ארכיון התגית 'ביטלס'

Apr 23 2018

שירים קשורים: גבר הולך לאיבוד דרך גיטרה

כחלק מפרויקט ההאזנה שלי לתוכנית הרדיו המיתולוגית של יואב קוטנר מ-1981 על הביטלס, מסע הקסם המסתורי (זמין בחינם כפודקאסט!), הגעתי עכשיו לסוף שנת 1964 ולאלבום Beatles for Sale, שנחשב לרוב לאחד האלבומים הגרועים של הלהקה, אבל שעדיין יש בו כמה וכמה פנינים. אחת אותן פנינים, שיר שאני אוהב כבר שנים אבל לא חשבתי לעומק על המילים שלו, הוא I’ll Follow The Sun. עם ההתעמקות, הבנתי פתאום שהשיר הזה מתקשר לי פתאום לשיר אחר שאני מאד אוהב, שיצא כמעט עשור מאוחר יותר ובארצות הברית, אבל בכל זאת – מרגיש מאד קשור.

 

אז מה הקשר בין I’ll Follow the Sun של הביטלס באנגליה ב-1964 ל-Old Shoes (& Picture Postcards) מאלבום הבכורה של טום וייטס בקליפורניה, 1973? חוץ מהעובדה ששניהם מובלים ע”י גיטרה? בטח שלא השירה, ההרמוניות הצלולות של הביטלס מול ה-growl המחוספס של וייטס. אבל התוכן, התוכן, מציג את אותו סוג של גבריות מרוחקת, חוששת ממחויבות, שבימינו היא כבר הרבה מעבר לקלישאה.

מה הטקסטים אומרים?

יום אחד את תביטי ותראי שהלכתי. מחר אולי יהיה גשום, אז אני אלך בעקבות השמש. יום אחד את תביני שאני הייתי האחד, אבל מחר אולי יהיה גשום, אז אני אלך בעקבות השמש

מחויבות? מערכת יחסים ארוכת טווח? זה בשבילה, בשביל האשה שיכולה לראות בו האחד. הוא? הוא לא רוצה בכלל להגיע לימים הגשומים, לדעיכה של הקסם הראשוני של מערכת היחסים. הוא ימשיך הלאה לדבר הנוצץ הבא.

ואצל וייטס?

כל פעם שניסיתי לומר לך שאיבדנו את הקסם שהיה בהתחלה

בכיתי כשראיתי את המבט בעיניך, וחיפשתי שוב אחר הניצוץ

אז היי שלום, והתראות, הדרך קוראת לי שוב,

ודמעותיך לא יקשרוני עוד אליך

אז היי שלום, נערה עם השמש בעיניה

אנשק אותך ואצא לדרכי

הדובר כאן אולי רך יותר, אמפתי יותר, אבל בסופו של דבר, זה בדיוק אותו סיפור. את עדיין מאוהבת בי, אבל אני? אני כבר לא מרגיש את זה. ניסיתי, כן? שוב ושוב ניסיתי, ואני מספר לעצמי שהייתי ממש בסדר, אבל זה פשוט לא זה. אז הדרך קוראת לי (הדרך, כן? היא זו שמושכת אותי, לא אני), ואת כבר לא תקשרי אותי אליך בבכי (מניפולציה נשית סטריאוטיפית). כן השמש היא בעיניים שלה, אבל הסוף אותו סוף.

ועדיין, שניהם שירים שאני מאד אוהב. מוזיקלית, וגם, כן, את המילים. כי בסופו של דבר שיר טוב, כמו סיפור טוב, יכול לקחת אותך לתוך סיפור שהוא לא הסיפור שלך, שגם לא היית רוצה להיות, אבל יכול להיות נחמד לקחת חופשה לתוכו.

* * *

ניסוי: יצרתי פלייליסט בספוטיפיי עם שני השירים האלה. לא יודע אם יש ממש ערך בפלייליסט עם שני שירים. אולי אני אעשה פלייליסט עם כל השירים שהיו בפרוייקט “שירים קשורים”. זה יהיה משמעותי יותר?

אין תגובות

Dec 10 2014

שתי דקות וחמש-עשרה שניות

ב-2003 כתבתי את זה בלייבג’ורנל שלי (כן, כן):

יש להקות שאני אוהב יותר מאשר את הביטלס. להקות שאני חושב שהן טובות יותר, מוזיקלית וסגנונית. יש שירים שאני אוהב יותר משירים של הביטלס, שירים שמלהיבים אותי ומושכים אותי פנימה.

אבל לביטלס יש משהו, בכל זאת, שלא מתיישן ולא נמאס, ותמיד כיף לי לשמוע

הדעה שלי לא השתנתה הרבה ב-11 וחצי השנים שחלפו. יש שירים שפשוט לא נמאסים. אחד הבולטים שבהם הוא We Can Work It out שיצא ב-1965 ולא נכלל באף אלבום. יש משהו בשיר הזה שהוא ממש… נקי. אני לא מבין מספיק בהפקה מוזיקלית ועיבודים בשביל להגיד בדיוק מה עושה את זה (אולי העובדה שהטראק של השירה נמצא במלואו בצד אחד, והמוזיקה בשני), אבל השיר חד ונקי ומצוין, עם המעברים בין הקולות של מקארטני ללנון וחזרה. שתי דקות וחמש-עשרה שניות מדויקות ומושלמות.

 

 

—–

בזמנו, היה מקובל בלייבג’ורנל להוסיף לפוסטים ותגובות שורה של “מה אני שומע עכשיו”. לפוסט המקורי על הביטלס קיבלתי תגובה ממישהו שמסכים איתי בהתלהבות, ושורת החתימה שלו מראה שהוא מאזין לניל יאנג. קצת טאקט, בן-אדם!

תגובה אחת

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים