ארכיון התגית 'אנדרואיד'

Oct 11 2013

על ג’ימייל וממשק המשתמש הכמעט-טבעי

כשהאייפון הראשון יצא, הפוקוס השיווקי של אפל, באופן מוצדק לחלוטין, היה על ממשק ה-multitouch שלו. הוא היה מהפכני. לא סתם מסך המגע – כאלה הכרנו כבר הרבה זמן – אלא ממשק שמשתמש בכל מיני תנועות שונות על המסך כדי לעשות מניפולציות למה שאנחנו רואים. חלק מאותן תנועות לא ממש שרד – רוב האפליקציות לא משתמשות בתנועות של סיבוב כדי לסובב משהו בתוכן, אבל תנועת ה-pinch to zoom נהייתה אוניברסלית. הסיבה לזה היא שהיא תנועה מאד אינטואיטיבית. אתה דוחס משהו להקטין אותו, מרחיב אותו כדי להגדיל.

הקסם האמיתי שמאחורי הפעולות הללו, מה שהפך את האייפון למהפכני1 זה העובדה שהן מדלגות על התיווך שאנחנו רגילים אליו בממשקי משתמש. כשאני עובד עם עכבר, אני אולי משכנע את עצמי שתנועת היד שלי מעתיקה קובץ או גוררת חלון, אבל אני בעצם מזיז את היד על השולחן, שגורמת לתנועה מקבילה של סמן על המסך, ושם מתבצעת הפעולה. יש כאן פער תיווך בין הפעולה לתוצאה. בא האייפון והסיר את פער התיווך הזה – כשאני עושה זום לתמונה, אני עושה את הזום על התמונה. זו הסיבה שאנשים למדו להשתמש במכשיר כל כך בקלות – יש משהו טבעי בתנועות הללו, ולא פלא שהתחום מכונה Natural User Interfaces.

למשוך את האוויר

אחד הפיתוחים של נושא ה-Natural user interface בטלפונים הוא ה-Pull To Refresh. אותה מטאפורת ממשק שהתחילה את חייה בתוכנת הטוויטר Tweetie לאייפון, נקנתה ע”י טוויטר (שמחזיקה בפטנט עליה, ככל הנראה, אבל לא ברור אם הוא נאכף) ומצא את דרכו לאפליקציות כמו פייסבוק ואחרות.

IMG_4262

הרעיון כאן הוא גם די אינטואיטיבי. ברגע שהפנמת שמידע חדש מגיע מלמעלה, במעלה ה-newsfeed, אז למשוך את כל הרשימה למטה יביא לך את הפריטים החדשים. אולי זו מטאפורת שימוש טיפה יותר מורכבת מאשר pinch to zoom, אבל זה עובד, וזה נוח.

ואז גוגל נכנסו למשחק.

באחד העדכונים האחרונים של אפליקציית ג’ימייל לאנדרואיד, גוגל הוסיפו גם את הפיצ’ר של pull to refresh. אבל הם פספסו לחלוטין את הפואנטה. בגרסה של גוגל, מדובר ב-swipe to refresh, כלומר להעביר את האצבע כלפי מטה על המסך, מה שיוזם את פעולת ה-refresh. כלומר יש כאן משהו שהרבה יותר דומה ל-mouse gestures שזמינות במגוון דפדפנים: תנועות מיוחדות עם העכבר שמבצעות פעולות.

למה זה מפספס את הנקודה? כי הפואנטה ב-natural user interfaces היא שאין את פער התיווך, כמו שאמרנו. אני עושה מניפולציה ישירה, עם האצבע שלי, לישויות שמופיעות על המסך. מגע ישיר. אבל ב-swipe של ג’ימייל, כמו עם ה-mouse gestures, התנועה היא פשוט סימן ידוע ומוסכם שגורם לפעולה שרירותית שמקושרת אליו. זה נראה כאילו אני מזיז את הפריטים במסך, אבל אני בעצם לא. באותה מידה התנועה שלי היתה יכולה להיות עיגול. או פנטגרמה. מדובר כאן בסוג של לחש או השבעה, שאין דרך אינטואיטיבית לקשר בינה לבין התוצאה. מיסטיקה בהתגלמותה.

image

אני מגזים, כמובן. אני עליתי על התנועה הזו באופן מאד אינטואיטיבי ואני משתמש בה בעקביות, אבל זה בגלל שה-pull to refresh כבר הרגיל אותה למטאפורה. ההבדל הפרקטי בין המימוש של פייסבוק או טוויטר לבין זה של ג’ימייל הוא מאד קטן – האם בזמן המשיכה למטה יש אנימציה של משיכה, כמו בשאר העולם המודרני, או שהאצבע שלי סתם מחליקה על המסך בלי לקבל חיווי חזותי של המשיכה. זה נראה כמו הבדל קטן, אבל הוא עצום. החיווי הזה הוא מה שמאפשר לי את האשליה הזו של המניפולציה הישירה של הפריטים על המסך. בלי זה? זה סתם למשוך אוויר.

  1. כן, ברור שאפל לא המציאה כאן שום דבר. היו מערכות מולטי-טאץ’ לא מסחריות כבר בשנות ה-80. עדיין, הם אלה שהביאו את זה לשוק הרחב []

Comments Off on על ג’ימייל וממשק המשתמש הכמעט-טבעי

Apr 15 2012

טרגדיית הספאם בנחלת הכלל

לריימונד צ’ן יש כמה כללים אותם הוא מחיל על שאלות שמופנות אליו. אחת הבולטות ביניהן היא “דמיין לעצמך מה היה קורה אם כולם היו מתנהגים כמו שאתה מציע. מה היה קורה?”

ריימונד צ’ן הוא מתכנת ותיק במיקרוסופט, מאז שנת 1992 בערך. מאז שנת 2003 הוא כותב את הבלוג The Old New Thing, שם הוא כותב (בעיקר) על נושאים טכניים. תת-ז’אנר בולט הוא התייחסויותיו לשאלות טכניות שהופנו אליו, כשרובן שאלות של “זה כואב כשאני עושה את זה. מה לעשות?”, כלומר שאלות על שימוש לא נכון או לא חכם בטכנולוגיה. בשביל האנשים האלה הוא גיבש את השאלות הללו. כשמישהו שואל “איך אני גורם לתוכנה שלי להיות תמיד הראשונה ברשימת התוכנות”, הוא שואל חזרה “דמיין לעצמך אם כולם היו עושים את זה”. הניתוחים שלו, סרקסטיים ויבשושיים כפי שהם לפעמים, מעידים על נסיון רחב של מפתח תשתיות מול מפתחי האפלקיציות שנשענים על תשתיות, ובאופן כללי יותר על ה-Tragedy of the Commons, הטרגדיה של נחלת הכלל: אם כל אפליקציה תשאף למיקסום רווחים – במקרה הזה, להיות הראשונה ברשימת האפליקציות – אז נגיע למצב שאף אפליקציה לא יכולה להסתמך על המיקום שלה ברשימה, ומעבר לכך – חוסר הוודאות הזה יגרום למשתמש לאבד אמון בתשתית. הוא כבר לא יוכל להסתמך על סדר האפליקציות, וימצא מנגנונים אחרים, והאפליקציה תאבד את המנגנון שמקל על מציאתה. מרוב מיקסום רווחים, כולם הפסידו.

* * *

אז מה גרם לי להזכר בפוסט בן 7 שנים (!) פתאום? ההבנה שאנדרואיד הולך באותו מסלול של ווינדוס: של פלטפורמה גמישה ונוחה, אבל פרועה ולא מנוהלת. ושבלי שיתקבעו מוסכמות, כמה תשתיות חשובות עלולות להשרף.

אני מתייחס, ספציפית, ל-Notifications, מנגנון ההתרעות בפינה השמאלית העליונה של המסך (לרוב), שם אנחנו רואים כשהגיע מייל חדש או SMS או ציוץ, או כל התרעה אחרת שהאפליקציות המותקנות שלנו רוצות להקפיץ. המנגנון הזה הוא מאד מוצלח – מוצלח מספיק בשביל שאפל ישכפלו אותו באחד העדכונים לאייפון – אבל כמו כל תשתית מוצלחת, הוא חשוף לניצול לרעה, לראייה, נתקלתי בשלוש אפליקציות סוררות לאחרונה.

הראשונה היא LinkedIn, האפליקציה של הרשת החברתית המקצועית. מאפליקציה כזו הייתי מצפה להתרעות במקרה של הודעות פרטיות, או בקשות הצטרפות לרשימת אנשי הקשר – אלה סוג הפעולות שמקובל להתריע עליהן. לכן הופתעתי לגלות אייקון לא מוכר בפינת המסך שבישר על “סיכום השבוע בלינקדאין שלך” שהקפיצה האפלקציה. זה היה קצת מעצבן, כי גם ככה לא איכפת לי מסיכום השבוע, וזה ממש לא נראה לי משהו מיידי או דחוף או מעניין מספיק להקפיץ התרעה. גרוע מכך – לא ניתן אפילו לנטרל את ההתרעות על כך בלי לבטל את כל ההתרעות מהאפליקציה.

השניה היא Readability, שירות רשת חביב שהתחיל בתור סקריפט שמחשיך אתרי תוכן, מסתיר פרסומות ותפריטים ומאפשר להתמקד בטקסט, ובימינו גם מאפשר לרכז קישורים וסימניות, כמו דלישס בזמנו. אפליקציית האנדרואיד של השירות מתעקשת להקפיץ התרעה פעם בשעה, להודיע לי שהיא מסנכרנת את המאמרים בין השרת לבין הטלפון. גם זו נראית לי התנהגות חצופה. יש הרבה אפליקציות שמסנכרנות מידע – ג’ימייל וטוויטר ופייסבוק, לדוגמא – שלא מתעקשות לצעוק לי בעיניים “תראה אותי! תראה אותי! אני עובד! אני מסנכרן!”.

והשלישית, והקיצונית, היא VLC Player. תוכנה מצוינת למחשב השולחני, אבל הגירסה האנדרואידית עצבנה אותי תוך שעה כשהיא החליטה להשתמש במנגנון ההתרעות כדי לדחוף לי פרסומות – פרסומות! – גם כשאני לא משתמש בתוכנה. כאן כבר יש הפרה משמעותית של החוזה הבלתי כתוב: אני מקבל תוכנה בחינם, ובתמורה מקבל פרסומות כחלק מהמסך או מחווית השימוש שלי. אבל רק *בזמן* שאני משתמש בתוכנה. לא סתם בזמן שאני משתמש בטלפון. זה שווה ערך ל-Pop up ads בדפדפן, ויש קונצנזוס די רחב שהן לא לגיטימיות. מיותר לציין שהעפתי את התוכנה מהטלפון שלי מיד.

* * *

שורת ההתרעות היא משאב משותף בין כל האפליקציות על הטלפון שלי. משאב משותף ושימושי. כל התרעה שם מושכת מיד את תשומת הלב שלי, כי היא כנראה משהו מעניין שהייתי רוצה להתייחס אליו. אבל כל פעם שצץ שם משהו שלא מעניין אותי, ושאני לא יכול לשלוט עליו, היכולת שלי להתייחס להתרעות מצטמצמת. על כל פרסומת שקופצת, אני נהיה עיוור יותר ויותר להתרעות שלי. ואני לא רוצה להיות עיוור להתרעות, בדיוק כמו שאני לא רוצה להיות עיוור לשורת המשימות בפינה התחתונה בווינדוס, אבל זה כבר אבוד. אני לא רוצה לוותר על התשתית רק בגלל שכמה שחקנים כפויי טובה מנסים למקסם את הרווח שלהם, ובדרך הורסים לכולם.

אצל אפל, זה די ברור, זה לא היה קורה. יש יתרונות לפיקוח הדוק על חווית המשתמש. אבל אני מאמין שגם לגוגל יש אינטרס למנוע מאלמנט בממשק המשתמש שהם עבדו עליו קשה להפוך לפח זבל שאף אחד לא מסתכל עליו. לכן דיווחתי על האפליקציה של VLC כפוגענית בחנות האפלקיציות של אנדרואיד. אני חושב שהיא כבר הוסרה. אני מקווה שמישהו שם יבין את הרמז.

5 תגובות

May 16 2011

מפות אופניים בתל-אביב

[עדכון: פתחתי בלוג חדש, באופן דיגיטלי, שמרכז את המאמצים שלי ושל אחרים ליצור כלים דיגיטליים וסלולריים לפרוייקט האופניים, כולל אתרים, אפליקציות ועדכוני חדשות. אם הנושא מעניין אתכם, אתם מוזמנים ללכת לשם ולהרשם לעדכונים]

אני מאד מרוצה מפרוייקט האופניים החדש של תל-אביב, תל-אופן, שמציב עמדות עם אופניים להשכרה ברחבי העיר. נרשמתי לשירות מיד כשהוא נפתח, ואני אפילו משתמש באופניים באופן שוטף.

משהו שהיה חסר לי, זו אפשרות למצוא עמדות קרובות כשאני מחוץ לבית. יש את רשימת העמדות באתר, אבל הוא לא נוח לגלישה מהטלפון, ועוד יותר מכך, המפה באתר דורשת פלאש, ולא עובדת על רוב הטלפונים. אז לשם הנוחות, הזנתי את כל עמדות האופניים הפעילות לשכבת מפה על גבי Google Maps, שאותה יכול כל אחד לייבא לחשבון שלו. כל מה שצריך זה ללכת למפה שלי, ולשמור אותה ל-My Maps שלכם, ואז תוכלו להציג אותה כשכבה על המפה:

(המפה שלי)

telofunmap

 

עכשיו, משתמשי אנדרואיד יכולים להציג את העמדות בתוך אפליקציית Google Mtelofunmap_androidaps על הטלפון, באמצעות האפשרות Layers->My Maps.

אני לא יודע אם גם אייפונים וטלפונים אחרים יכולים להשתמש בזה, אבל אני בטוח שמישהו עם מספיק יוזמה יוכל לפתור גם את הבעיה הזו.

שלב הבא: אפליקצייה שלוקחת את המיקום הנוכחי של המשתמש, ומחזירה את העמדה הקרובה ביותר אליו. ואולי, אם המערכת מאפשרת (ואני די משוכנע שהיא לא) אפשר גם לקבל את מס’ זוגות האופניים הזמינים בכל תחנה ולהחזיר גם את זה.

עדכון: שמועות אומרות שאפשר להלביש את שכבת המפות גם באפליקציות Google Maps על מכשירי נוקיה. צריך להוריד את האפליקציה, ככל הנראה מכאן.

17 תגובות

  • הודעות אחרונות

  • לרישום בדואר

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • Meta

  • עמודים קבועים