ארכיון לחודש אוגוסט, 2015

אוג 17 2015

יומן צריכה: בשלשות!

לפני כמה ימים הלכתי לבקר אצל חברים, ועצרתי במרכול הקרוב למגוריהם לקנות אבטיח. כן, אבטיח. החלטתי להביא פרות, שיהיה טעים ובריא ולא עמוס שמן ומלח ומונוסודיום גלוטומט.

אז החלטתי.

כי אז, ממדף החטיפים נשמעה לחישה לכיווני, שהציעה לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה. לא אחד, לא שניים, אלא *שלושה* סוגים חדשים של ביסלי! ביסלי! יקיר הבלוג! חביב הפינה! אהוב ליבי, פי ולשוני! שלושה סוגים חדשים, בבת אחת! לא יכולתי, כמובן, לסרב.

image

טוב, אז לא מדובר ממש בביסלי-ביסלי, אלא בסדרת-בת של "ביסלי נאצ'וס", או כמו שהם היו צריכים לקרוא לזה, "ביסלי דוריטוס". עד כמה זה חיקוי של דוריטוס? לא רק ששלושת הטעמים שלהם הם טעמים שיש גם לדוריטוס (גבינה, חמוץ-חריף וצ'ילי), אפילו את הצורות של הצ'יפים הם לקחו אחד לאחד מהדוריטוס – הצ'יפ העגול, המגולגל והמנופח.

מצד שני, זה נאצ'וס. אין כאן ממש איפה לחדש ולגוון. הבעיה הראשית של המוצר הוא לא חוסר המקוריות שלו, וגם לא הטעם, אלא פשוט שנסיונות של אסם לעשות ספין-אופים למותג של ביסלי לא צלחו בעבר, לא כי המותג לא חזק, אלא כי הוא חזק מדי. אנשים לא צריכים ביסלי בשביל לאכול נאצ'וס. הם רוצים ביסלי בשביל ביסלי.

פול אקזוטי

את השלישיה הזו מצאתי מתחבאים דווקא במדף של הפיצוחים, לא של החטיפים. הם גם לא של אחת החברות הגדולות, אז הם לא קיבלו קידום ודחיפה בקדמת החנות. אבל האמצעי סקרן אותי, ועל הדרך כבר לקחתי את השאר לטעימה.

 2015-08-09 19.18.11

דברים מצופים בצ'ילי לא נדירים במחוזותינו, וגם לא דברים בטעם שום (בעיקר אם אנחנו קונים בחנויות הפיליפיניות בתחנה המרכזית או בשוק). אבל כמון – זה כבר מעניין. אז הרחקתי את החטיף מאשתי (פול זה רעל!) וצללתי פנימה לתוך מה שהרגיש כמו אוקיינוס עמוק של כמון.

ברצינות, אני חושב שהזמן עצמו האט לרגע בזמן ששקעתי לתוך שלולית הכמון הזו. סביבי עננה צהבהבה והעולם כולו נעלם בתוכה, ואני תוהה לעצמי – האמנם, כמון? האם זה מה שהיה חסר לעולם החטיפים שלי? האם בזבזתי את חיי עד כה בטעמי ברביקיו ושמנת-בצל? האם אני בכלל אוהב כמון?

שאלות אלה ועוד חלפו במוחי בעודי נוגס בנגיס הפול היבש. אבל לשמחתי, הן לא היו רטוריות. כן, זה היה נחמד. לא, זה לא מה שעולם החטיפים חיכה לו. וכן, אני די אוהב כמון. וטוב שכך. כי אחרת אני לא יודע אם הייתי יוצא משם בחיים. כי הדבר הזה היה הדבר הכי כמוני שאכלתי בחיי. ויצא לי לאכול אבקת כמון ישירות מהמיכל.

לפול מצופה השום הגעתי עם ציפיות לחוויה טרנצנדנטלית דומה, אולי רק עם מגדל אייפל מרחף ברקע, אבל אני חייב להגיד שהתאכזבתי. בקושי היה לו טעם של שום. אולי של אבקת שום קצת, ובעיקר מלח, ומונוסודיום גלוטומט טהור, מזוקק.

לבוטנים בצ'ילי עוד לא הגעתי.

אני מפחד להתאכזב שוב.

תגובה אחת

אוג 05 2015

החולצה בעידן השעתוק המכאני

כמו הרבה חנונים, אני נוטה להתלבש בוריאנטים צפויים על סגנון הטי-שרט וג'ינס. ושוב, כמו חנונים רבים, חולצת הטריקו הן ערוץ ביטוי חשוב בשבילי. אני נוטה לבלות הרבה זמן במגוון אתרים באינטרנט בחיפוש אחר החולצות המדויקות שמתאימות לי. דווקא את Threadless, אולי הפופולרי שבאתרים הללו, אני לא אוהב – נדיר שאני מוצא שם משהו שאני אוהב. שתי חנויות שאני בכל זאת מחבב הן RedBubble ו-T-Shirt אHuh? (לשעבר TorsoPants), שהוא חלק מאתר T-Shirt Hell שאותו אני לא סובל.

אבל לא על המלצות אופנה באתי לכתוב, אלא על האינטרנט, אלא מה. כמו שהאינטרנט זוכר כל מה שכתבנו, הוא זוכר גם מה שהזמנו. יש לי לא מעט חולצות בארון שעדיין אפשר למצוא בקטלוגים המקוונים. וזה מכניס אותי לדילמה.

Clearimage

מה עושים כשהחולצות האהובות מתחילות להיות מסמורטטות? מתי מפסיקים ללכת איתן, ואיך מוותרים עליהן? סטינג, כך אומרת האגדה, זכה לכינוי שלו בגלל חולצת הפסים השחורה-צהובה שהוא לבש עד שהתפרקה. אבל אחרי שלבשתי חולצה למוות, האם זה לגיטימי פשוט להזמין אותה שוב, ולהתחיל מחדש? האם אין כאן סוג של רמאות, סוג של העתקה עצמית, וראוי יותר שאני אחפש ואמצא חולצות חדשות מעניינות ללבוש?

השאלה היא אקדמית בחלקה, כי יש לי כבר כמה חולצות שהזמנתי מחדש, כי אני פשוט אוהב אותן יותר מדי. אבל הפשרה שעשיתי עם עצמי היתה להזמין אותן בצבע שונה. אבל עדיין, זה הרגיש לי מוזר. ויש לי חולצות שכבר נראות עייפות עם הדפס מפורר, ודווקא האיכות הזו חביבה עלי. אז להתחיל מחדש? עם חולצה טריה? היא תצטרך לצבור מחדש את כל האופי של הקודמת.

image 

אז מה אתם אומרים? איפה החולצות שלכם עומדות בחוויה האישית שלכם? וכמה יהיה לכם קל למחזר ולשחזר אותן?

2 תגובות

  • הודעות אחרונות

  • תגובות אחרונות

  • עדכונים מטאמבלר

    • photo from Tumblr

      כשרבנים הולכים לאותב סוכנות מיתוג ושיווק של מועדונים ו-DJים.

    • photo from Tumblr

      שירות לציבור.
      רח’ רש"י, תל אביב, ינואר 2017.

    • photo from Tumblr

      רגע של לשון.
      רח’ בר גיורא, תל אביב, דצמבר 2016

  • לרישום בדואר

  • כלים

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • עמודים קבועים