אבל בפושטי. השוקולד הוא של עלית, הבייגלה הוא סתם בייגלה, ואין כל יומרה לאנינות.

שזה מצוין! אני אוהב את השוקולד שלי פושטי, וטעמי, ספציפית, הוא מותג ותיק ומוצלח שלא קיבל אף פעם את הכבוד הראוי לא. ובלי שום 80% ובלי כלום, גם כאן יש לנו את הניגוד הזה בין המליחות של הבייגלה למתיקות של שוקולד החלב, וזה מוצלח בהחלט. מומלץ, נחמד, וזמין בכל פיצוציה.

אין תגובות

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים