ארכיון לחודש מאי, 2016

מאי 30 2016

קפטן אמריקה, סוכן הידרה או: נפילתם ועלייתם של הסיפורים הגדולים

בימים האחרונים נפל דבר בקהל הגיקים וחובבי הקומיקס: בגליון חדש של קפטן אמריקה, נחשף הגיבור כסוכן שתול של הידרה, ארגון הטרור הפסוודו-נאצי החביב על קוראי הקומיקס וצופי הסרטים (ואם אתם מכירים את עולם הקומיקס של מארוול רק מהסרטים, אל תדאגו. הם לא חולקים עלילות עם הקומיקס, ואם הטוויסט הזה יתורגם גם לקולנוע, זה כנראה יקרה רק עוד כמה שנים, מנסיון העבר). ולא סתם שהוא סוכן שתול של הידרה, הוא תמיד היה – מאז ילדותו, ותמיד עבד איתם.

hailhydra

אז יש הרבה דברים שאפשר להגיד על המהלך הזה של מארוול – והאינטרנט, בהיותו האינטרנט, כבר אמר את רובם. אביגיל נוסבאום, למשל, כתבה מאמר-טוויטר מעניין על איך התפיסה של הידרה כ-"נאצים נחבאים" גם מפספסת את הכח העלילתי של כאילו-נאצים, ורק נותנת עוד דלק לתפיסות העולם הקונספירטיביות שמילאו את החשיבה הנאצית.

ממיפיקציה מיידית

אבל לא פחות מעניינת היתה התגובה הציבורית לטוויסט העלילתי הזה. קפטן אמריקה, כמו סופרמן, הוא דמות שקשה לאהוב. יש משהו ב-goodie two-shoes שלו, בזה שהוא תמיד נחמד וצנוע ואמיץ וגיבור מדי, תמיד lawful good מדי, שצריך תמיד להתאמץ להפוך אותו לדמות מעניינת. אבל עם כל זה, נראה שבכל זאת יש לו קהל מעריצים לא קטן, שמיד הזדעק בכאב לשמע הבשורה.

חלק מהתגובות היו, כמובן, משועשעות. תוך שעות צץ לו הגל הראשון של ממים, זה שלקח את הפאנל של החשיפה, זה שכאן למעלה, והחליף את המילים של קפטן אמריקה במשהו אחר. הקו המקשר הבולט? דושיות. את ה-"הייל הידרה" מחליפות סיסמאות של טרולים, תומכי טראמפ, גיימרגייטרים ופעילי זכויות הגבר, החל מלחישת "Make America Great Again" ועד "This is actually about ethics in games journalism".

אבל הגל השני של הממים היה מוצלח אפילו יותר, כי אפשר היה לראות איך משתקפות בו התחושות של אנשים. בממים האלה, אנשים החליפו את קפטן אמריקה בדמויות קומיקס אחרות, והמשפט הוחלף למשהו שמהווה, כמו אצל קפטן אמריקה, את הבגידה הגדולה ביותר בעקרונות שלהם.

וזה נהדר לראות שדרך ההומור האינסטינקטיבי הזה, שממלא את טוויטר וטאמבלר בווריאציות אינסופיות של אותן בדיחות, אפשר לראות איך רגשות אמיתיים צפים, איך הנורמות שמתהוות להם של איך הבדיחה הזו, בתבנית הזו אמורה לעבוד, חושפת לנו איך הקהילה הקולקטיבית מרגישה בנושא.

הסיפורים הגדולים חוזרים

אבל בסופו של דבר, לדעתי, כל הנושא הזה יהיה ברווז עיתונאי. הרבה התלהבות לטווח קצר שבסיומה, כך אני מאמין הכל יחזור לקדמותו. אז כן, מכונת  היח"צ של מארוול מנסים לשכנע את הבלוגרים והעיתונאים שמדובר בשינוי אמיתי ומהלך רציני. כך אומר טום ברוורט, עורך בסדרה, לבאזפיד:

כן, זה באמת סטיב רוג'רס. לא כפיל, לא שיבוט, לא רובוט ולא שום דבר כזה. [כותב הסדרה הנוכחי] ניק ספנסר הציע את הרעיון כחלק מהמחשבות על רענון הדמות לכבוד חגיגות 75 השנה שלה. אהבנו את מה שהוא הציע ורצנו עם זה, וזו רק ההתחלה

על פניו, נראה כמו כיוון ספרותי נועז ומעניין לדמות. רק שרוב הסיכויים שזה בולשיט. שזה עוד שינוי כיוון מהותי ונועז שמתברר להיות גלגול נוסף של מותו וחזרתו של סופרמן, אחד האירועים המוטעים ו/או ציניים בהיסטוריה של תעשיית הקומיקס, בו הודיעה חברת DC, בשנות ה-90, על מותו של סופרמן – אירוע שמכר המון גליונות, עורר זעם ו/או תדהמה ציבורית… ובסוף בוטל, עבר retcon, וסופרמן הוחזר לחיים, מה שהפך את הזעם למרירות וחוסר אמון – ותחושת בגידה – כלפי החברה והכותבים שלה. אבל באמת שמי שמספר את זה הכי טוב זה מקס לאנדיס:

כי בסופו של דבר, מארוול לא יכולים, ממש, להפוך את הדמות של קפטן אמריקה לסוכן הידרה מרושע. הם לא יכולים, כי הסדרה הנוכחית שבה זה נחשף היא לא הקפטן אמריקה. אין אף סדרת קומיקס, סרט או סדרה שיכולים להגיד שהם קובעים מי זה קפטן אמריקה. הדמות גדולה יותר, חזקה יותר מכל כותב ספציפי של סדרה נקודתית. הוא גדול יותר מהסרטים הנוכחיים. הוא דמות שיש לה מאפיינים שחוזרים על עצמם כבר 75 שנה. לא משנה איזה טוויסט יעשו עליו, קפטן אמריקה עדיין יהיה האנדרדוג שקיבל צ'אנס להיות גיבור. ספיידרמן יהיה הטינאייג'ר שנקרע בין לדאוג לעצמו לבין האחריות שהכוחות שלו נותנים לו. זה חלק מהדמות, גם אם בוריאנטים מסוימים – בסרט, או יקום אלטרניטיבי, או סדרת קומיקס מוגבלת שלא בהכרח משפיעה על ה-continuity המתמשך, הוא לרגע יהיה משהו אחר. הוא תמיד יחזור להיות מי שהוא.

ב-Men of Good Fortune, הסיפור האהוב עלי בסדרת הסאנדמן של ניל גיימן, מתוארים מפגשים בין מורפיאוס, חלום, אחד מה-Endless, עם הוב גאדלינג, בן-אדם פשוט שנהיה בן אלמוות. פעם במאה הם נפגשים ומדברים על איך העולם משתנה סביבם. באחד מהמקרים, מתישהו במאה ה-18, גאדלינג מתלונן על זה שהוא ראה עיבוד של המלך ליר, של שייקספיר, אבל בעיבוד חדש עם סוף שמח, לא טרגדיה. "זה לא יחזיק", אומר מורפיאוס. "הסיפורים הגדולים תמיד חוזרים לצורתם המקורית".

 

אthe great stories

אז אולי קפטן אמריקה זה לא שייקספיר. אבל גם 75 שנה זה די מכובד, ומראה על שרידות מאד מרשימה של הרעיון של קפטן אמריקה, של הדמות שאנשים חוזרים אליה שוב ושוב. דריל גרגורי משחק על זה בפנדמוניום המצוין שלו, על איך הדמויות האיקוניות הללו של המחצית הראשונה של המאה ה-20 עדיין משפיעות במאה ה-21. אז אולי קפטן אמריקה הוא לא "הסיפורים הגדולים". ואולי יש כאן גם שיקולים כלכליים נטו, שאי אפשר להפוך לרעה דמות פופולרית שמוכרת קומיקסים, סרטים וצעצועים במיליארדי דולרים. אבל תהיה הסיבה מה שתהיה, סטיב רוג'רס, קפטן אמריקה, אויבה של הידרה והמגן – הפיזי והמוסרי – של ארה"ב, יחזור לצורתו המקורית.

אין תגובות

מאי 21 2016

יומן צריכה: פיצוץ + התנצלות

לידיעת קוראי הפינה: ביום חמישי האחרון קניתי פחית שתיה מעניינת ואז שמתי אותה בפריזר ושכחתי ממנה ועכשיו יש לי פחית שתייה מעניינת מרוחה בכל רחבי הפריזר.

אז הפוסט המתוכנן ידחה.

עמכם הסליחה.

אין תגובות

מאי 13 2016

יומן צריכה: המהפכה עוד לא כאן

הכיתוב על האריזה הכריז על "In Your Face Flavor", ואני משכתי בכתפיים בעייפות. נו, מה הפעם? עוד חטיף תירס ממוחזר? עוד טעם חדשני ו מהפכני כמו "חריף", או "מאד חריף", או "חריף עם ליים"? מה הפעם?

image

עיני עלו במעלה השקית, וכאן נעצרתי. מצמצתי. הסתכלתי מסביב, מבולבל.
אפרסקים?
אולי זו טעות?
אולי peach hababero זה פשוט זן של פלפל חריף?
לא. כלומר כן, זה דבר כזה פלפל peach habanero, אבל לא בזה מדובר כאן.
זה חטיף תירס בטעם פלפל חריף. ואפרסקים.

I didn't know we could do that.

מה עוד? מה הלאה? פירות אחרים? טעמים נוספים? דוריטוס תפוח וקינמון? ביסלי תות בננה? האם נפרצו כל הגבולות? האם אנחנו בפתחו של עידן חדש, עידן חטיפים שלא מתבייש לעמוד ולהצהיר על עצמו "אני חטיף תירס ואפרסק, ולא איכפת לי מה תחשבו על זה"?

ובכן, קניתי וטעמתי. ואתם יכולים לישון בשקט. המהפכה עוד רחוקה.

נתחיל מזה שהמרכיב הרלבנטי היחיד נמצא במקום התשיעי ברשימת המרכיבים, אחרי חומצת הלימון, והוא" אבקת אפרסקים". יש כל מיני דברים שהגיוני לי לראות אותם בצורת אבקה. אפרסקים? לא אחד מהם.

שנית, הטעם של החטיף, נחמד כשיהיה, לא ממש הזכיר אפרסקים. בכלל. הוא קצת חריף (בגלל אבקת ההבאנרו, שאיתה אין לי בעיה, כאבקה), וקצת חמוץ (חומצת הלימון) וקצת מתוק (סוכר קנים, מרכיב מס' 3). אבל אפרסקי? לא, בכלל לא.

אני אפילו לא יודע איך הייתי מצפה שהטעם האפרסקי היה מתבטא בחטיף עם כ"כ הרבה טעמים חזקים מתנגשים. ואני לא יודע מה הייתי עושה אם הוא היה מורגש ומוצלח, ומה העולם כולו היה עושה. אני רק יודע שהשקית הזו היא לא המהפכה שהובטחה לי, המהפכה שאפילו לו ידעתי שאני כמהתי לה עד ששלחתי יד להוריד את השקית מהמדף.

עד החטיף הבא.

תגובה אחת

מאי 02 2016

יומן צריכה: יומו של התפוצ’יפס

אהה, נגמר לו עוד פסח. פסח זה ללא ספק החג שהתפוצ’יפס מתכונן אליו כל השנה. שבוע וקצת, פעם בשנה, שהביסלי מאופסן מאחורי יריעות פלסטיק לבנות בסופרמרקטים, ותפוחי האדמה, בעיקר אצל אשכנזים, זוכים להיות הפחמימה הדומיננטית, אפילו אם רק לתקופה קצרה.

אז עלית ללא ספק רוכבת על הגל הזה עם קמפיין פרסום לתפוצ’יפס, שהוא די חמוד, אלא אם כל הקטע של האמוג’י כבר יצא לך מכל החורים. ועל הדרך עברתי לי באמפן וקניתי לי כמה דברים מעניינים, גם אם לא ממש חדשים על המדף.

onionringchips

הראשון הוא תפוצ’יפס שמעורבב עם טבעות בצל, מה שהיה די מעניין. “שני חטיפים באריזה אחת!”, זעקה העטיפה, כאילו שהאתגר של לפתוח שתי אריזות הוא מה שעצר אותנו עד כה – אבל בכל זאת, יש ערך בחטיף מעורב, כמו שהמארז המשולב של ביסלי-במבה הראה. אבל כאן לא מדובר בשילוב איקוני כ”כ.

מדובר, בסופו של דבר, בסתם עוד תפוצ’יפס, עם חטיף לא מלהיב של טבעות בצל. לזכותם יצוין שזה אכן מרגיש כמו רצועות של בצל אמיתי, מיובש, בתוך הציפוי. לחובתם יצוין שהטעם שלהן גנרי וחסר יחוד ועניין. ושניהם ביחד לא ממש משתלבים – לא בטעמים וגם לא בצורות. אין סינרגיה.

אבל כן, סיימנו את השקית.

אולי בגלל שהיה חסר לי לפתוח עוד שקית, נאלצנו לפתוח עוד משהו:

דוריטוס מעושן

כאן אני פתאום נתקלתי בבעיה. הדוריטוס שאכלתי, דוריטוס מעושן, לא מופיע בשום מקום באינטרנט. לא באתר של עלית. לא בגוגל אימג'ז. כלום. זה ביזארי. נאלצתי לערוך תמונה של דוריטוס גריל כי, אממ, אחרת לא תדעו איך נראית שקית דוריטוס?004748

בכל מקרה, לקחתי את הדוריטוס (שגם הוא, כמו התפוצ'יפס, נהנה מתירסיות נטולת גלוטן וחמץ) בגלל שלרוב השם "מעושן" הוא מילת קוד, בישראל, לחטיפים שחו"ל יתוארו כבעלי טעם בייקון. מגדיל לעשות חטיף כיפלי מעושן, שבשלב כלשהו הבנתי שהוא אפילו בצורת בייקון – לקח לי המון שנים להבין את זה.

בכל מקרה, קיוויתי שגם הדוריטוס יהיה בטעם שמעמיד פנים שהוא טעם בייקון, כמצופה. אבל התאכזבתי. יתכן שהסיבה שהתמונה היחידה שמצאתי עם צבע דומה לאריזת הדוריטוס הזו היתה של דוריטוס גריל נבעה מזה שהיה לו בדיוק את אותו הטעם כמו דוריטוס גריל, וזה רק מאמץ מיתוג נואש. לא היה שם שום דבר מעניין.

בכל זאת אכלנו את כל השקית.

עדיין, אחרי הכל, פסח.

אין תגובות

  • הודעות אחרונות

  • תגובות אחרונות

  • עדכונים מטאמבלר

    • photo from Tumblr

      כשרבנים הולכים לאותב סוכנות מיתוג ושיווק של מועדונים ו-DJים.

    • photo from Tumblr

      שירות לציבור.
      רח’ רש"י, תל אביב, ינואר 2017.

    • photo from Tumblr

      רגע של לשון.
      רח’ בר גיורא, תל אביב, דצמבר 2016

  • לרישום בדואר

  • כלים

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • עמודים קבועים