ארכיון לחודש יוני, 2015

יונ 26 2015

סיפור כיסוי: שני שירים התפצלו בחורש צהוב

התיישבתי לפני כמה ימים לכתוב את הפוסט הזה, ולכתוב על גרסאות כיסוי ל-Where Did You Sleep Last Night – שיר בלוז זועם וכואב שאותו הכרתי, כמו רבים אחרים, מהביצוע של נירוונה בהופעת האנפלאגד שלהם. לא תכננתי לקשר לביצוע הזה, אלא לכמה ביצועים מוקדמים יותר, חלקם מאד שונים מזה שרל קורט קוביין. אבל ככל שצללתי, גיליתי שההיסטוריה של השיר הזה ארוכה ומפתיעה יותר ממה שציפיתי.

ג’יי אי מיינר ומטפסי ההרים

הביצוע המוקדם ביותר שמצאתי הוא זה, מ-1935. אחריו, נראה שהביצועים התפצלו לשתי משפחות כלליות. משפחת ה-Longest Train, שמתמקדת בעצב של הזמר על כך שבת זוגו עזבה אותו – והרכבת המתרחקת שעליה היא יושבת היא הארוכה יותר שהוא ראה. מהצד השני, יש את משפחת ה-Where Did You Sleep Last Night, שם הזמר לא עצוב כמו שהוא כועס, ובת הזוג לא עזבה, אלא בגדה – בין אם במציאות או בהזיות הקנאה של הזמר. בין אם זה נאמר או לא, הסוף של הסיפור הזה ידוע, ועקוב מדם.

הביצוע הזה, המוקדם, משלב קצת משניהם. מצד אחד, הדגש הוא על הרכבת המתרחקת והטון לא נשמע מאד כועס לאוזני (אם כי הפרשי השנים יכולים לשנות את הציפיות שלי מהטון). מצד שני, הרכבת כאן לא נושאת את בת הזוג הרחק ממנו – היא דרסה אותה למוות, וגופתה מוטלת לצד הפסים.

Leadbelly

הביצוע של Leadbelly ללא ספק הוא זה שהשפיע על הביצוע של קוביין. זה לא ש-Leadbelly הוא דוגמה קלאסית למאפיינים של הסוג הזה של הבלוז, כמו שהם הותאמו רטרואקטיבית למידותיו. ביצוע מוצלח ומלנכולי.

ג'רי ריד (עם טום ג'ונס)

[הנה קישור לביצוע, אבל הוא חסום ל-embed בפוסט]

הנה דוגמה לכיוון השני שהשיר הזה התגלגל. שיר קאנטרי, ללא זעם ומוות (אבל עם עצב, שהוא הרי התימה הנפוצה ביותר בקאנטרי), ועם טום ג'ונס במלוא הסבנטיזיות שלו, כשהוא גורם לך לשכוח לחלוטין שהוא בכלל מויילס, ולא מג'ורגיה. יש לנו שם את ה-Longest Train, ואין לנו Where Did You Sleep.

Ma Negresse – ניית'ן אבשייר

בשלב כלשהו, גרסת ה-Longest Train התגלגלה לה, כך מסתבר, להיות סטנדררט קבוע במוזיקת קייג'ן, מוזיקת ג'ז צרפתית-שחורה מלואיזיאנה. הביצועים שם – כמו זה, "הכושית שלי" מ-1967- כמעט ולא מזכירים את הביצועים האחרים, אבל התפתחו מהם. לא הכרתי את הז'אנר הזה בכלל, והוא די מלבב, אני חייב להגיד.

מארק לאנגן

ולבסוף, הגרסה שהיתה ההשראה הישירה של קורט קוביין – מארק לאנגן, מלהקת הגראנג' הנידחת The Screaming Trees שהוציא אח"כ אלבומי סולו מוצלחים בהרבה. זה מהאלבום סולו הראשון שלו, וקורט קוביין מנגן איתו שם.

תגובה אחת

יונ 23 2015

לקחת את הבית בכיס

בשבועות האחרונים אני סובל מכשל סמארטפונים מתמשך שמחייב אותי להשתמש במגוון מכשירים זמניים, חלקם ישנים מאד, וזה גרם לי לחשוב קצת על מערכת היחסים שלי עם הסמארטפון שלי.

להרגיש בבית

הדבר הבולט ביותר שהרגשתי הוא עד כמה הסמארטפון הוא אישי. לא רק העובדה שהוא מחובר לדואר ולפייסבוק ולכל המידע האישי והפרטי שלי, אלא אפילו דברים כמו תמונת הרקע וסידור האייקונים הוא מוכר ונוח. הסמארטפון הוא מכשיר שאנחנו מביטים בו עשרות פעמים ביום, ואנחנו נהיים מאד רגישים לשינויים בו.

אבל הבעיה שלי לא היתה לעבוד עם סמארטפון אחר. לזה מתרגלים מהר. הבעיה שלי היתה לעבוד עם סמארטפון של מישהו אחר. חבר הציע לי את האייפון הישן שלו כמכשיר חלופי, אבל ביקש ממני לא לפרמט את המכשיר כי היו בו תמונות שעוד לא גובו. ופשוט לא הצלחתי להביא את עצמי להשתמש בטלפון שהותאם למישהו אחר. אפילו אם הייתי יכול לנתק את המכשיר מהדואר והרשתות החברתיות שלו (מה שלא בטוח בכלל, בימינו), זה היה מרגיש לי כמו ללבוש בגדים של מישהו אחר.

טלפון זה לדבר

זה פופולרי בימינו לדבר על זה שאף אחד כבר לא מדבר בטלפון, והוא משמש כמחשב כף יד יותר מאשר כמכשיר תקשורת. אבל כמי שהיגר לכמה מכשירים חדשים בשבועות האחרונים, אני יודע מה הדברים הראשונים שחשוב לי לסדר בכל מכשיר חדש: שאפשר יהיה לקבל שיחות (כי אם יקרה משהו חשוב, ככה יצרו איתי קשר), לחבר את המכשיר לדואר שלי, לוואטסאפ, לטוויטר ולפייסבוק, בסדר הזה.

כי משחקים זה נחמד להעביר זמן, ויש הרבה אפליקציות שימושיות לכל מיני דברים, אבל בסופו של דבר זה כן מכשיר תקשורת, ו-90% ממה שאני עושה איתו זה לתקשר. בדיבור, בהודעות וברשתות חברתיות.

אין תגובות

יונ 15 2015

יומן צריכה: סיפורים מהסופר

ברוכים השבים לפינתינו הקטנה, שמוקדשת היום לא לדברים מוזרים שמצאתי במעמקי טיב טעם או בחנויות מכולת אסיאתיות במדרחוב נווה שאנן, אלא לדברים שאפשר למצוא בכל מכולת או סופרמרקט, חלקם חדשים, חלקים ישנים, אבל שהיו מעניינים מספיק בשביל שארצה לטעום (או שחברים חשבו שראוי שאטעם) ולכתוב עליהם. בונוס: גם אתם תוכלו להשיג אותם בקלות!

במבה פונץ' בננה

image

אני לא אוהב במבה במיוחד, וגם לא התלהבתי מכל הבמבות הממולאות (חוץ מבמבה במילוי קרם במבה, אבל זה מסיבות מטא-אסטתיות יותר מאשר קולינריות). וגם הבמבה הזו לא היתה מעניינת. חצי עם מילוי מתקתק צהבהב, חצי מתקתק ורדרד, והכלל לא מלהיב, לא מעניין ולא טעים במיוחד. הרבה meh.

מה שכן, הדבר הטוב ביותר שיצא ממנה זה שכשחיפשתי את התמונה של הבמבה לשלב כאן, ראיתי שיש עבודות פוטושופ באינטרנט (חלקן טובות יותר וחלקן פחות) של אריזות של מגוון במבות ממולאות בכל דבר החל מקיש חצילים וגפילטע ועד לצבעי גואש ונזלת. חמוד לעיתים.

 

דוריטוס רוליטוס

על חיבתי לחטיפי תירס כבר כתבתי בעבר, אז באיחור אופנתי הגעתי לטעום את הרוליטוס, שזה בגדול דוריטוס מגולגלים לצינורות דקים.

image

מה שנחמד הוא שבתחום שבו חטיף שמתואר כ-"חריף אש אש מוות שריפה אחים שריפה" כמעט ולא מדגדג לך, דווקא הרוליטוס הזה השאיר טיפה עקצוץ נעים על הלשון. ניסיתי את טעמי ההוט גבינה והצ'ילי והופתעתי לטובה משניהם.

הבעיה היחידה איתם היא שלמרות שהם מגולגלים לצינורות נחמדים וחלולים, לא הצלחתי לחשוב על משקה שיהיה נחמד לשתות אותו דרכם כמו קשית. אולי הורצ'טה.

טעמי בייגלה

מכירים את השוקולדים היוקרתיים האלה של לינדט או מי שזה לא יהיה, עם 80% קקאו קולומביאני איכותי בנגיעות עדינות של מלח הימלאיה ורוד, שיוצר ניגוד טעמים מעניין בין המתוק למלוח? ובכן, זה בדיוק כזה, אבל בפושטי. השוקולד הוא של עלית, הבייגלה הוא סתם בייגלה, ואין כל יומרה לאנינות.

שזה מצוין! אני אוהב את השוקולד שלי פושטי, וטעמי, ספציפית, הוא מותג ותיק ומוצלח שלא קיבל אף פעם את הכבוד הראוי לא. ובלי שום 80% ובלי כלום, גם כאן יש לנו את הניגוד הזה בין המליחות של הבייגלה למתיקות של שוקולד החלב, וזה מוצלח בהחלט. מומלץ, נחמד, וזמין בכל פיצוציה.

אין תגובות

יונ 01 2015

לא למכירה: מה שאיביי (כבר) לא מוכנה למכור

איביי הוא אחד האתרים הותיקים שעדיין פעילים באינטרנט, ואחד האתרים המסחריים הראשונים בכלל – הוא ואמזון קמו ב-1995, ושניהם עדיין מספקים את אותם השירותים שסיפקו לפני 20 שנה (ועוד כמה, פה ושם). ותק כזה – נצח וחציבמונחי אינטרנט – משמעותו המון ידע נצבר, והמון נהלים וכללים שנכתבו בדם. ואין מקום טוב יותר לראות את הידע הנצבר הזה מאשר בעמוד תנאי השימוש של איביי, וספציפית – בעמוד הפריטים האסורים למכירה באתר.

זו רשימה מרתקת. היא מכילה דברים ברורים (כלי נשק, סמים), ברורים פחות (צמחים וזרעים, ציוד מעקב,) ועד התמוהים או נישתיים (ממירים קטליטיים, פריטי קבורה אינדיאניים). ולכל אחד מאלה, יש עמוד עם פירוט שמכיל לא רק את הכללים המפורטים, אלא גם הסבר על למה המדיניות הזו קיימת ואיזה חוק היא באה לשמור.

  • לדוגמה, המגבלה על ממירים קטליטיים נועדה למנוע מסחר בחלקי חילוף לרכב שמאפשרים לזייף מדדי פליטת גזים רעילים, ובכך לעקוף את הבדיקה בטסט השנתי. על פניו, הגיוני, אבל בשביל שפריט כ"כ ספציפי יקבל נוהל משלו, כנראה התפתח לו מסחר ער באיביי של ממירים קטליטיים ישנים (אותם אפשר למכור רק בתור מתכת למחזור) ומכשירים פולטי חמצן. נכתב בדם.
  • ברשימת הפריטים המוגבלים מופיע "בגדים משומשים". מפתיע, במבט ראשון, כי זה בדיוק סוג הדברים שקונים באיביי, לא? אבל אז נכנסים לדף הפירוט ורואים בדיוק מה ההגבלות. והן, כצפוי, מאד ספציפיות. לדוגמא – כיסויים לחיתולים? סבבה!  חולצות, מכנסיים, שמלות וכו'? רק בתנאי שהם מכובסים. איך איביי יכולים לבדוק? הם לא, כמובן, אבל כקונה אפשר יהיה להתלונן אם מכרו לך בגדים מלוכלכים. אבל בגדים תחתונים, אפילו נקיים? אסור. איביי טוענים שהסיבה היא תקנות של בריאות והיגיינה, אבל טורחים לציין ספציפית שהם אוסרים על מכירה פריטי לבוש משומשים למטרות פטיש מיני, ושומרים את הזכות לפסול פריטים עקב inappropriateness.
  • פריטים שמוצעים למכירה כחלק מארגון צדקה או ללא מטרות רווח? בעיה. כאן יש לנו הצצה לסיבוכים החוקיים של אתר כמו איביי. אתה יכול לגייס כסף למלכ"ר, אבל תהיה חייב להציג להם את כל המסמכים הרלבנטיים. הגיוני.
  • על פניו, הייתי מצפה ש-"חלקים מגוף האדם" יהיה אסור קטגורית, אבל מסתבר שדווקא יש יוצאי דופן. אפשר למכור פריטים המכילים שיער אנושי מהקרקפת, כמו פאות או ענקים עם קווצת שיער – אבל אי אפשר עם שיער משום מקום אחר בגוף (ראו בגדים משומשים לעיל). ואפשר גם גולגלות ושלדים. כל עוד הם נקיים. ועם כל הפרקים שלהם. ולא אינדיאנים. ספציפי? ספציפי. אין ספק שיש סיפור סביב ההגבלה הזו.
  • אם כבר דיברנו על אינדיאנים, כאן המצב מאד סבוך, עם הרבה חוקים ותקנות סביב הגנה של התרבויות המקוריות באמריקה שמובילות להגבלות מאד פרטניות.  אפשר למכור פריטים מלפני 1935, כל עוד הם בקטגוריות מאד ספציפיות ומציינים את שנת היצור. אם אחרי 1935, חובה לציין את האמן שייצר את הפריט ואת השבט שלו. אם היצרן לא היה אינדיאני, צריך אישור מהנהגת השבט כדי למכור אותו ככזה – ואי אפשר לכתוב "בסגנון אינדיאני" (כמו גבינות "בסגנון פרמזן"). כמו כן, באותו עמוד אנו לומדים שאסור למכור חלקים ממערות. כלומר זקיפים ונטיפים שהגיעו משטחים פדרליים. כן, אבנים.
  • ולסיום, הקטגוריה הספציפית, מפורטת ונישתית ביותר, שאתה פשוט יודע שכל אחד מהסעיפים כאן עלה למכירה בשלב כלשהו, מישהו הזדעק, והנוהל התעדכן: בעלי חיים.
    • חיות מחמד? לא. חיות שמאכילים לחיות מחמד, כמו תולעים וצרצרים? כן.
    • ביצי תרנגולת מופרות לצרכי גידול? כן. ביצי נחשים וצבים? לא.
    • מלכודות עכברים? כן. מלכודות דובים? לא.
    • חלזונות? רק  מזני Helix aperta, Helix aspersa, Helix pomatia, Helix lactea או Otala vermiculata. למה? לא יודע. אני חושב שאלה הזנים שמקובלים למאכל.
    • השתתפות במסע ציד? כן. ביקור במכלאות ציד שבהם יורים בחיות כלואות? לא. למה לא? כי אין כאן אלמנט של מזל או כשרון (בניגוד לציד), אז הם רואים בזה מכירה של בעלי חיים חיים, ולכן אסורה.
    • אסור למכור פריטים שעשויים מפרווה של יונקים ימיים, אלא אם כן מי שהכין אותם הוא מאלסקה. כלומר, מהשבטים באלסקה. לא רופאים יהודיים נוירוטיים באלסקה.
    • מותר ציפורים מפוחלצות רק אם הן ציפורי מים (ברווזים, וכו'), ורק אם הן גודלו בשבי, לא בטבע.

ויש עוד, כמובן. עוד הרבה, החל מחלוקה של ציוד לעישון סמים בין משהו שהוא מובהק לבין משהו עם שימושים נוספים, ועד לפירוט של תתי-ז'אנר אסורים של פורנוגרפיה מצוירת יפנית. כל עוד אנשים ימכרו את כל העולם באיביי, הם ימשיכו לאלץ את החברה להגביל את התכנים.

אין תגובות

  • הודעות אחרונות

  • תגובות אחרונות

  • עדכונים מטאמבלר

    • photo from Tumblr

      כשרבנים הולכים לאותב סוכנות מיתוג ושיווק של מועדונים ו-DJים.

    • photo from Tumblr

      שירות לציבור.
      רח’ רש"י, תל אביב, ינואר 2017.

    • photo from Tumblr

      רגע של לשון.
      רח’ בר גיורא, תל אביב, דצמבר 2016

  • לרישום בדואר

  • כלים

  • תגיות ונושאים

  • מהעבר

  • עמודים קבועים